[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר 929, והוא מופיע פה באישורם ובאישור המחבר] [לאוסף המאמרים: 'הכל על עמלק', לחצו כאן]
עודכן ב- 25 באוגוסט 2022
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
בתולדות המלחמה, מלחמת עמלק היא עוד מלחמה. עבור עם ישראל, מלחמת עמלק היא המלחמה הראשונה.
על ים סוף זכו בני ישראל להצלה פלאית מידי שמיים. מול עמלק, בני ישראל נדרשו לראשונה ליטול אחריות אקטיבית לגורלם ולשאת חרב בידם. על ים סוף, בראותם את מצרים רודף אחריהם, צעקו אל ה' בחרדה נואשת; ומשה ענה להם: "אל תיראו, ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" (בשלח יד 13).
החת"ם סופר שאל, מדוע על ים סוף? הרי כתוב: וחמושים יצאו בני ישראל ממצרים אם היו חמושים למה לא ציווה אותם להלחם ולייחל לסיעתא דשמיא בלחימתם? והוא מסביר: בעמדם מול פרעה וחיילו, היו בני ישראל חמושים מכף רגלם עד ראשם, אלא שלא הייתה בהם הרוח להילחם.
[לאוסף המאמרים: 'הכל על עמלק', לחצו כאן] [להרחבה על האמונה ככוח מניע, לחצו כאן]
[בתמונה: המלחמה עם עמלק ברפידים. ציור מעשה ידי ויליאם הול. התמונה היא נחלת הכלל]
מלחמת עמלק מחוללת תפנית
בעל כורחם, מתוך אימת האויב שזינב בנחשלים בקצה המחנה - ומתוך הסתתרות השגחת האל באותה שעה - עם ישראל צעד צעדים עצמאיים ראשונים על במת ההיסטוריה האנושית, הנראית כמתנהלת בדרך הטבע. מתוך הכורח הטבעי ציווה משה ליהשע: "בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק" (בשלח יז 10).
פעולתו של יהשע התרחשה בעולם הטבעי הגלוי לעין. אולם משה - שעלה לראש הגבעה והניף ידיו השמיימה - כונן צורת חיבור ייחודית בין חומר לרוח: בין מעשה האדם הנעשה באורח טבעי, לבין ישועת אל עליון המתממשת במעשה ידיו. על ידי משה המונפות כתוב: "ויהי ידיו אמונה עד בא השמש" ואונקלוס מתרגם ומפרש שהיו ידיו פרושות בתפילה. אבקש להציע הדגשה פרושית מעט שונה: בתרגומי התנ"ך המוכרים לי, לא מצאתי תרגום ישיר למילים "ויהי ידיו אמונה". אם באנגלית נהוג לתרגם את המילה "אמונה" במושג Belief/Faith, לא מובן כיצד הידיים עצמן היו האמונה. זו כמובן מטפורה וכידוע אין למטפורה תרגום מילולי ישיר.
[בתמונה: "ויהי ידיו אמונה עד בא השמש""המלחמה בעמלק" - פרט מתוך פסל של בנו אלקן משנת 1956; התמונה מועתקת מויקיפדיה. כל הזכויות שמורות לתמר הירדני]
האמונה ככוח מניע
בכל זאת מצוי כאן להבנתי, פתח לברור מושג האמונה בהקשר הלשוני-תרבותי התנ"כי. בשונה מן המקובל בתרבות המערבית-נוצרית, "אמונה" לא מכוונת כאן לציון תוכן תאולוגי, שאליו מיחסים אמונה כמצב תודעה, אלא כמרכיב בכוח הפעולה, ככוח המתחולל מן החיבור - הנעשה על ידי אדם - בין החומר לרוח.
זו ההתהוות המתחוללת על ידי אדם המתהלך לפני ה' בארצות החיים. באורח הזה של פרוש האמונה ככוח לפעול גם במצוקת גיא צלמוות, בצפייה לישועה, מוטל אור על הפסוק הידוע בחבקוק: "כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב ואם יתמהמה חכה לו כי בא יבוא לא יאחר...וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב 3-4). ב
רות המאירי:
אנחנו נועדנו להשמיד,לאבד וכו,איזה גורל מחורבן
ד"ר אבי הראל:
מעניין. צריך רק לזכור שמחיית עמלק באופן טוטאלי מקבל פרשנות מפתיעה של הרמב"ם שאומר שהמדובר במצווה תאורטית דרוש וקבל שכר. הסיבה, סנחריב בילבל את כל האומות ולא ניתן לזהות מי הוא עמלק. מה שנותר זו זכירה בעל פה, שנעשית בקריאת התורה בשבת הקרובה, שבת זכור הסמוכה לפורים
ליאור קונארד:
התשובה שלך מביאה אותי לחשיבה על ימינו היום.
יש מי שהורס ומבלבל את האומות המוכרות ולא יודעים למעשה מי הוא עמלק!!
ליאור קונארד:
מאמר מענין מאוד
גם בימנו מניפים ידיים בתפילה להצלחה
ולא משנה במה.
"הרוח והחומר" פרוש מרתק.
תודה.