[בתמונה: כותרת הדף הראשון של האתר: The Daily Beast, העוסקת בחרם על ישראל]

[לאוסף המאמרים על נתקים וחרמות, לחצו כאן]

מוקדש באהבה רבה לארכיטקט אבנר שהין, שהוא הגורם להכנת המאמר...

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

קיים, כפי הנראה, פער גדול בין ציפיות הציבור מתוצאות החרם המושת על ישראל, לבין תוצאותיו בפועל. תיאור של מצב קיצון כזה נמצא למשל במאמרו של אלוף בן בהארץ מה- 28/4/16, בשם "אל תתלהבו מהחרם" (בן, 2016):

"נתחיל בפנטזיה: לקהילה הבינלאומית נמאסה התנהגות ישראל, והיא מטילה עליה סנקציות כלכליות ותרבותיות. ההשקעות מתאפסות, התיירות מתכווצת, מענקי המחקר נשללים ושערי האולימפיאדה ננעלים. נסיעה לחו"ל בדרכון ישראלי מחייבת עמידה בתור לוויזה וחקירה יסודית. פוליטיקאים ואנשי צבא יכולים לבקר בעולם רק בזהות בדויה, או בנסיעה חשאית". יוטלו צנע כלכלי והגבלות על יציאה לחו"ל; תדוכא האופוזיציה, יונהג חיסכון בחלקי חילוף למטוסים, ייוצרו תחליפים מקומיים ליבוא שהפסיק להגיע... "ככל שהלחץ יגבר, תדמה ישראל יותר למצדה מאשר לתל אביב" (בן, 2016).

בן מוסיף ל"פנטזיה" הזו גם את התרחיש של הגירת האליטות: "אם יוטלו עליה סנקציות. בעלי הממון והדרכון ושוחרי החופש ינטשו, וישאירו כאן מדינה דתית, ימנית וענייה יותר... (בן, 2016).

איזה פחד...

האם יהיה חרם?

הבשורה הרעה היא שיש כבר סוג של חרם והוא יתרחב. הבשורה הטובה היא שהוא יהיה שונה מאוד מהתיאור שלמעלה, ובעל אפקטיביות מוגבלת מאוד, רק לגבי מגזרים מסוימים, ושיש לו גם יתרונות.

לא ניתן למנוע את החרם. הדינמיקה כבר השתחררה לאוויר והיא תופסת תאוצה. אין טעם להילחם בזה כי מרגע שלבה של הר געש השתחררה (ראה התמונה למטה), לא ניתן להחזיר אותה לבטן ההר.

[בתמונה: לא ניתן להשיב את הלבה לבטן ההר... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Din Muhammad Sumon לאתר flickr]

יתרה מכך. חלק ממקבלי ההחלטות בצד הפלסטיני, הגיעו בשנים האחרונות למסקנה, כי עדיף לפגוע בישראל ע"י דה-לגיטימציה, יצירת חרם מדיני, אקדמאי ותרבותי ופגיעה כלכלית, שנחשבת במקומות רבים (כולל בקרב ארגוני שמאל קיצוני בישראל) כלגיטימית (רויטר, ללא תאריך). הפלסטינים לא ישנו עמדות, כל עוד כל עוד מדיניות זו לא תמוצה, והם יבינו ש'נשק יום הדין' שבידם הכזיב...

לכן, צריך להיערך נכון, למזער נזקים ולהעצים יתרונות (לכל תופעה יש שתי פנים, וכגודל הסיכונים גם גודל ההזדמנויות).

האם החרם יעלם אם תיסוג ישראל לגבולות 1967?

סביר להניח שלא. במסמך היסוד של תנועת BDS מיולי 2005, מפורטים שלושת התנאים להסרת החרם (רויטר, ללא תאריך):

• סיום הכיבוש והקולוניזציה של כל האדמות הערביות (שימו לב, כל האדמות הערביות, כולל בתחומי הקו הירוק).
• מתן שוויון זכויות מלא לאזרחי ישראל הערביים (מי יקבע מהו שוויון זכויות מלא?) וקידום זכות הפליטים הפלסטינים לשוב אל בתיהם ורכושם.

המשמעות היא לטעמי, שאוכלוסיות שהחרימו את ישראל לפני הנסיגה, לא יתחילו לרכוש את מוצריה אחרי, וסביר להניח שזמן מה אחרי הנסיגה יתחדש החרם מסיבה כזו או אחרת (למשל, ירי הדדי בגבולות, או טענות של ערביי ישראל לקיפוח).

