[צילום תמונתו של רוני אלשיך: חטיבת דובר משטרת ישראל. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה: CC BY-SA 3.0]

פרק הגון למד המפכ"ל, רוני אלשייך, בהלכות עוצמה. הוא התכוון לטוב. לשנות את התרבות הארגונית, האיומה הזאת, של המשטרה. לשם כך הובא אליה. אבל, הקטע הזה - עם המכתבים האנונימיים - יצא לו רע בעיתוי ובמקום. זה התלבש לו בהקשר של הטרדות מיניות... הוא דרך על היבלת הלא נכונה ופתח תיבת פנדורה, שלא תיסגר זמן רב... מרגע שהחברות הלובי הנשי נעצו בו שיניים, הן לא תנחנה לו, מן הסתם, עד סוף הקריירה.

כל הסיפור הוא סערה בכוס מים. הרי כל חשד לפלילים מטופל, וכל מכתב היה מגיע למח"ש, ולו כדי לשלול עבירה פלילית. בסערת הלא כלום הזאת, אבדו הדברים הכל כך חשובים שאמר על התרבות המשטרתית, ועל הפוליטיקה הארגונית האובססיבית, רוויית היצרים שלה. פתאום, זה כבר לא מעניין אף אחד...

אז אותי זה מעניין, כי בלי שינוי התרבות לא תשתנה המשטרה. ההטרדות אינן יותר מסימפטום. הבעיה הרבה יותר כבדה והרבה יותר טובענית ממה שחברות הכנסת שם - בוועדת הכנסת למעמד האשה - מבינות.

אז לטובת משטרת ישראל - ולטובת אלה שהמטרה הראשונית של שינוי תרבותה הארגונית - עדיין נמצאת בראש סולם העדיפויות שלהם, הנה תמלול דבריו של אלשייך בוועדה למעמד האשה. הפעם, מומלץ לכם להקשיב לבעיה... לא לסימפטומים:

[לסרטון עם דברי המפכ"ל באתר וואלה]

"אחד הנושאים - שמאוד הטרידו אותי במסגרת הנורמות בארגון - לצערי, כשנכנסתי לחפיפה, מהר מאוד גיליתי (כשאני אומר מהר מאוד, זה בגלל קצב המכתבים האנונימיים שמגיעים ללשכת המפכ"ל)... מהר מאוד הבנתי, שיש פה תופעה, מאוד לא בריאה, שבה מתבצעים חיסולי חשבונות באמצעות מכתבים.

המשמעות של זה היא, שמגיע מכתב, שיכול להכפיש המון אנשים במכתב אחד, בדרך כלל, ללא שום עוגן וקצה משמעותי לבדיקה, ומשאיר בסוף איזה עננה בלתי בדיקה. בדרך כלל, הוא מופיע לפני שמישהו מיועד לקידום; בדרך כלל הוא מתייחס לעבירות מאוד ישנות; ובדרך כלל, אם מדובר במשהו אמתי, אז מדובר בעדויות כבושות (משמע, עדות שהעד "כבש" אותה בליבו וגילה אותה, משום מה, רק בשלב מאוחר יותר).

התופעה הזו נראית לי - סליחה על הביטוי - חולנית. קשה מאוד לנהל ארגון כך. זה מפריע לתהליכים הארגוניים ולקבלת ההחלטות הארגוניות, וזה נתפס בעיני כמשהו בלתי סביר, וכחלק מהטיפול בנורמות. ולצד הטיפול הישיר בכל אחת ואחת מהנורמות, הסיפור הזה של מכתבים אנונימיים נתפס בעייני כמשהו שחייבים לטפל בו".

המפכ"ל התכוון לומר, שממילא יתייתרו יתרונות המכתבים האנונימיים מרגע שיחשפו הקצינים לבדיקות הפוליגרף השיטתיות: "כאשר שוטר יודע שבעוד חודשיים הוא אמור להתמודד לקידום, ואז הוא ייבדק (בפוליגרף); או בעוד שלושה חודשים הוא אמור לעבור לתפקיד יותר רגיש ואז הוא ייבדק; או בעוד שנה וחצי מגיעה בדיקה עתית שלו, ואז הוא אמור להיבדק, הוא כבר מתנהג אחרת וזו המטרה. הרי כולנו לא רוצים לתפוס כל היום עבריינים, אלא להוריד את רמת העבריינות, ולאפשר חיים נורמטיביים בקרב אנשים שמכבדים האחד את השני, ושומרים על הכללים ועל החוק ועל הנוהל, כי זה מה שאנחנו רוצים".

האם זה מה שאנחנו רוצים? חחח... תלוי מי זה אנחנו:

• הלובי בכנסת רוצה בולטות ועוד ועוד עוצמה (משמע, שתמיד תהיינה "שוטרות זועמות" שתפנינה אליו, ושתהיינה עוד ועוד הזדמנויות להופיע בראש מהדורות החדשות...).
• מח"ש רוצה גם הוא רוצה עוד ועוד עוצמה (משמע, שזרם המתלוננים ימשיך לשמור אותו במרכז העניינים; שמענו אותו מלין, שאין מתלוננות חדשות...).
• רק למפ"כל המסכן יש גם ארגון לשקם ולנהל...

רוני אלשייך איש יסודי. הוא ערך הכנה קפדנית לפני כניסתו לתפקיד, אך מי שקיבל את הכסף להשיא לו עצות, שכח את העצה החשובה ביותר לקברניט שמבצע שינוי ארגוני משמעותי: עשה. אל תדבר. חייך, תרגיע את יריביך, ספר שהכל כרגיל, ואז כשתהיה מוכן, פעל במהירות ובאפקטיביות!

את העצה הזו לצערי, כבר מאוחר מידי ליישם...