[הכרזה: 'ייצור ידע']

[לקובץ המאמרים על הרמב”ם באתר ‘ייצור ידע’, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על ברוך שפינוזה, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 23 באוקטובר 2021

אבי הראל (ראו תמונה למטה משמאל) הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

הרמב"ם

עיקר השקפתו ההיסטורית של הרמב"ם אומרת כי תולדות האנושות, מאדם הראשון עד אחרית הימים, כולל ימות המשיח, מגלמת התקדמות הדרגתית בדרך לאמונה מונותיאיסטית טהורה. אפשר בעצם לחלק את ההיסטוריה האנושית, למספר תקופות מרכזיות:

• התקופה של הופעת המונותיאיזם  אצל אדם הראשון;
• ההתדרדרות האלילית;
• תקופת התפשטות המונותיאיזם;
• והתקופה האחרונה  - ימות המשיח.

הרמב"ם כהוגי דעות דתיים אחרים, מחויב  לתפישה ההיסטורית של המקרא. לכן, הוא  חייב לראות את האמונה באל אחד ואת האמונה הראשונית של האנושות כעובדה, ולא כדרגת השגה שאליה תגיע האנושות בהמשך דרכה. כבר אדם הראשון, לפי סיפורי המקרא, היה מונותיאיסט, היות והוא דיבר עם האל תדיר, למרות שחלק מהדו שיח הזה היה לא ידידותי בלשון המעטה. כל פרשן מקרא - יהודי או נוצרי - חייב היה לראות את האמונה האלילית שהייתה נפוצה בימי קדם, כתופעה מנוונת. זאת, מול האמונה המונותיאיסטית שבה החזיק אדם הראשון. סיפורי המקרא ניסו לדעת רוב הוגי הדעות, להוכיח את הראשוניות של האמונה באל אחד, וכיצד חלה באנושות התדרדרות קשה לאמונה האלילית הפוליתיאיסטית.

כך גם אצל הרמב"ם. אדם הראשון היה מאמין גדול בעקרון של אל אחד, אולם לאחר מכן, חלה התדרדרות, מדורו של אנוש ואילך. אנשים אלה, בניגוד לאברהם, ראו בגרמי השמיים ובכוחות הטבע שלוחים של האל, והם חלקו כבוד לשלוחים אלה והחלו לעצב פולחן סביב פועלם.

[בתמונה: אדם הראשון היה מאמין גדול בעקרון של אל אחד, אולם לאחר מכן, חלה התדרדרות... מקור התמונה: freebibleimages]

לאחר מכן, הגיעו כוהני הדת, שזיהו את הפחד של ההמון מאיתני הטבע, והשתמשו בפחד זה לצורכיהם. הם שכנעו את המאמינים שהם צריכים לתיווך שלהם, מול כוחות הטבע, וכך האנושות התדרדרה לאמונה האלילית, המוגדרת אצל הרמב"ם כדת הצאבאה. אמונה זו התבססה על ריבוי אלים, וביסודה היא נשענה על תורה אסטרולוגית ביחס להשפעת גרמי השמיים וכוחות הטבע על הנעשה בארץ. לדעת הרמב"ם, אברהם, היה הראשון שניסה לשחרר את האנושות מדת זו, לא בהצלחה יתרה.

לשון אחר, לפי הרמב"ם, האנושות ירדה בהכרה הרוחנית שלה, מייחודו של האל לפי תפיסת האדם הראשון, לתפיסה פוליתיאיסטית, המבוססת, על שלטונם של כוהני הדת בהמון (הראל, 2016). כמו שהשקיעה הרוחנית האמורה חלה באופן הדרגתי, גם השחרור ממנה יחול באופן דומה, עד ימות המשיח. זה תמציתו של התהליך ההיסטורי לפי הרמב"ם.

דעתו זו של הרמב"ם, עומדת בניגוד לדעות הרווחות במחקר המודרני, שרואות ומבינות את התפתחות המונותיאיזם בכלל, ובעם ישראל בפרט, כהתפרצות פתאומית של רעיון חדש, ולא כתהליך אטי והדרגתי. הרמב"ם חושב שכמו שאין בטבע קפיצות פתאומיות אלא תהליך מדורג, הרי גם בפן של ההכרה האנושית, יש לראות את ההתפתחות הרוחנית במובן דומה, שפירושה - השתחררות הדרגתית מהאלילות אל עקרון המונותיאיזם.

באפן שכזה, מסביר הרמב"ם את רוב טעמי המצוות של התורה (בעיקר במורה נבוכים חלק ג'), הבאות, או כהתנגדות לחוקי האלילות, או כהסכמה רגעית עם חלקם (קרבנות), כדי לחנך את עם ישראל באופן מדורג אל התכלית הסופית.

[בתמונה: ציורי תנ"ך / ניפוץ האלילים / ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

ברגע שעם ישראל הפך להיות אומה מונותיאיסטית מובהקת, התאחדו כנגדו כל האומות שעבדו אלילים, וניסו להכחידו, בדרכים שונות, בכוח הזרוע או בכוח הצדקת האמונה בריבוי של אלים. זו גם לדעתו הבסיס לשנאת ישראל לדורותיה.

