[גילוי נאות: כותב המאמר, עו"ד שי פינס הוא דודו של אחד מיוצרי סדרת הטלוויזיה, צל של אמת על חקירת רצח תאיר ראדה; התמונה: סדרת התחקירים 'צל של אמת']
[לקובץ המאמרים על רצח תאיר ראדה, לחצו כאן]
סדרת הטלוויזיה, צל של אמת, ששודרה לראשונה בערוץ 8 (של הוט), ואשר סקרה את תולדות הרשעתו של רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה ז"ל, עוררה דיונים נוקבים לא רק בקרב מבקרי טלוויזיה ועיתונאים, אלא גם בקרב הציבור הרחב. התחושה - שלה שותפה גם אמה של תאיר ז"ל - היא, שרומן זדורוב אינו הרוצח ולפיכך, זדורוב, היושב בכלא כבר כ- 10 שנים, נכלא על לא עוול בכפו ואילו הרוצח האמיתי ממשיך להסתובב חופשי.
האם די בתחושה זו כדי לסייע לזדורוב? נדמה לנו, שאפילו התומכים הגדולים לשחרורו, יסכימו כי לא די ב"תחושות" ויש מקום לבחון בחינה של ממש את האירועים והעובדות שהובילו להרשעתו בשתי ערכאות, כדי לחרוץ דין. זהו, כמובן, תפקידם של בית המשפט, הפרקליטות והמשטרה. אנחנו רק נעורר את השאלות המטרידות אותנו.
לטובתו של זדורוב עומד, כמובן, זיכויו מחמת הספק על ידי שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר. זיכוי זה עורר מחדש את הדיון בשאלה האם ניתן להרשיע בעבירה כה חמורה ולשלוח אדם לכלא לכל ימי חייו, כאשר אחד השופטים הטיל ספק באשמתו, וקרא לזיכויו. אולם זו אינה מטרתה של רשימה זו.
עכשיו הצטרפה הסדרה האמורה לקהילת מטילי הספק. היא מאפשרת לציבור הצצה אל עולם החקירות ואל נבכי האירועים שהובילו להרשעה.
בניגוד לרבים, אני סבור שהסדרה, שאני גאה להיות דודו של אחד מיוצריה - לא ביקשה להצביע על רוצח מסוים שהוא, כביכול, הרוצח האמתי. כל שביקשה - והיא עשתה זאת, לטעמי, בהצלחה רבה - הוא להצביע על כך, שישנם ספקות רבים ושאלות בלתי פתורות, אשר מצדיקים זיכויו של זדורוב מחמת הספק. אם תרצו, נתנה הסדרה חומר נוסף לכב' השופט דנציגר, על מנת לחזק את הספקות שגרמו לו לקרוא לזיכויו של זדורוב מחמת הספק.
אם תתקבל עמדה זו, ייפתח התיק מחדש והרצח יחזור לימיו הראשונים – כלומר, יחזור להיות רצח לא מפוענח, כאשר חלפו שנים כה רבות מאז התרחש. זו סוגיה לא פשוטה, בעיקר אם זוכרים את הלחץ האדיר שהופעל על המשטרה בימים הראשונים שלאחר הרצח, למצוא את הרוצח. הציבור לא יכול היה לשאת את המחשבה שתלמיד בית ספר נרצח בין כתליו, בשעות הפעילות של בית הספר, ואיש לא ראה ואיש לא שמע. אבל, אחד ממבחניו של חוסן משטרתי הוא עמידה בלחצים. אין בכך די כדי להצדיק מהלך של "הרשעה בכל מחיר"!
"צל של אמת" מצביעה על כך, שייתכן שזה היה המניע שהוביל לחקירה אגרסיבית נגד זדורוב; ולגיבושה של קונספציה אצל החוקרים, ואחר כך אצל אנשי התביעה הכללית, שמנעה מהם לבחון כל אפשרות אחרת מחד גיסא, ולדחוק הצידה את הספקות הקיימים מאידך גיסא.
[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Colin Kinner לאתר flickr]
מהו משפט חוזר, מהם העקרונות לקיומו ומי מחליט על עריכתו?
משפט חוזר הוא הליך משפטי הקבוע בסעיף 31 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד - 1984, המאפשר לבית המשפט העליון להורות על קיומו של משפט חוזר בעניין פלילי שנפסק בו סופית. ראוי לשים לב, שמשפט חוזר איננו דיון נוסף, שהוא פתח צר מאוד לחזור ולדון, כשעל הפרק עומדת שאלה משפטית חדשנית, כבדת משקל, ובעלת השלכות ציבוריות רחבות, החורגות מעניינו של התיק הקונקרטי.
