[בתמונה: חלק מכריכת הספר 'סלסטינה', לפרנאנדו דה רוחאס... אנו מאמינים שאנו עושים בה שימוש הוגן]
[לקובץ המאמרים על מורכבות האהבה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על ברוך שפינוזה, לחצו כאן]
עודכן ב- 11 באוגוסט 2022
אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.
זהו מאמר ראשון מתוך שניים על מוטיב האהבה כמחולל כאוס בעולם. למאמר האחר לחצו כאן:* * *
שנים ספורות לאחר גירוש ספרד (1492), כתב צעיר בשם פרנאנדו דה רוחאס ( Fernando de Rojas) (בתמונה למטה משמאל) יצירה ספרותית רבת רושם בשם סלסטינה (Celestina). הכותב היה בן למשפחת אנוסים יהודית, ויצירתו נחשבת מאז ועד היום כשנייה במעלה בתולדות הספרות הספרדית, כאשר את המקום הראשון תופס הסיפור הידוע של דון קישוט.
היצירה הספרותית האמורה (ראו תמונה למעלה ולמטה, בהמשך המאמר) נדפסה לראשונה בשנת 1499, ומאז היא הופיעה במהדורות רבות. דורות של קוראים נלהבים הוקסמו מהגיבורה הראשית של היצירה - הזונה סלסטינה.
בתמצית: מסופר בה על אהבתו של בן האצילים, קליסטו למליביאה, לבת למשפחה מיוחסת ועשירה. אהבתו של קליסטו למליביאה הופכת במהלך היצירה לתשוקה אובססיבית. כאשר הוא על סף ייאוש, פונה משרתו האישי סמפרוניו אל סלסטינה שתציל את אדונו, ותגאל אותו מייסוריו.
[בתמונה משמאל: פרנאנדו דה רוחאס ( Fernando de Rojas) התמונה היא נחלת הכלל. לעוגן ברשת, לחצו כאן]
אולם המשרת אינו שה תמים בסיפור. הוא קושר קשר עם סלסטינה כנגד אדוניו, תוך ניצול חולשתו האישית בגין אהבתו הנכזבת. בדרך לישועת האדון, הם ממלאים את כיסיהם בממון רב ממנו. במקביל, מצליחה סלסטינה להכניס למעגל התשוקה את משרתו השני של קליסטו, בחור צעיר בשם פארמנו. לאחר מסע שכנוע ארוך, מצליחה סלסטינה לפתות את מליביאה, שמודה באהבתה הנסתרת לקליסטו.
המשרתים מסתכסכים עם סלסטינה בשאלת התגמול הכספי שמגיע להם לפי דעתם, וברגע של כעס הם רוצחים אותה. הללו נתפסים ומוצאים להורג בידי השופט המקומי. קליסטו נהרג בנופלו מהסולם באישון לילה כאשר הוא יוצא מביתה של מליביאה, וזו האחרונה מתאבדת בגין מותו של אהובה. לשון אחר - עלילה מורכבת עם ריבוי של גוויות.
אין אפשרות לפרש את כלל רמזי העלילה במאמר יחיד, אבל אפשר בהחלט להתעכב בקצרה על מוטיב האהבה כמחולל כאוס בעולם. תמונת העולם זו מנוגדת לתמונת העולם של הפילוסוף יהודי-הולנדי, ברוך שפינוזה (בתמונה למטה), אף הוא בן למשפחת אנוסים יהודית. תבונתו של הטבע - על פי שפינוזה - מייצרת סדר ולא כאוס, והיא האהבה האמתית של האל לברואיו...
[להרחבת המושג: 'כאוס', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'סדר', לחצו כאן]
[בתמונה: דיוקנו של ברוך שפינוזה. התמונה היא נחלת הכלל. לעוגן ברשת, לחצו כאן]
ביצירתו של דה רוחאס, קיימת גזירה שווה בין כוח האהבה לבין מבנה העולם: האהבה מייצגת את עוצמתו של הטבע, ואת אי הסדר שבו; וסיפור אהבתם הטרגי של קליסטו ומליביאה הוא הוכחה לכך. סלסטינה 'משחקת' ביצירה בדמותו של קופידון. דמותה - כזונה זקנה מלאת תככים - מוסיפה לכאוס שבאהבה. אמנם, היצירה אומרת במפורש כי אין שום חטא באהבה, אבל יופי והרמוניה אין בה, ממש כשם שאותם פרמטרים נעדרים בטבע עצמו.
בנוסף, כאשר קוראים את היצירה עצמה, הרי שתיאורי האהבה בו הם כפייתיים ומחוללי הרס ואבדן. אהבתם של קליסטו ומליביאה מתוארת כמעשה של טירוף, שבסופה קורה הגרוע מכל. תמונה דומה של האהבה עולה לקראת סיום היצירה. מדובר על תיאור הטבע כמלחמת ניגודים: הקוסמוס הוא מכלול הקיים והוא בנוי באופן של מלחמת כול בכול, כשכול הכוחות הם קיצוניים והרסניים. האהבה מייצגת את הטבע, שהוא הממשות היחידה. היא גם נחשבת ככוח טבע דו צדדי, הנוכח בכל מקום, כוח שעובר על המידה הנכונה, ומביא הרס וחורבן.
