[הצילום המקורי: דובר צה"ל]

[מאמר זה ראה אור לראשונה בעיתון 'מקור ראשון' והוא מובא פה באדיבות nrg.co.il, באישור מערכת העיתון והמחבר]

[לאוסף המאמרים העוסק בגדרות הפרדה ובהשלכותיהן, לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

גדר טובה עושה שכנים טובים. פתגם אמריקאי זה הושמע לנו פעמים רבות על ידי מרטין אינדיק (Martin Indyk), ויתר חסידי תורת ההיפרדות מפלסטינים. עיקרון זה כנראה מתפקד יפה כשמדובר בשני שכנים אמריקאים שנפגשים ביום א' באותה הכנסייה, וגדר ביניהם באמת מונעת סכסוכים מיותרים.

הבה נתבונן  אם כן, בכמה דברים שכדאי לדעת על גדרות הביטחון וההפרדה, שישראלים משליכים עליהם את יהבם:

עד  מלחמת ששת הימים, לא הייתה גדר לאורך רוב גבולותיה של מדינת ישראל. גדר הביטחון כמערכת רצופה, הוקמה לראשונה בבקעת הירדן בתקופת המרדפים ב- 1969-1968. לאור האפקטיביות שלה בבקעת הירדן, ומעבר הפתח מירדן ללבנון, לאחר שהוכרע בירדן על ידי המלך חוסיין ב'ספטמבר השחור', הוקמה גדר כזו גם בגבולות רמת הגולן ולבנון.

הדבר החשוב שצריך לדעת הוא שגדר כזו היא רכיב אחד, במערכת ביטחון שוטף רבת רכיבים. היא מחייבת סדר פעולות רוטיניות:

• בצידה עוברת דרך פטרול ודרך טשטוש למעקב עקבות של חדירה.
• מידי ערב יש לחדש את הטשטוש.
• מידי בוקר, סיור בוקר חייב לעבור לאורכה של הגדר לגישוש עקבות.

זה מסביר, כיצד לפני מלחמת ששת הימים, צה"ל השקיעה בביטחון השוטף לאורך כל הגבולות לא יותר מ-8 פלוגות; ועם הקמת הגדר, עלה מספרן לעשרות רבות. גדר היא משאבה לסדר כוחות שגרתי שמופעל באופן מובנה, באורח שגרתי, כמו הצבת פועלים ליד מכונה בפס היצור. למעשה, סדר הכוחות שמפעיל כיום צה"ל לאורך גבול מצרים ורצועת עזה במספר הלוחמים, גדול ממספר הלוחמים שהיו בפעילות מבצעית בסיני בימים שלאחר מלחמת יום כיפור, לפני הסכם השלום עם מצרים.

אפשר לומר שהכול קרה בגלל הכיבוש. אלא שגם אם נשוב לאחור, הטרור השתנה והתפתח באמצעיו ושיטותיו. ובכן, אי אפשר לחזור בזמן לאחור,

מאז השתנו ציפיותינו ממערכות הביטחון בתביעה להשגת ביטחון מלא. בשנות ה-60 בראשית התפתחות פעילות הפתח, נפתח ויכוח במטכ"ל. האלוף שרון שהיה ראש מה"ד, דרש לפרוס את כל הלוחמים להגנה לאורך הגבול, להשתמש גם בטנקיסטים ותותחנים למארבי חי"ר, שיפרסו לעשרות מידי לילה. הרמטכ"ל רבין עמד על כך שזו גישה, שתשעבד את כל צה"ל למאמץ הגנתי בלתי אפשרי, ושלל את עמדת שרון. רבין הבין שמבחן הביטחון השוטף אינו יכול להעמיד ציפייה לסגירה הרמטית של הגבול ולהישג מושלם.

מה ניתן להסיק מתפקוד הגדר ברצועת עזה?

לקראת ההתנתקות - בתכנון פריסת צה"ל  המחודשת לאורך גבול רצועת עזה - המתכננים הציגו לשר הביטחון דאז, שאול מופז, את ההנחה שבדיוק כמו בגדר בגבול לבנון, גם לאורך רצועת עזה יתפתחו איומי מטעני צד לאורך הגדר. על כן הניחו כבר בתכנון, שתידרש סלילת דרך פטרולים נוספת רחוקה יותר מן הגדר.

בחסות החקלאים הפלסטינים, בחזות חקלאית, הצליחו מחבלים לגשת לגדר להניח מטענים, לחפור מנהרות, כמו זו שאפשרה את חטיפת גלעד שליט, ולירות לשטחנו ירי צלפים. לשם כך, על מנת להבטיח את חיילי צה"ל והחקלאים הישראלים בשגרת יומם בסמוך לגדר, נדרשה פעולה שגרתית מונעת גם מצידה השני של הגדר. מכאן נקבעה דרישת מערכת הביטחון להגבלת הגעת חקלאים פלסטינים למרחב הסמוך לגדר, מרחב שהוגדר כ'פרימטר ביטחוני'.