בהתאם לסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט, רשאי שופט של בית המשפט העליון, שהוסמך לכך, להורות על קיומו של משפט חוזר בעניין פלילי, בהתקיים אחד מן התנאים הבאים (ראו הרחבה, הכוללת פסיקה, בנספח שלמטה):
- בית משפט פסק שאחת הראיות שהוגשו במשפט המקורי יסודה בשקר או בזיוף, ואלמלא אותה ראיה הייתה תוצאת המשפט משתנה לטובת הנידון.
- הוצגו עובדות או ראיות חדשות, העשויות לבדן, או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון.
- אדם אחר הורשע באותו המעשה, כשממשפטו של אותו אדם עלה כי מי שהורשע לראשונה בעבירה לא ביצע אותה.
- נתעורר חשש ממשי שבהרשעה המקורית נגרם לנידון עיוות דין.
עריכתו של משפט חוזר נועדה, איפוא, בראש ובראשונה לסייע לנאשם שהורשע, אם יהיה בה להיטיב עמו. לכן, נשאלת השאלה, האם די בלחץ ציבורי כדי להוביל לפתיחת החקירה מחדש או להחלטה לערוך "משפט חוזר"? אין לכך תשובות מוחלטות, אולם ניתן לומר שבעידן הרשתות החברתיות, תחושה ציבורית - שמתעצמת באופן ויראלי - כי נגרם עיוות דין, יכולה בהחלט להוסיף משקל לשיקולים לטובת עריכתו של משפט חוזר.
ואולם, "סקירה היסטורית" של המקרים בהם הורה בית המשפט העליון לערוך משפט חוזר, מלמדת בבירור, כי השימוש בהליך זה הוא במשורה: בית המשפט אינו נוטה לאפשר משפטים חוזרים. מדי שנה מוגשות לבית המשפט העליון בממוצע כ-25 בקשות, אולם רובן הגדול נדחה. מאז קום המדינה ועד היום, ביטל בית המשפט העליון הרשעות לאחר תום המשפט והורה על קיום משפט חוזר ב-26 מקרים בלבד. כלומר - בערך פעם בשנתיים וחצי (שבהן מוגשות, בממוצע, למעלה מ- 60 בקשות למשפט חוזר) מורה בית המשפט על עריכתו.
נספח: משפט חוזר וחידוש חקירה
חקיקה:
היתר לקיומו של משפט חוזר יינתן במשורה, בהתקיים אחת העילות המנויות בסעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984:
- (א) נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא או שופט אחר של בית המשפט העליון שקבע לכך הנשיא רשאי להורות כי בית המשפט העליון או בית משפט מחוזי שיקבע לכך, יקיים משפט חוזר בענין פלילי שנפסק בו סופית, אם ראה כי נתקיים אחד מאלה:
(1) בית משפט פסק כי ראיה מהראיות שהובאו באותו ענין יסודה היה בשקר או בזיוף, ויש יסוד להניח כי אילולא ראיה זאת היה בכך כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;
(2) הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון;
(3) אדם אחר הורשע בינתיים בביצוע אותו מעשה העבירה, ומהנסיבות שנתגלו במשפטו של אותו אדם אחר נראה כי מי שהורשע לראשונה בעבירה לא ביצע אותה;
(4) נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין.
פסיקה:
- כאשר נדרשת החלטה בעניין משפט חוזר, מתבצעת עריכת איזונים בין שני ערכים:
מח 7929/96 אחמד קוזלי נ' מדינת ישראל [44 עמ'] , נג (1) 529 (פורסם בנבו, 16.02.1999) – פרשת רצח הנער דני כץ ז"ל.