איזה סוג חרם יהיה?

החרם שכבר מתהווה הינו מהסוג הפחות בעייתי! אנו מכירים שני סוגים של חרמות:

חרם תרבותי ומוסדי וחרם של צרכנים

זהו הסוג העומד לפתחנו - צרכנים מאוכלוסיות מסוימות, בסקטורים מסוימים, במדינות ובאזורים מסוימים. זהו חרם מוגבל בעצימות נמוכה, של מוסדות מסוימים, ארגוני צרכנים, וועדי עובדים כאלה ואחרים; וזה סוג החרם שעמו ישראל מתחילה להתמודד. הוא הולך ומתעצם גם היום בקרב קהילות צרכנים מסוימות בבריטניה ובארצות הנורדיות, ובעצימות נמוכה יותר את ספרד, שוויץ וניו זילנד (רויטר, ללא תאריך).

הצד השני של חרם כזה הוא מה שנקרה במערכות מורכבות "פעולות מאזנות": היכולת לעודד תמיכה במוצרי ישראל והשטחים בקרב אוכלוסיות אוהדות.

חרם של מדינות

פה יש להבדיל בין שני סוגי חרמות (רויטר, ללא תאריך):

• חרם כלכלי, המובל ע"י מדינות בודדות, שהינו כלי פופולארי למדי בזירה הבינלאומית (מפתיע, עד כמה רבות המדינות ברחבי הגלובוס, שמדינות אחרות מחרימות אות כלכלית. גם ישראל סבלה מחרם של מדינות ערב לאורך שנים, והשפעתו הייתה מינורית יחסית);
• חרם כלכלי מצד גוף מדיני מרכזי מועצת הביטחון של האו"ם, שהינו כלי נדיר ביותר, שהופעל בעיקר על מדינות סוררות דוגמת אירן וצפון קוריאה. האחרון הינו חרם מסוכן יותר, בעצימות גבוהה יחסית לסוג החרם הקודם. הוא אינו עומד כלל לפתחנו.

מאד לא סביר גם, שהאיחוד האירופי יטיל חרם על ישראל כפי שעשתה הליגה הערבית בזמנו. תמיד תהיה מדינה שתתנגד לחרם על ישראל ותטיל וטו כמו גם חברות ענק בינלאומיות המושקעות בישראל, שקיימת בידן יכולת השפעה ניכרת על ממשלות להימנע מצעדים המנוגדים לאינטרסים הכלכליים של האירופים עצמם (רויטר, 2014).

כל עוד עוצמתה של ישראל תישאר בעינה כמעצמה אזורית דומיננטית - עוגן של יציבות, באזור כאוטי - החרם לא יתקיים אפילו מצד מדינות ערב הסוניות, שזקוקות היום לישראל יותר מאי פעם בברית מול איראן והגוש השיעי.

האם החרם מסכן את הכלכלה הישראלית?

היצוא של ישראל מובל ע"י אלפי חברות, בענפי שוני ומגווני ביותר, חברות בעלות פיזור רב ביותר, שוקי יצוא מגוונים מאד, חברות שהבולטות הבינלאומית שלה נמוכה וחלק הינן בכלל חברות בנות של חברות בינלאומיות זרות. לכן , היכולת של ארגונים  שונים לסמן מטרות ישראליות רבות ולהפעיל עליהן חרם צרכני יעיל, כמעט ואינה קיימת.

מי, למרות זאת, יפגע?

• החרם כבר מתמקד בענפי יצוא ישראלים של מוצרים ושירותים, שארגוני צרכנים זרים מסוגלי לסמן כמטרות קלות, כמו: תיירות נכנסת, פרות וירקות ארוזים, מוצרי טיפוח, יינות וממתקים.
• במקביל יכול להיווצר חרם מוגבל מצד מספר מוסדות אקדמיים, בעיקר באירופה, אך גם בארצות הברית ומדינות אמריקה.

והיה ובכל זאת יטיל האיחוד האירופי חרם? זה כבר יהיה סיפור אחר...