לפי תפיסתו ההיסטורית של הרמב"ם, הנצרות והאסלאם הם אמנם דתות מונותיאיסטיות אבל מזויפות ביחס לתורת ישראל, היות וחסרים בהם מרכיבים אורגניים חיוניים באחדות האל הקיימים ביהדות. דת ישראל היא אותנטית מהן, לא בגלל היותה קודמת להן בזמן, אלא משום שכל כולה - על מצוותיה ותפיסתה הרוחנית - מהווים אחדות אורגנית המובילה לאמונה באל אחד.

למרות כל זאת, הרמב"ם טען כי הנצרות והאסלאם הם מיישרי דרך לרעיון המשיחי ולאמונה באל אחד, שיגיע באחרית הימים. יחסו של הרמב"ם לאסלאם חיובי יותר, היות ודת זו הינה גרסה מזוקקת יותר של מונותיאיזם מאשר הנצרות. וכדוגמה, הוא מביא את  פולחן הכעבה שהפך באסלאם מפולחן אלילי לפולחן המאדיר את אללה לבדו. יחד עם זאת, כאמור, גם האסלאם חסר את המרכיבים החיוניים לדת מונותיאיסטית טהורה.

בסוף התהליך של מסע האנושות, מגיעה לפי הרמב"ם תקופה היסטורית אחרונה, המכונה ימות המשיח. תקופה זו אינה ניסית. היא תקופה היסטורית טבעית, שמה שייחד אותה הוא שהאומות יחיו בשלום האחת עם רעותה, ועם ישראל ישתחרר מעול של שלטון זרים. מכל מקום, הרמב"ם מתאר את ימות המשיח בקווים כלליים בלבד. זאת, בכדי למנוע היווצרותן של תנועות משיחיות הדוחקות את הקץ. לדידו, משיח נמדד על פי הצלחתו האבסולוטית בקיבוץ נידחי ישראל, הפסקת השעבוד המדיני ובניית בית המקדש.

מהרמב"ם לשפינוזה

תלמידו הרחוק של הרמב"ם, שפינוזה, למד בקפידה תורתו של  הרמב"ם, ובעיקר את ספרו הפילוסופי, מורה נבוכים, הגיע למסקנה הפוכה בתכלית אודות ההשקפה ההיסטורית.

למרות שההיסטוריה געשה סביב שפינוזה: שיבת משפחתו האנוסה ליהדות; עלייתה של הרפובליקה ההולנדית; מלחמות הדת, המהפכה באנגליה; התסיסה המשיחית של שבתאי צבי, שנים מעטות לאחר הטלת החרם על שפינוזה; ועוד, הרי ששפינוזה נשאר נאמן לשיטתו.

שפינוזה החזיק בדעה, כי המושג 'היסטוריה קדושה' מופרך מיסודו, ועקרון המשיחיות הדתית אינו אלא הזיה דתית מתמשכת. מה שקיים הוא הטבע על חוקיו הנצחיים, השווים בכל מקום, בכל זמן ועבור כל עם.

שפינוזה מנפץ לגמרי את מושג ההשגחה ומצמצם לגמרי את כל האירועים ההיסטוריים למערכת אחידה של סיבות טבע טהורות. בכך, הוא מוציא את אלוהים מהתהליך ההיסטורי, וקובע כי הנוכחות האלוהית בענייני האדם אינה שונה מזו הקיימת בכל מגזר אחר של הטבע. היקום של שפינוזה, חדור נוכחות האלוהית, כלומר - הוא מאפשר לשכלו של האדם להבינו באמצעות כלים מדעיים, בלי לדבר על הנהגה אלוהית או מעשי נסים ושאר בדיות דתיות. בעולם שכזה, אין מבנה היסטורי מתפתח, ואין דבר פרט לטבע וחוקיו.

[בתמונה: היקום של שפינוזה, חדור נוכחות האלוהית, כלומר - הוא מאפשר לשכלו של האדם להבינו באמצעות כלים מדעיים, בלי לדבר על הנהגה אלוהית או מעשי נסים ושאר בדיות דתיות. בעולם שכזה, אין מבנה היסטורי מתפתח, ואין דבר פרט לטבע וחוקיו... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי ElisaRiva לאתר Pixabay]

אירועים היסטוריים הם בעצם אירועים טבעיים ומתרחשים בכפיפות לחוקי הטבע הנצחי. לכן, גם חקר ההיסטוריה נתפס אצל שפינוזה כחקר הטבע.

אולם, גם סיבות טבעיות - ללא נוכחות אלוהית - יש בכוחן ליצור תופעות יוצאות דופן, כמו הישרדותו המופלאה של עם ישראל, והאפשרות ששפינוזה מעלה כי עם זה יכול לחזור ולהקים את ארצו מחדש, כפי שאכן קרה מאות שנים לאחר מותו.

בין שנבחר כי קיימים תהליכים היסטוריים ובין אם לאו, הרי שההתרחשויות ההיסטוריות בעולם  לא פוסקות לרגע, ועל האדם נגזר להבינם ולתת להם פשר דתי או טבעי כפי נטייתו. 

[לקובץ המאמרים על הרמב”ם באתר ‘ייצור ידע’, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על ברוך שפינוזה, לחצו כאן]

מקורות

• אשכולי, א"ז. תנועות משיחיות יהודיות, מוסד ביאליק, תשט"ז, עמודים: 117 - 128
• פונקנשטיין, ע. תדמית ותודעה היסטורית ביהדות ובסביבתה התרבותית, עם עובד, ת"א, עמודים, 103 – 156.
• אבי הראל (2016), ההמון והדת כמחוללי הכאוס בחברה, 17/3/16.