[בתמונה: צרעת בכותלי הבית... תמונה חופשית שהועלתה על ידי JensPeter לאתר pixabay]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא הצרעת, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת תזריע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פרשת מצורע', לחצו כאן]

עודכן ב- 7 באפריל 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת מצורע מופיעה תופעה לא ברורה כל צורכה, הנקראת נגעי הבתים: "כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם" (ויקרא, פרק ל"ד, פסוק ל"ד).

נגעי הבתים הם בעצם סוג של צרעת, המחייב ריטואל שלם המבוצע על ידי הכוהן. בחלק מהמקרים - לפי הנאמר במקרא - יש צורך בפינוי של הבית מדייריו.

המדרש הבחין בקושי של האפשרות שצרעת - שהיא במקורה מחלת עור באדם (ראה הראל, 2016) - תחול בעצמים דוממים, ומפרש את התופעה האמורה בהיבט חיובי כדלקמן: " תני ר' חייא: וכי בשורה היא להם שנגעים באים עליהם? תני ר' שמעון בן יוחאי: כיון ששמעו כנענים שישראל באים עליהם, עמדו והטמינו ממונם בבתים ובשדות. אמר הקב"ה: אני הבטחתי לאבותיהם שאני מכניס את בניהם לארץ מלאה כל טוב, שנאמר (דברים ו') - ובתים מלאים כל טוב. מה הקב"ה עושה? מגרה נגעים בביתו והוא סותרו ומצא בו סימא (מטמון נסתר)" (בראשית רבה, י"ז, ו').

לפי פרשנות זו, נגעי הבתים יש להם טביעת אצבע אלוהית שהיא מעל הטבע, וכך גם סובר רמב"ן על אתר:" לרמוז כי יד ה' תעשה זאת, לא טבע כלל, כאשר פירשתי".

אולם במקורות אחרים התופעה של נגעי בתים נראית כמשל. כך למשל אומר הבבלי על התופעה:" בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב – דרוש וקבל שכר" (סנהדרין דף ע"א עמוד א).וכן במקור נוסף באותו נושא:" בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות. למה נכתב? אלא לומר לך: דרוֹש וקבל שכר.(תוספתא, נגעים, פרק ו', הלכה א').לשון אחר - נגעי בתים נכללת בפרשיות שנכתבו במקרא כדי להעשיר את עולמנו הרוחני, אולם  לא נמצא כל צד הלכתי או מעשי בהם, והמסר מפסוקים הינו  רוחני גרידא.

בנוסף, יש עוד שני מקרים בחז"ל בהם הפסוקים מוגדרים על תקן של דרוש וקבל שכר.

הראשון עוסק אודות עיר נידחת, עיר שרוב תושביה החליטו לעבוד עבודה זרה ובשל כך יש להשמידה כליל. על כך נאמר כי :" עיר הנידחת לא הייתה ולא עתידה להיות. ולמה נכתבה? לומר: דרוֹש וקבל שכר (תוספתא סנהדרין , פרק יד, הלכה א, ג).

השני, בן סורר ומורה - ילד מתבגר שחומס את העוברים ושבים, בכדי לספק את תאוותיו באכילת בשר ושתיית יין, וששום פעולה אקטיבית לא מפסיקה את מעשיו הנפשעים, והוא מוצא בשל כך להורג -  לא היה ולא עתיד להיות. ולמה נכתב? לומר: דרוֹש וקבל שכר (תוספתא, סנהדרין, פרק י"א, הלכה ו').

אין תמימות דעים מוחלטת בין חכמים אודות הקביעה האמורה. לגבי נגעי בתים קיימת הטענה הבאה: "ר' אלעזר בר' שמעון אומר: מקום היה בתחום עזה והיו קורין אותו חורבתה סגירתה. ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו אומר: מקום היה בגליל שהיו מציינין אותו, שהיו אומרים אבנים מנוגעות היה בו (תוספתא נגעים, שם).

[בתמונה: ציורי תנ"ך; הנושא: צרעת בכותלי הבית; ציירה: אהובה קליין]

כלומר, לא זו בלבד, שלפי דעה זו אין המדובר בפסוקים סתמיים ללא היבט מעשי/הלכתי (=דרוש וקבל שכר), אלא יש כאן זיהוי של מקום ספציפי שבו התופעה של צרעת הבתים הייתה קיימת (הדבר נכון גם לגבי עיר נידחת ובן סורר ומורה, שגם עליהם יש חכמים שמעידים שהם התקיימו בפועל, אולם לא נרחיב בכך כאן).

