[התמונה מתוך אתר מדעים. לא מצוין שם הצלם]
[לקובץ המאמרים בנושא 'חקלאות וביטחון לאומי', לחצו כאן]
אלוף במילואים גרשון הכהן [התמונה משמאל מתוך אתר יד לשריון] כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
מתוך שגשוג כלכלי שזכינו למצוא, לאחר יותר ממאה שנות מאמץ ביגיע כפינו החקלאי, שכחנו כי חקלאות ביסודה היא הרבה מעבר לעוד ענף יצור למטרות רווח כלכלי. כאשר גרביים מסין זולות יותר, ניתן להצדיק כלכלית סגירת מפעל טקסטיל בארץ, במאמץ להעמיד במקומו מפעל עתיר ידע בתחום שניתן להשיג בו עליונות פורצת דרך. לא כך הדבר בהוויה החקלאית.
מראשיתו הושתת מפעלנו החקלאי על השקעות תומכות שלא היה ביכולתו של החקלאי היחיד לעמוד בהן. אין לדמיין את אפשרות יסודן של מושבות העלייה הראשונה ללא הגב הכלכלי והניהול הכולל של הברון רוטשילד, כפי שלא היה סיכוי כלכלי להקמת הקיבוצים והמושבים בעלייה השנייה ואילך, ללא הון לאומי כביר שתמך לאורך הדרך. מעניין להיווכח שבימינו דווקא שכננו הערבים מיישמים גישה זו בדביקותם במאבק על אחיזתם באדמת הארץ.
בקנאה ובהערכה רבה אני מתבונן בשכניי הדרוזים בצפון הגולן, הנאבקים על עיבוד כל חלקת אדמה בהשקעות תשתית הנראות בגלוי כעתירות משאבים. במדרונות ג'בל קטע והר רם, נבנו בעשורים האחרונים מערכות טרסות למטעים שגם במאה שנות יבול פורה, לא יחזירו את ההשקעה הכספית הראשונית. ברור לכל בר דעת, כי ההיגיון המניע למאמץ זה אינו נובע ביסודו מחישובי עלות תועלת כלכליים.
גם במרחבי הרשות הפלסטינית ביהודה ובשומרון, ניכרות השקעות תשתית נרחבות לחקלאות, במימון האיחוד האירופי, שאף הן אינן מוכוונות רק על ידי חישובי כדאיות כלכלית.
במה שקשור אלינו לעומת זאת, מבלי שהוכרז ואולי אף בהיסח הדעת "הוטבלנו" כולנו בדת הרציונל הכלכלי. מי מעמנו יכול כיום להוביל פרויקט ללא תכנית עסקית משכנעת בממדי חישובי ההצדקה הכלכלית?
גם בממדי השכלול והקידמה של החקלאית, מקור גאוותינו, עלולה לחול נסיגה. יש להדגיש כי פריצת הדרך שפרצה החקלאות הישראלית, המוערכת בכל קנה מידה בינלאומי, הינה פרי מאמץ לאומי מתמשך, אליו נרתמו בהתמסרות עילאית ורצופה מיטב בניה של האומה. כיום המצב השתנה. גם באוכלוסיית הקיבוצים והמושבים אין יותר מחמישה אחוז חקלאים פעילים, ורובם עברו את גיל 60. מהיכן תבוא פריצת הדרך הבאה? בשורה חדשה לא תבוא כנראה מקרב הפועלים התאילנדים.
לסיום, בחרתי לפרסם כאן שיר שכתב בני הבכור, יותם הכהן לפני כעשר שנים בשהותו כחייל באבטחת ישובים בבת עין:
החיטה צומחת שוב
כך התרגלה.
זה לא שבאמת אכפת לה.
והאדמה שלקחה יפים ממני וממך
תמשיך לקחת.
באדישותה
והגשם הראשון
שירד לפני יומיים
ובין ערביים תנשב הרוח
וחול וים
והאדם והאדם
אבל החיטה נעקרה
בנו עליה נדל"ן
לא תזרע עוד בדמעה
ולא ישירו את שירה
את הקמח יביאו מאמריקה
וגם את השלום
ואת הכסף ואת ההזדמנויות.
והאדמה מה יהא עליה?
תימשך אחר החיטה
אחר מי שעמל ודומע
אחר מי שחורש וזורע
ושמו לא אורי,
לא אחי הצעיר יהודה
את חלומם חלומנו טמנו בעפר
נותר רק אחד שאוהב את אדמתו
מוחמד, הוא חרש והוא
זרע
והוא קצר.
* * *
יותם הכהן הקדיש שיר זה ללחם הארצישראלי של שדות בת עין ב'.
לא מאוחר, עדין אפשר לתקן.
[לקובץ המאמרים בנושא 'חקלאות וביטחון לאומי', לחצו כאן]
העשרה
- הרצאתו של האלוף (מיל) גרשון הכהן במסגרת אספת עמותת אדמתי שהתקיימה ביום 19/04/16:
- גרשון הכהן (2016), "אם חקלאות כאן מולדת כאן", 5/2/16.
- פנחס יחזקאלי (2015), אל תתבלבלו: חקלאות היא ביטחון לאומי, 23/6/15.
[fbcomments]