היצוא הישראלי לאיחוד האירופי מהווה כ- 30% מהיצוא הישראלי לעולם. רמת החשיפה של חברות ישראליות להסכמים עם האיחוד האירופאי קשה לחישוב, אך לפי ההערכות של משרד האוצר שפורסמו באחרונה, הפגיעה עלולה להיות בעלת שיעור של כ-20% מסך ההכנסות של היצוא לאיחוד האירופי (רויטר, 2014).

יש לציין כי זוהי פגיעה הנחשבת בעולם העסקים לקשה מאד, משהו חריג ביותר וזהו אכן התרחיש הגרוע ביותר של משרד האוצר. לפי החישובים הללו תחול ירידה של כ-6% בהכנסות היצוא הישראלי בכללותו (ירידה בשיעור 20% מהכנסות על היצוא לאירופה כפול שיעור היצוא לאיחוד האירופי מסך היצוא הישראלי לעולם) (רויטר, 2014).

התוצאות הבלתי צפויות של החרם

בעקיפין, יכול להיווצר מצב שבו החרם דווקא יסייע לייצור הישראלי דרך עליית שער הדולר: כל היצואנים בישראל מושפעים משער הדולר, מי באופן ישיר מכיוון שהכנסתו בדולרים ומי באופן עקיף דרך השערים הצולבים הבינ-מטבעיים. עובדה ידועה היא שכאשר בישראל מתקיימים מצבים של קשיים גיאופוליטיים ניכרים, הדולר מתחזק מול השקל. זה קרה בעבר בעת משברים ביטחוניים, וגם כאשר היו משברים כלכליים בינלאומיים, כמו זה בשנת 2008  (רויטר, 2014).

סביר להניח כי משבר - גם אם במגזרים מסוימים בלבד - שיכלול פיטורים המוניים ופשיטות רגל של חברות ישראליות - יגרור גם תגובה חריפה בשער הדולר, אשר יעלה חדות מול השקל. למעשה, ניתן להניח ברמת וודאות גבוהה מאד, שככל שפגיעת החרם תהיה חזקה יותר כך הפיחות יהיה חזק יותר, כי יתקיים מתאם גבוה (קורולאציה) בין שני התרחישים  (רויטר, 2014).

נניח שיתרחש פיחות בשיעור של כ-10% והוא יעלה ל-3.85 שקל לדולר (הפיחות יכול להיות קטן יותר אך הוא גם יכול להיות גדול בהרבה כמובן), כי המון ישראלים יפחדו וימכרו שקלים ויקנו דולרים לאור המצב הקשה ובעיקר יעשו זאת ספקולנטים זרים שיברחו מהשקל, כי הוטל על ישראל חרם. חשוב מכך, גופים מוסדיים ישראליים, כגון קופות גמל וקרנות פנסיה, שירצו להגן על ההשקעות שלהם ולהרוויח מעליית הדולר ימכרו שקלים וירכשו דולרים במיליארדים  (רויטר, 2014).

פיחות של השקל בשיעור של 10% למשל, יעזור כאמור להכנסות של כלל יצואני ישראל, כי הם יוכלו להמיר את ההכנסות שלהם בשערים הרבה יותר גבוהים וזאת כפי שהסברנו ללא כל קשר מהו המטבע הזר אותו הם מקבלים. למעשה הכנסותיהם בתרחיש כזה יעלו בכ-10%  (רויטר, 2014).

משמע, תיווצר עליית הכנסות של כל היצואנים בישראל בשיעור של כ-10% לעומת פגיעה בהכנסותיהם כפי שחישבנו קודם, כתוצאה מהחרם של האיחוד האירופי, בשיעור של כ-6%...  (רויטר, 2014).

האם החרם ישיג את מטרתו?

יש הרואים בחרם "תרופת פלא" להציל את ישראל מעצמה (בן, 2016). אבל הסיכויים לכך קלושים. הניסיון מלמד שחרם גורם להקשחת עמדות בציבור ובממשל. כניעה לחרם מתרחשת אחרי תהליך ארוך של שחיקה ממשית, והוא כמעט חסר תקדים. בן כותב שיש סיכוי, גם בתרחיש הקשה מכולם, שדווקא להפך: צעדים שהיו בעבר טאבו ייעשו בתחושה שממילא אין מה להפסיד...

אפילו באותו מקרה יחיד בהיסטוריה העולמית המודרנית , של דרום אפריקה, בו חרם כלכלי בינלאומי עזר להפיל את משטר האפרטהייד, תנאי הבסיס היו ייחודיים, מכיוון שרוב אזרחי אותה מדינה, קרוב ל-90% (שחורים, צבעוניים וגם לבנים) תמכו בחרם הבינלאומי הזה ורצו בהפלת המשטר! (רויטר, ללא תאריך).

