[בתמונה - אבי הראל: אבלות בספירת העומר - מנהג ראוי? הכרזה: ייצור ידע]

עודכן ב-26 במאי 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

סיפור מותם של 24,000 תלמידיו של רבי עקיבא (להלן, ר"ע) מופיע בשלושה מקורות עיקריים בספרות חז"ל. כל אחד מן המקורות העוסק בסיפור מותם של תלמידי ר"ע, מתייחס למותם כבדרך אגב. כפי הידוע לנו ממקורות תנאיים ואמוראיים  סיפור זה לא הותיר כל רושם הלכתי על אורח החיים היהודי.

המקור הידוע ביותר הוא כדלקמן: "אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם, עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה תנא כולם מתו מפסח ועד עצרת אמר רב חמא בר אבא ואיתימא ר' חייא בר אבין כולם מתו מיתה רעה מאי היא א"ר נחמן אסכרה (יבמות, דף ס"ב, ע"ב. הסיפור מופיע, בשינויי נוסח בשני מקומות נוספים בספרות חז"ל –א - אבות דרבי נתן נוסח ב' פ"ד, מהדורת שכטר, - ב - מדרש הגדול, ספר בראשית, פרשת חיי שרה, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשל"ה: פרשה כ"ה).

רק בתקופת הגאונים, (שהתחילה במאה השישית לספירה), אנו למדים כי בעקבות סיפור זה נקבעו מנהגי אבלות, שכיום ידועים כימי אבלות של ספירת העומר (בין פסח לחג שבועות). כך נאמר בספרות הגאונים אודות מנהגי התקופה: "גם מנהג בכל ישראל שלא לישא בין פסח לעצרת ומשום אבילות היא ולא משום איסור היא שכך אמרו חכמים שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לר"ע וכולן מתו בין פסח לעצרת שלא נהגו כבוד זה בזה וכולן מתו באסכרה. ומאותה שעה ואילך נהגו להתאבל עליהן שלא לישא אשה בימים הללו (מתוך אוצר הגאונים, כרך שביעי, עמודים 140 – 141).

ראוי לציין כי סימני האבל הללו, מתבססים על קבלת מסורת או על מנהג, ללא ציון פרטים מזהים על מקורם. היסטורית, קיים פער של ספר דורות, עד שאנחנו מוצאים בספרי ההלכה העיקריים פסיקה נרחבת אודות האבל על מותם של תלמידי ר"ע.

בעל הטורים (יעקב בן אשר, המאה ה-13, כתב ספר הלכתי בשם ארבע טורים), אומר במפורש אודות האבל על מותם של תלמידי ר"ע את הדברים הבאים: "נוהגין בכל המקומות שלא לישא אשה בין פסח לעצרת והטעם שלא להרבות בשמחה שבאותו הזמן מתו תלמידי ר"ע... וכזה הורו הגאונים. ויש מקומות שנהגו שלא להסתפר ויש מסתפרים מל"ג בעומר ואילך שאומרים שאז פסקו מלחמות. כתוב מנהג שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת משקיעת החמה עד שחרית משום תלמידי ר"ע שמתו סמוך לשקיעת החמה ונקברו אחר שקיעת החמה והיה העם בטלין ממלאכה על כן גזרו שלא לעשות שמחה בינתיים" (אורח החיים, חלק ב', הלכות פסח, סימן תצ"ג, ע' רכ"ו ).

בעקבות פסיקתו זו הלכו רוב הפוסקים מאז ועד ימינו. לשון אחר - לפי רוב הדעות מתקופת הגאונים ואילך, ראו רוב הפוסקים השונים את דברי המקורות בספרות חז"ל כסיפור היסטורי עובדתי. תלמידיו של ר"ע מתו בין חג פסח לחג שבועות ממגפה. ברם ישנם פוסקים, ובראשם הרמב"ם, שלא כתב בחיבורו ההלכתי משנה תורה, כי בימי ספירת העומר יש לנהוג מנהגי אבלות. דעה זו של הרמב"ם, מעלה תהיות בדבר נסיבות מותם של תלמידי ר"ע. האם מתו ממגיפה בגלל התנהגות לא מוסרית, או שהם מתו בנסיבות אחרות.