"אכן, ביסוד הסמכות לעריכתו של משפט חוזר – כמו גם הוראות סעיף 31(א) לחוק – מונח איזון בין שני ערכים מרכזיים (ראו מ"ח 7558/97 בן-ארי נ' מדינת ישראל (להלן – פרשת בן-ארי [8]), בעמ' 443-445): הראשון, עניינו הצורך בהבטחת מנגנון דיוני אשר יאפשר תיקון טעות שנפלה בהרשעתו של אדם. כך, שכן "מעשה השפיטה הוא מעשה אנוש וגם השופט עשוי לטעות" (ראו מ"ח 6148/95 עזריה נ' מדינת ישראל ערך זה מבוסס על ההכרה בכך, כי "מטבע הדברים לא קיימת, וטרם נוצרה, באיזו ארץ שהיא מערכת משפט העשויה לפעול בשלמות וללא תקלה ולעשות צדק מוחלט..." הוא טומן בחובו לא רק את ההכרה במגבלותיה של השפיטה אלא גם את אמון הציבור בהכרה עצמית זו של מערכת השפיטה את גבולותיה. (...) הערך השני העומד ביסוד נקודת האיזון שבעריכתו של משפט חוזר הוא עקרון סופיות הדיון. אין זה ערך של מה בכך. זוהי נקודת המוצא (ראו מ"ח 6731/96 ברנס נ' מדינת ישראל) אכן, "...מי שהיה לו יומו בבית-המשפט, ודינו הוכרע, צריך לראות בכך סוף פסוק."
- פסיקה אשר מפרשת את עילות הסעיף הנ"ל:
בגץ 681/12 שחר מרים גרינשפן נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו, 19.09.2012)
"אמת, לצד חשיבותו של עיקרון זה, כפי שמציינים המחברים סנג'רו וקרמניצר, "הסופיות אינה ערך בפני עצמו, אלא אמצעי להשגת מטרות אחרות" (שם, שם). על כן, מקום בו מתנגש עקרון סופיות הדיון עם אינטרס ממשי אחר, נכונו בתי המשפט לאפשר חריגה ממנו. כך, למשל, במשפט הפלילי רשאי נשיא בית המשפט העליון, או שופט אחר בבית המשפט העליון, שקבע לכך הנשיא, להורות על עריכת משפט חוזר. התנאים למתן משפט חוזר קבועים בסעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, והם: אם ראיה שהובאה באותו עניין יסודה היה בשקר או זיוף; אם הוצגו עובדות או ראיות חדשות שיש בהן כדי לשנות את תוצאת המשפט; אם אדם אחר הורשע בביצוע אותו מעשה עבירה; או אם התעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין. בדומה, בתי משפט מתירים לעיתים להציג בשלב הערעור ראיה חדשה, שלא הובאה קודם בפני בית המשפט, במקרים חריגים ובניגוד לעקרון סופיות הדיון. מקרים אלה, מטבע הדברים, הינם יוצאי דופן. הם מצריכים נסיבות ייחודיות".
מח 4990/14 דלאל דאוד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 28.04.2015)
"העילה של סעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט, לפיה ניתן להורות על קיום משפט חוזר בעניין פלילי שנפסק בו סופית אם "נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין", נועדה להרחיב את גדרי סמכותו ושיקול דעתו של בית המשפט בבואו להחליט בכגון דא. ויוטעם: עילה זו, להבדיל מהעילה לפי סעיף 31(א)(2) לחוק העונשין, מוגבלת לעיוות דין בהרשעה בלבד, להבדיל מעיוות דין בגזר הדין. זהו כלי לתיקון עיוות דין שורשי אשר יש חשש שהביא להרשעתו של אדם חף מפשע (עניין פלוני א', פסקה 54). מדובר ב"עילת סל" המאפשרת להורות על משפט חוזר במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם יתעורר בליבו של בית המשפט "חשש של ממש" כי נגרם לנאשם עיוות דין, ואשר אינם בגדר העילות האחרות למשפט חוזר (...) עילת הסל" אינה כוללת יסודות משפטיים מוגדרים, והיא נועדה לתת מענה לפגם דיוני שורשי שנתגלה בהליך הפלילי, כזה המערער את יסודות ההרשעה".
מח 7929/96 אחמד קוזלי נ' מדינת ישראל [44 עמ'] , נג (1) 529 (פורסם בנבו, 16.02.1999)
בית המשפט מפרש את ס' 31(א)(2) לחוק הנ"ל:
"במסגרת הליך בחינה זה יש להביא בפני בית-המשפט ראיות או עובדות נוספות שיש בהן הפוטנציאל לשינוי התוצאה. אלו הן ראיות או עובדות בעלות אותו "משקל סגולי" שכשלעצמן או בהשתלבותן עם החומר שהיה בפני בית-המשפט יש בהן כדי להביא לשינוי תוצאת המשפט. ראיות ועובדות אלו צריכות להקים תשתית ממשית המצדיקה חריגה מעקרון סופיות הדיון".