היש הצלחות לחרם כלכלי בניסיון הבינלאומי? ארה"ב מתברר הינה המובילה העולמית, מזה כבר כמעט 100 שנה, בהטלת חרמות כלכליות על מדינות רבות. עד היום הייתה האפקטיביות של החרמות הכלכליות הללו נמוכה מאד בדרך כלל: מתי קרה שמשטר נפל או מדינה שינתה את החלטותיה האסטרטגיות כתוצאה מחרם כלכלי? (רויטר, ללא תאריך).

משמעויות ומסקנות

כיוון שלא ניתן לבלום את החרם וכיוון שהוא לא יעלם גם אם תנקוט ישראל צעדים דרסטיים כמו נסיגה לקווי 1967, אזי הדבר הנכון לעשות הוא להתכונן ולתת לגל ההדף למצות את עצמו.

מבחינה כלכלית, הסיכון הקיים של חרם כלכלי על צמיחת המשק הישראלי הינו מינורי ומוגבל ביותר (רויטר, ללא תאריך); אבל מבחינת הביטחון הלאומי, חרם הוא אקט מלחמתי, ותמיכה בחרם היא סיוע לאויב בעת מלחמה.

כיוון שהקצנה מצד אחד גוררת תמיד "פעולות מאזנות", משמע, הקצנה גם מצד שני, ככל שהחרם יורגש יותר (למשל קריסה של חברות מסוימות או החרמה של אוניברסיטאות) ודעת הקהל תתקשח, סביר להניח שינקטו צעדים שלטוניים נגד שני גורמים בעיקר:

• מול הרשות הפלסטינית.
• מול ארגונים ואזרחים תומכי החרם בתוך ישראל.

כיצד כדאי להיערך לחרם?

• לא להיבהל, להגיב בקור רוח, ולתת לו למצות את עצמו.
• כדאי לחברות יצוא להתכונן. ניתן לנהל את הסיכון ע"י ישום של אחד או יותר מהפתרונות דלהלן: הצנעת הישראליות של המוצר או השירות; מיקוד התפתחות עתידית של מוצרי ושירותי החברה בתחומי נישה ו-OEM (משמע, Original equipment manufacturer - יצרן ציוד מקורי); בענפים מסוימים, מומלץ לנסות ליצור שותפויות או חסות של חברות רב לאומיות זרות; חדירה לשווקים בהם לנושא הגיאופוליטיקה אין משקל, כגון דרום מזרח אסיה; וכדומה (רויטר, ללא תאריך).
• לשמור בכל מחיר על העוצמה הלאומית, ולא לבצע בעת הזאת צעדים המחלישים אותה, כדוגמת נסיגה לקווי 1967! זהו מצב פרדוקסלי: דווקא החרם - שנועד, בשלב הראשון, לכפות על ישראל נסיגה מיהודה ושומרון - הופך את האופציה של "שתי מדינות לשני עמים" לכדאית הרבה פחות עבור ישראל, כי אופציה זו מקנה -  לפחות בטווח הקצר - לגיטימציה בין לאומית לגבולות (עד כמה שלגיטימציה כזו שווה), אבל פוגעת פגיעה אנושה במעמדה הגאואסטרטגי של ישראל (וגם של ירדן).
• זה נשמע לא פופולרי ולא דמוקרטי, אבל חרם אקדמי יסייע דווקא לרפא כמה מחלקות באוניברסיטאות, שוויתרו על כל קריטריון אקדמי לטובת השגת מטרות פוליטיות (זה נושא רחב ונכבד וראוי למאמר משלו).

[לאוסף המאמרים על נתקים וחרמות, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• אלוף בן (2016), אל תתלהבו מהחרם, הארץ, 28/4/16.
• רויטר אדם (ללא תאריך), חרם כלכלי על ישראל האם ש צורך לפחד?, חיסונים פיננסיים.
• רויטר אדם (2014), החרם האירופי דווקא יעזור לייצוא, 03.02.14, ynet.
• ניוזדסק (2016), שר החוץ היווני: לא נקשיב לאיחוד האירופי – לא נחרים מוצרים מישראל, 30/11/15.