בעקבות הזיהוי האמור של ר' אלעזר, הסיק אשתורי הפרחי (אמצע המאה ה-13), שסייר לאורכה ולרוחבה של ארץ ישראל באותה עת, וחיבר ספר מקיף שעוסק בענייני גבולות הארץ ויישוביה,  שתחום עזה הינו חלק מארץ ישראל (יש חשיבות לכך לגבי החובה של הפרשת תרומות ומעשרות. מקום שאינו חלק מארץ ישראל, אין בו חובה של מצווה זו), וכך כתב בספרו כפתור ופרח בפרק ז': "אשקלון ועזה כבר ידעת שהם מכבוש יהושע, שכן כתוב וילכד יהודה את עזה ואת גבולה, את אשקלון ואת גבולה. (שופטים א, י"ח). ..אף על פי שפטורות מן המעשרות ומן השביעית, אין בהם משום ארץ העמים. רבי אלעזר בר' שמעון מקום היה בתחומי עזה והיו קורין לו חורבתא סגריתא, ונגעי בתים אינם אלא בארץ ישראל, שארץ אחוזתכם כתוב בה".  כלומר לפי הדעה האחרונה צריך להפריש תרומות ומעשרות בעיר עזה, כי היא חלק אינטגרלי מארץ ישראל.

ברם, דעתו של רבי אלעזר אינה תקפה להלכה. הרמב"ם בפירוש המשניות, אומר שאין בבית או בכל דבר דומם אחר את מחלת הצרעת שיש באדם, אלא המדובר באלמנט הנקרא כך על דרך הדמיון כדלקמן: "צרעת הנזכרת בתורה, אמרו שהוא עונש בעבור לשון הרע, כי ייפרד מן האנשים וירחיקו אותו מהיזק לשונו. ויתחילו בביתו. ואם חזר בו, מוטב; ואם לא, יבוא (יחל הנגע) במצעות (רכושו). והוא אמרו (י"ג מ"ח) או בכל מלאכת עור. חזר בו, מוטב; ואם לאו, יבוא בבגד; ואם לא חזר בו עדיין, לגופו ועל עור בשרו. וזה על דרך המוסר והתוכחה! הלא תראה שהם דברים בלתי טבעיים ואינם חולאים טבעיים בשום פנים, לפי שהבגדים והבתים הם חומר דומם והם על דרך נס כמו מי סוטה, ואינם אלא דברים חוץ מהטבע, לפי שהבתים והבגדים אינם נעים ונדים מאליהם וכל מה שאירע בהם אינה צרעת אלא בקריאת התורה על הדמיון" (רמב"ם, מסכת נגעים, פרק י"ב, משנה ה').

הפועל היוצא מדבריו הוא שעל האדם להתנהג באופן מוסרי הן ברשות היחיד והן ברשות הרבים. כאשר התנהגות האדם אינה מוסרית, והוא גורם שלילי בחברה, עונשו הוא הרחקה מביתו בפרט ומהחברה האנושית בכלל.

כמו כן, לפי הקביעה הזו של הרמב"ם, הפרשנות של נגעי הבית קשורה גם לשקרים ולעוולות החברתיות. בשעה שאדם פונה לחברו ומבקש ממנו עזרה, והחבר מתעלם מבקשתו, בתירוץ שקרי כי אין לו אפשרות כלכלית לעזור לו, או לחלופין הוא טוען כי החפץ, שהשכן רצה להשאיל מאיתו, לא קיים אצלו; לבסוף עלולה להיחשף האמת באמצעות הנגעים. פרשת נגעי בתים מזכירה לנו את המוסר החברתי, ואת חובת הערבות ההדדית שיש לגלות כלפי החלש והאחר. אם חלילה נידרדר למצבי התעלמות מהחלש, יופיעו נגעים בבית, נגעים במובן של מוסר פגום, שאם הוא לא יתוקן הוא יאיים על קיומה של החברה כולה.

[בתמונה: צרעת בכותלי הבית... המקור: פייסבוק, 2015. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא הצרעת, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת תזריע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פרשת מצורע', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא הצרעת;
• אוסף המאמרים על פרשת תזריע;

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת תזריע באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 5/4/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת מצורע באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 11/4/19.
• פרופ' מישל רבה, פרשת השבוע תזריע-מצורע, עוז ושלום, תשנ"ט.
• אבי הראל (2016), צרעת כמחסום לכאוס חברתי, 11/4/16.