בדיוני הפסקת האש בקהיר, במבצע עמוד ענן, העמידו החמאס שתי דרישות להסכמתם להפסקת אש:

• אחת דרשה הרחבת טווח הדייג בים.
• השנייה דרשה לבטל את מגבלות הפרימטר הביטחוני, בסמוך לגדר.

שתי הדרישות מייצגות היטב את משמעות הלחימה בסביבת אוכלוסייה. על פניהן, הדרישות נושאות אופי הומניטרי תמים. למה באמת לא לאפשר דייג חופשי לדייגים, כמו שרצוי לאפשר לחקלאים לעבד שדותיהם בסמוך לגדר?

אלא שלשתי הדרישות נילווה גם ממד ביטחוני:

• הרחבת תחום הדיג מקשה על חיל הים הישראלי במניעת הברחת הנשק בדרך הים לחמאס.
• באותו האופן, ביטול המגבלות לחקלאים בצידה הפלסטיני של הגדר, הציב מחדש פוטנציאל איומים כנגד כוחותינו ואזרחינו, בצידה הישראלי של הגדר.

במסמך ההבנות שהובא מקהיר,  שתי דרישות חמאס אלה התקבלו במלואן. במצב זה הגדר מוכרת בצה"ל כמרחב מאוים, היוצר - בכפוף להערכת מצב - מגבלות פעולה לחיילינו ולחקלאינו, בנוכחותם במרחב הריבוני של מדינת ישראל.

שורה תחתונה: מלבד עלותה היקרה של גדר, היא גם תובעת  לאורכה משטר פעילות ביטחון שוטף הכרוך בסדר כוחות גדול. במקום שאין לצה"ל אבטחה שוטפת, לאורך הגדר, הגדר עצמה נפגעת ולפעמים אף נגנבת, כפי שקרה יותר מפעם במערב הר חברון, למול מזרח לכיש.

הגדר מבטאת פתרון טכני אשר מטבע יצירתו ממריץ את היריב למציאת פתרונות עוקפים:

• עשרות אלפי הפלסטינים - המסתננים לצורכי עבודה כשוהים בלתי חוקיים - עוברים ברובם בפרצות בגדר, שצה"ל בדפוס פעולתו המתקיים לאורכה של הגדר מתקשה למנוע.

[בתמונה: מחסום קלנדיה; צילום: Activestills.org, מאקו, חדשות 2]

• כך גם בגבול מצרים, למרות חוסנה הפיזי  וגובהה חסר התקדים של הגדר שהוקמה בגבול זה, צה"ל נידרש בקטעים בעייתיים להגבהת הגדר. זהו מצב סיזיפי, שנובע מאופייה של הגדר כפתרון טכני.

כדוגמה לפתרון שאיננו טכני מוצע ללמוד את הסידור המיוחד שקבע משה דיין בהסכם שביתת הנשק עם הירדנים ב- 1949, למשטר הגבול בכפר בתיר. מתוך דאגה לביטחון מסילת הברזל שעברה בשולי הכפר, נוצר הסכם ייחודי: הכפריים המשיכו לעבד את אדמתם שנותרה בצד הישראלי של הגבול, ובכוח אינטרס זה נשמרה המסילה מפגיעה עוינת. זו האלטרנטיבה להגיון הטכני, כמופת להגיון אדריכלי המושתת על קשב לאפשרות היווצרותם  של מצבי שיווי משקל  ביטחוניים בהגיון "אקולוגי".

[התמונה: ארכיון צה"ל]

מעבר לכך, אופי הפעולה הרוטיני הנכפה על חיילי צה"ל בפעולתם לאורך גדר, מקבע מצב מנטלי הכרוך בנזקים מוכרים ליצירתיות המבצעית הטקטית.

בימי מאורעות 1936-1937 כתבה מניה שוחט על הגיון ארגון 'משמרת הגבול' שיוסד באותם ימים על ידי אנשי השומר. בניגוד לבריטים, שהשתיתו את פעולתם כנגד המרד הערבי בהקמת גדרות ובניית מבצרי הטיגרט לאורך גבול הצפון, אנשי השומר סברו כי "דווקא גבול פתוח והידברות הדדית - ולא מחסומים ומכשולים פיזיים - עשויים ליצור בסיס להסדרת היחסים בין היהודים לערבים ולהביא לרגיעה" (מניה שוחט, "עם הזרם ונגדו"  איגרות ותעודות 1906-1960עמוד 418).

מי שממליץ להיפרדות מפלסטינים ביהודה בשומרון ובירושלים, ולהסתגרות מאחרי גדרות ארוכות, לאורך גבולות מפותלים, חייב להסביר כיצד ייתן מענה לאשכול בעיות אלה, שיעמיד את צה"ל במשוואת משאבים בלתי מתכנסת.

[לאוסף המאמרים העוסק בגדרות הפרדה ובהשלכותיהן, לחצו כאן]