פתרון אפשרי לחידה היסטורית זו, אנו מוצאים בדבריו של שמואל ספראי: "נראים הדברים שיש לקבל כעובדה היסטורית כי תלמידיו של ר"ע מתו רובם ככולם בפורענות בימי מרד בר-כוכבא. ונשתירו צעירי התלמידים ש'העמידו תורה' ושיקמו את חיי הציבור היהודי לאחר ימי המרד ב'שלבי השמד'. המסורת תולה את מיתתם של תלמידי ר"ע בטעמים של מוסר. שהיתה עינם צרה בתורה אלו באלו וכיוצא באלו הטעמים ברם לא מן הנמנע לקבל הנחתם של כמה מן החוקרים בימינו, כי תלמידיו של ר"ע נכחדו בגלל זיקתם למרד בר-כוכבא. רבי עקיבא כפי שנברר להלן, תמך במרד וראה בבר-כוזיבא שעמד בראשו מלך המשיח, ותלמידיו הלכו אחריו והצטרפו למרד והתחברו ללוחמים (ראה מקורות בסוף המאמר).

[התמונה מתוך סרטון היו-טיוב: מרד בר כוכבא]

בדרך דומה הלך גם אהרון אופנהיימר שכתב את הדברים הבאים: "קרוב לוודאי שהמעשה במותם של עשרים וארבעת אלפי התלמידים של רב-עקיבא אינו עוסק בתלמידים במובן הרגיל של המילה – אין איש מקרב כחמים שהיו לו תלמידים כה רבים – אלא בלוחמים שהשתתפו במרד בהתאם לקריאתו של רבי עקיבא. עדות לכך בדברי רב שרירא גאון באיגרתו: 'והעמיד רבי עקיבא תלמידים הרבה והווה שמדא על התלמידים של ר"ע...' (אגרות רש"ג מהדורת לוין, ע' 13) ואין שמד אלא מות מידי השלטונות" (ראה מקורות).

אם נסכם את דעות החוקרים בסוגיה, אנו מוצאים, כי רובם ככולם סבורים שאכן רבים מתלמידיו של ר"ע מתו, אולם זה היה בתקופת מרד בר-כוכבא וסיבת מותם נגרם מידי השלטונות הרומיים.

אחרית דבר. בימינו, ובעיקר לאחר שואת יהודי אירופה, התעוררה שאלה עניינית, האם אבלות יְשנה זו - מלפני כ-  1,800  שנה - עדיפה על האבדן של העם היהודי בשואה?

זאת ועוד. האם קום מדינת ישראל, שהוכרזה בתאריך ה' באייר, בעצם ימי ספירת העומר, לא ראוי היה לה שתקהה את האבלות הישנה על מות תלמידי רבי עקיבא? מה עוד שימי הספירה שאנו סופרים, מחג הפסח ועד חג השבועות, הם ימי שמחה על פי הנאמר במקרא.

לכן, יתכן שלמרות שיש באבלות של ספירת העומר מנהג של שנים רבות, יש לחשוב לערוך בו שינוי מהותי ומותאם לרוח התקופה, תוך השענות על פסיקתו של הרמב"ם בסוגיה. 

[בכרזה: ספירת העומר - האם אבלות זו ראוי לה שתקהה? בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[לאוסף מאמרי ל"ג בעומר, לחצו כאן] [לאוסף מאמרי שבועות ומתן תורה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף מאמרי ל"ג בעומר.
• אוסף מאמרי שבועות ומתן תורה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), ל"ג בעומר ואירועי מירון באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 30/4/18.
• ספראי, ש. רבי עקיבא בן יוסף חייו ומשנתו, ספרית דורות, ירושלים, 1970, ע' 28-27.
• אופנהימר, א' מבוא, ע' 15, בתוך: מרד בר-כוכבא (עורך אהרון אופנהיימר), מרכז זלמן שזר, ירושלים, תש"ם.