(...) גם אם נוכח בית-המשפט לדעת, בגדריה של בקשה לעריכתו של משפט חוזר, כי נגרם לכאורה במקרה שבפניו עיוות דין בהרשעה, עדיין שומה עליו לבחון אם ישנו חשש ממשי לעיוות הדין בהרשעה. אכן, אין די בחשש "סתם" לעיוות הדין בהרשעה".
מח 6148/95 משה עזריה נ' מדינת ישראל [28 עמ'] , נא (2) 334 (פורסם בנבו, 04.06.1997)
"אחד החידושים בדיני המשפט החוזר אשר נתחדשו בעקבות ועדת גולדברג הוא בהוספתה של "עילת סל". על-פיה רשאי נשיא בית-המשפט העליון להורות על קיומו של משפט חוזר, אם ראה הנשיא, כי: "(4) נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין". לבחינתה של עילה זו, על הנשיא להשקיף "במבט-על" על מלוא חומר הראיות המקורי והנוסף ולשאול עצמו, אם על-פי השקפתו שלו, קיים חשש של ממש כי בהרשעת המבקש נגרם עיוות דין.
- באיזו עילה נדחו בקשות לעריכת משפט חוזר?
מח 8498/13 סולימאן אל-עביד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12.02.2015)
כב' הנשיאה מרים נאור דוחה את הקשתו של סולימאן אל עביד למשפט חוזר וקובעת:
"הגעתי לכלל מסקנה כי הבקשה איננה מגלה עילה לקיומו של משפט חוזר. הטעם המרכזי שהובילני למסקנה זו טמון בכך שהבקשה התמקדה, בעיקרהּ, בהעלאתן של תהיות ושל תמיהות העולות מהחקירה לטענת המבקש ואשר מכרסמות, לטענתו, באמיתוּתן של הודאותיו. אולם, בתמיהות ובתהיות אין די. לביסוס בקשה למשפט חוזר דרושות ראיות מבוססות המצביעות על עילה, וכאלה אין בנמצא". מח 5568/09 כמאל סביחי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.08.2011)
כב' השופט א' א' לוי דוחה את בקשת המשפט החוזר וקבע:
"הניסיון לנתח מחדש את חומר החקירה שהוצג בפני בית-המשפט המחוזי, אינו יכול להקים עילה לקיומו של משפט חוזר. הידרשות לחומר חקירה זה מקומה בפני הערכאה הדיונית, והביקורת על החלטותיה שמורה לשלב הערעור."
- שני פסקי דין דיברו על חובתה של המשטרה ועל סמכותה לפתוח חקירה או לשקול החלטה על סגירת תיק:
- מת (חי') 18035-01-10 שומי איסקוב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12.05.2010) (כבוד השופט רון שפירא)
מדובר בבקשה לעיון חוזר במעצרו של החשוד. כב' השופט מוסיף בהערת אגב:
"חידוש והשלמת חקירה לאחר הגשת כתב אישום: לטעמי אין ולא צריכה להיות כל הגבלה על חידוש חקירה גם לאחר הגשת כתב האישום. חובת הרשות החוקרת לחקור כל אימת שמתגלות ראיות חדשות שיש בהן כדי לחשוף את האמת. גם אם הוגש כתב אישום, ולטעמי אף אם הסתיים הליך בפסק דין חלוט, ומתגלות ראיות חדשות, יש לחקור ולברר את האמת. לעיתים יתכן כי חידוש חקירה דווקא יסיע לנאשם ואף לאדם שכבר הורשע ויאפשר תיקון עוול. לעיתים יהיה בכך כדי לחזק את סיכויי ההרשעה או לאשררה בדיעבד. ואולם אין למנוע חקירה ובדיקת ראיות חדשות רק מהטעם שהוגש כתב אישום".
פסק הדין דן אומנם בשאלה האם רשאי גוף חוקר, כדוגמת המשטרה, לשקול פעם נוספת את החלטתו לסגור תיק חקירה נגד פלוני, בעקבות ערר שהוגש בנושא. אך הציטוט יכול להיות רלוונטי גם לדרישה לקיים משפט חוזר בעניינו של רומן זדורוב:
"עיקרי הדברים הם, כי אין מניעה שרשות מינהלית כלשהי, ולענין זה גם גוף חוקר הוא רשות מינהלית, ישוב וישקול את החלטתו פעם נוספת, בין מיוזמתו ובין על-פי פניה אליו, בין אם מצדו של המתלונן ובין אם כל גורם אחר. סמכות זו הוקנתה לו במפורש בסעיף 15 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הפרשנות) והיא שרירה וקיימת גם היום".
