נאום התוכחה החריף שנשא סגן הרמטכ"ל, אלוף יאיר גולן, במכון "משואה" בתל יצחק, ראוי שידליק נורה אדומה בקרב מעצבי מדיניות הביטחון הלאומי של ישראל.
גולן אמר, בין היתר: "מה שמפחיד אותי בזיכרון השואה הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל ובגרמניה בפרט, ומציאת עדות להם פה ב-2016". התוצאה, סערה תקשורתית, הן בבית (כשהיחס לנאום מתפצל, כרגיל, לפי זהויות פוליטיות של ימין ושמאל), והן בעולם, על "הגנרל הישראלי שהשווה את צה"ל לנאצים".
השורה התחתונה: המשמעות המצטברת של נאום זה - בצד איתותים רבים אחרים - היא, שפיקוד צה"ל מאס במצב המדיני הנוכחי, שמכרסם בלגיטימיות שלו מכל כיוון: בשמאל הישראלי, בימין (המתנחלים) ובחו"ל, והוא נוקט עמדה ישירה בעד הסכם עם הפלסטינים!
אבל, בואו ונתחיל מההתחלה:
נאום גולן ויחסי הדרג הצבאי עם הדרג המדיני
אם נעזוב לרגע את ההקשרים הפוליטיים, את ההתנצחויות של שמאל וימין, ונתמקד בהיבט התורתי של יחסי הדרג הצבאי עם הדרג המדיני, אין להמעיט בחומרת הנאום, ולא משנה מה יאמר יאיר גולן עתה.
במדינה אחרת שיש לה צבא, די היה בנאום כזה על מנת לסיים את כהונתו של כל מבצע מדיניות. די אם נזכיר את ביוני 2010 הגנרל סטנלי מק'קריסטל (בתמונה משמאל), מפקד כוחות ארצות הברית באפגניסטן, שנאלץ להתפטר לאחר שביקר בראיון לכתב העת רולינג סטון את סגן הנשיא ג'ו ביידן ואת הנשיא ברק אובמה.
בישראל זה לא יקרה! אם היה הסמפכ"ל משמיע דברים דומים, סביר להניח שהיה מוחלף. אבל צה"ל הוא צבא שיש לו מדינה. הלובי שלו הוא החזק בישראל (וחוצה גבולות מפלגתיים) והוא לא יאפשר פיטורי אלוף מכהן בגין התבטאות, חמורה ככל שתהיה.
המסקנה הזו מובילה לשאלה תורתית אחרת: האם הזהות והאמונה הפוליטית של מבצעי מדיניות הינה קריטריון חשוב למינוי מועמד. ושוב, בניגוד לאמונה הרווחת על מקצועיות נטולת פשרות של הדרג המבצע, ברור כי בעולם האמתי, על קברניט לבחור לעצמו מבצעי מדיניות החולקים איתו את אותה השקפת עולם, ובהתחלף קברניט, זכותו של החדש להחליף אותם בכאלה שיבטיחו לו את ביצוע מדיניותו.
על רקע דברים אלה יש לתהות, איך, למרות השנים הרבות שבנימין נתניהו נמצא בשלטון, לא הצליח לגבש לו קצונה בכירה מתאימה (אבל, זה כבר נושא למאמר אחר...).
למה נמאס לצה"ל, ומה המשמעויות?
למרות שרוב משתתפי הוויכוח שאחרי הנאום יקשרו אותו לוויכוח הפוליטי בישראל, שרשי המיאוס של הנהגת צה"ל מהמצב הנוכחי ממוקדים, בראש ובראשונה, במעמדו ובעוצמתו הפנימית של צה"ל. צה"ל רואה באופן מסורתי את עיקר כוחו נובע מהקונצנזוס סביבו בחברה הישראלית. ככל שמחריף הוויכוח הפוליטי נשחק הקונצנזוס הזה בהתאמה, הן מימין והן משמאל. אם לא די בכך, גם הרדיפה של קציני צה"ל בחו"ל, וסימונם כפושעי מלחמה, מעיקה עליו מאוד. מבחינתו של פיקוד צה"ל, הוא זה שמשלם את עיקר המחיר של מדיניות הממשל הנוכחי.
עבור צה"ל, ההתנתקות מרצועת עזה היא מודל מצוין לחיקוי. לאחר הנסיגה, הוא חזר להיות מגן העם והגבול; וכל פעולה שלו נהנית מקונצנזוס לאומי, מחוץ לוויכוחים פוליטיים. הביקורת (אם "לתת לצה"ל לנצח"...) חזרה להיות נחלת הדרג הפוליטי. בצר לו, הוא שואף להחיל את המודל הזה גם ביהודה ושומרון. גם אם סיכוייו של הסכם עתידי לשרוד זמן רב קטנים מאוד, הרי אם יקרוס ההסכם והוא יאלץ לכבוש את השטח מחדש, לפחות החזיר לעצמו את הקונצנזוס שאבד...