[לריכוז המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן]
[בתמונה: כריכת הספר 'סלסטינה', לפרנאנדו דה רוחאס... אנו מאמינים שאנו עושים בה שימוש הוגן]
בפרולוג של היצירה, רוחאס מציג עולם שבו נעדרים האל או אחד מעושי דברו עלי אדמות. יש כאן הצגת תמונה של העולם, השוללת כל טרנסצנדנציה, בלי להעניק לו תחליף אלוהי כלשהו. העולם על פי תפיסה זו נטול אל משגיח, מיטיב או מעניש, היות ואין הוא נמצא כלל ועיקר.
דברים אלה, באים כניגוד חריף לתפיסת העולם של שפינוזה. עולמו של זה האחרון הוא מאורגן ועקבי בעצם מהותו. הטבע - או ליתר דיוק חוקי הטבע - הם היורש של האל הטרנסצנדנטי הישן, ובכך הם מחליפים אותו באופן חיובי. שפינוזה, מצייר את העיקרון הקוסמי האוחז בכל הפרמטרים גם יחד – תבונה של הטבע שהיא האהבה האמתית של האל ליצוריו.
אהבה זו מייצרת סדר בניגוד חריף למוטיב הכאוס של האהבה הקוסמית המצוי ביצירתו של רוחאס. ביטול האל הטרנסצנדנטי - לפי השקפת שפינוזה - אינו מוריד את היקום לדבר נחות וחסר משמעות. נהפוך הוא. העולם מקבל משמעות חדשה ומעמד אלוהי בגין התבונה והאהבה הקיימת ככוח אימננטי בעולם.
טענות אלו של שפינוזה הם שהקנו לו שם של אתיאיסט מסוכן שיש להרחיקו ולבודדו, ואף לנדותו מקהילתו ומעמו.
[בתמונה: סלסטינה... המתמונה היא נחלת הכלל. לעוגן ברשת, לחצו כאן]
[לקובץ המאמרים על מורכבות האהבה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על ברוך שפינוזה, לחצו כאן]
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), סדר, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ה'עוצמה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 23/8/18.
- אבי הראל (2016), ההמון והדת כמחוללי הכאוס בחברה, ייצור ידע, 17/3/16.
- יובל, י', שפינוזה וכופרים אחרים, ספרית פועלים, 1989, עמודים 94 – 147.
- Lesley B. Simpson, (tr.), The Celestina, University of California Press, 1971.
אבי הראל (המחבר):
אני רואה שצריך להביא ציטוטים מתוך היצירה… זה יענה על השאלות אבל יהיה משעמם…
פנינה פס:
למה אהבה? "תשוקה אובססיבית" כפי שהוגדר שם, היא אהבה?
במצבי קיצון…
פנינה פס:
קיצון של מה? של אובססיה? של חרדת נטישה? התמכרות לסקס? בטח לא של אהבה.
תזכרי את "נגן עוגב" ליעקב אורלנד:
"…כָּל אִישׁ נוֹשֵׂא בּוֹ וְאוֹהֵב
אֶת הָאַחַת, אֲשֶׁר בַּלֵּב,
אִם בַּת-יוֹנָה אוֹ בַּת-עוֹרֵב
כָּל אִישׁ אֶת מִי-שֶׁהִיא רוֹדֵף.
אִם אִישׁ רַךְ רוּחַ הוּא וָדַל
הוּא יִרְדְּפֶנָּה – עַד יֶחְדַּל,
אֲבָל אִם גֶּבֶר הוּא, אִם גֶּבֶר,
הוּא יִרְדְּפֶנָּה עַד פִּי-קֶבֶר."
הנה לך אהבה… על קו הרצף שבין אהבה יפה ושלווה ו"על פי קבר"…
פנינה פס:
ירדפנה עד פי קבר – נשמע מאד לא רומנטי בימינו – שלא לומר מאיים.
זה סטוקר פואטי?
כמו היה רע לתפארת….
אח"כ מתפלאים שצריך לקרא למשטרה.
בדרך כלל, בשוליים המנוגדים של כל תופעה צריך משטרה…
פנינה פס:
כן אבל כשמהללים המשוררים את "היה רע לתפארת" כאהבה – יש לזה תוצאות בתפיסת המציאות של השומעים/ הקוראים [ ובנקבה עוד יותר מזה].
אין בהגדרות טוב ורע, אבל יש רע בהקצנה של כל דבר. זה מתאים גם כאן. ולמה זה יעניין משוררים אם לא תהיה הקצנה
פנינה: משוב רלוונטי שקיבלתי במקום אחר: "אהבה היא גם המקור לכל שאר הרגשות…"
זו הקלסיקה העברית על אהבה…
מיה ויינשטיין:
מצטרפת לוואו, מדהים אבי.
ד"ר אבי ברוכמן:
ואוו..אבי שאפו מדהיםםםם