בהנחה (הנכונה לטעמי) שנאום גולן הוא רק קצה הקרחון של מגמה זו, על הדרג המדיני להבין, ששעון החול מתקתק, ולאילוצים הרבים - המכתיבים את הקיפאון המדיני - נוסף עתה אילוץ קריטי משמעותי מכולם: האליטה במדים מביעה אי אמון באליטה הפוליטית!
במצב הזה עומדות בפני נתניהו שתי אפשרויות:
- ללכת לפתרון מדיני: אם עד היום הייתה הצדקה לקיפאון מדיני כי המצב הנוכחי פחות גרוע משתי האופציות האחרות (על כך ראה בהרחבה במאמרי: "למה ישראל אינה יוזמת פתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני?";יחזקאלי, 2016), הרי שהשתנו הדברים מן היסוד! במצב הנוכחי וללא גיבוי הדרג הצבאי, לא יוכל נתניהו 'למשוך' במדיניות הנוכחית לאורך זמן.
- לבצע רפורמה באחריות על האוכלוסייה ביהודה ושומרון. בכך אתמקד בפרק הבא:
פתרון אפשרי: להעביר אחריות למשמר הגבול
כשצה"ל גילה חרדה דומה לקונצנזוס שלו בעבר, בעבר לפני ביצוע ההתנתקות מרצועת עזה ומצפון השומרון בקיץ 2005, נאלץ הדרג הפוליטי לשנות את גישתו, ונתן למשטרה את התפקיד המכריע. התוצאה הייתה הצלחה משמעותית, הן בשימור הקונצנזוס עבור צה"ל והן בהצלחת המשימה.
נתניהו יכול לבחור בדרך הזו כבר עתה, ולחלק את האחריות הביטחונית ביהודה ושומרון מחדש, באופן שבו משמר הגבול והמשטרה הכחולה יקבלו אחריות כוללת על האוכלוסייה בשטחי יהודה ושומרון, וצה"ל יישאר רק במשימות הגנה על גב ההר מפני איום חיצוני. סמכויות המינהל האזרחי אמורות לגדול מאוד ושאלת שיוכו לצה"ל אמורה גם היא לעבור הערכה מחדש.
זוהי רפורמה משמעותית, שחייבת לכלול את המרכיבים הבאים:
- העברה של כמות גדולה של חיילים סדירים למג"ב, והקטנה של צה"ל בהתאמה;
- הוספת כמות גדולה של אנשי קבע לחיל, ששומר בקפדנות בפלוגות שלו על יחס נכון בין חיילים בסדיר למבוגרים בקבע (אצלו, סיפור הירי בחברון לא היה מתרחש...);
- מתחייב שינוי מודל ההפעלה הנוכחי של מג"ב (מה שמכונה שיטת הקסרקטין) שמונעת ממנו למצות את יכולותיו ויקרה מידי לתפעול בקנה מידה גדול.
- במקביל, הרחבה משמעותית של סמכויות המינהל האזרחי - שהוא גורם מפתח ביהודה ושומרון (גם זה נושא למאמר אחר...).
פעולות אלה הינן יקרות ולא פשוטות, אבל, אם נתניהו חפץ בהקפאת מצב לאורך עוד מספר שנים זוהי אופציה מועדפת. יתרה מכך: אם המטרה העתידית הינה החלת מודל המדינה האחת בין הים לירדן, זהו צעד שיתחייב ממילא.
פנינה פס:
יכול להיות שהוא סתם אדם הגון שמתריע מפני התועבה המשתוללת ברחובות ובצמרות?
אדם הגון שחושב שיש בעיה, אומר דברים כאלה ומגיש התפטרות… מה הגון בזה שאתה ממשיך לתפקד אבל עובר על המהות הבסיסית של תפקידך ככפוף לדרג שמעליך?
אלי כהן:
מז'תומרת "פיקוד צה"ל מאס במצב המדיני הנוכחי" ?? ממתי זה תפקידו של הצבא בדמוקרטיה להביע דעה בנושאים כאלה בפומבי ?
ז'תומרת שבארצות הברית היה עף מתפקידו. ואחרי שביררנו את זה שווה להבין למה אמר ומה המשמעויות…
אלי כהן:
אפשר לנחש את כוונתו או לשאול אותו ישירות למה אמר זאת. להערכתי, הוא מודאג בצדק כרבים מאיתנו חברתית ומוסרית ואין בדבריו שום הקשר פוליטי או רמז להסדר המדיני הרצוי.
לדעתי הוא אמר ולא הבין מה אמר…
רות המאירי:
כל מילה בסלע
יוסי יצחק:
לגיטימי שלכל אחד תהיה דעה פוליטית. לא חשבתי שהקצונה תוכל לכפות את דעתה הפוליטית על הדרג המדיני.