[בתמונה: הפרובוקציות של דונלנד טראמפ בדף השער של האתר Market Watch]

פרופסור עוז אלמוג מאוניברסיטת חיפה הוא סוציולוג והיסטוריון ישראלי, החוקר את החברה והתרבות בישראל החל מתקופת היישוב.

מאמר זה הינו תמלול של תכנית הרדיו שלו, "השבוע שלי", ששודרה ברשת ב' ב- 28/5/16.

[התמונה מתוך: פייסבוק]

*  *   *

השבוע השלים דונלד טראמפ את ניצחונו, והפך למועמד של המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארצות הברית. רוב כלי התקשורת, בארצות הברית ובעולם, מייחסים את הסיבה לפופולריות העצומה של טראמפ, לאישיות הפרובוקטיבית שלו, למשבר הכלכלי בארצות הברית, וליכולת של טראמפ להפוך את תכניות הריאליטי למציאות. אבל לעלייתו של טראמפ יש גורמים סוציולוגיים הרבה יותר עמוקים.

להערכתי, הגורם המרכזי הוא המשבר האידאולוגי שאליו נקלע השמאל החברתי. הפלורליזם המערבי שיקף התקדמות מוסרית. הוא הטיף לראיית הגוונים מבעד לאחידות, לרגישות לחולשה ולמצוקה, לקידום השוויון, לריסון התוקפנות ולעידון הכוח. אבל עם הזמן, הוא הרחיק לכת ונעשה עיוור ודכאני. השחור הולבן, הרשע קיבל הנחות, והאמת הוסתרה בתוך מעטפת של תקינות פוליטית. במקביל, הוא נעשה מתנשא, ומי שאינו נכלל בעדת מאמיניו, מתויג כבריון אלים וטיפש. אין ספור שקרים וחצאי אמיתות בהקשרים, הכלכלי, הביטחוני, החינוכי ועוד, מופצים מידי יום בתקשורת המערבית. זה כולל גם את התקשורת שלנו. הם מופצים בשם אג'נדה פסאדו-הומנית. לאנשים רבים פשוט נמאס, ולכן, הימין עולה.

נמאס לא רק מהטיוח, אלא גם מהמסר, שאסור להעניש כמו שצריך, אסור לנקום, אסור להרתיע, אסור להכליל, ועכשיו גם אסור לומר את האמת, כדי לא לפגוע ולהעליב. נקעה נפשם של רבים מעולם שבו מרוב רצון להכיל ולסלוח, נחלשים ההבדלים בין המדכא למדוכא, בין התוקפן לקרבן, בין הצדיק לרשע, ובין הסיבה לתוצאה.

מי שרוצה המחשה לעיוות המוסרי שאליו נקלע השמאל, זה שממנף את דונלד טראמפ ודומיו ברחבי העולם, כדאי שיתבונן באופן המדהים שבו מסקרת התקשורת המערבית את הסכסוך הישראלי פלסטיני. כאשר מחבלים שיצאו לרצוח מתוארים כפלסטינים מדוכאים, שנטבחו בדם קר, זה לא מסמל רק הטיה אנטי ישראלית ואפילו לא אנטישמיות. זה מסמל בעיקר תרבות של הונאה עצמית, שאינה מבחינה בין טוב לרע; ושל אידאולוגיה חיובית שעברה מוטציה.

ככל שטראמפ הולך ומנצח, כך גוברת הנטייה של התקשורת לתארו כגזען, שמאיים להוליך את החברה האמריקנית לעידן אפל. טראמפ הוא אולי באמת קריקטורה וולגרית של החלום האמריקאי, שחקן ורטוריקן מוכשר, שהפך את הריאליטי למציאות. אבל, ההצלחה שלו לא טמונה בהכרח בהפרחת ססמאות ריקות, אלא דווקא באומץ לומר בבהירות כמה אמתות שאינן נעימות לאוזן הסוציאל-דמוקרטית. טראמפ מתנהג כמו הילד ב"בגדי המלך החדשים"; ובוחריו מוקסמים ממנו, בין השאר, משום שלרבים נשבר מהצביעות.

[בתמונה: ספרו של הנס כריסטיאן אנדרסן בהוצאת כינרת זמורה ביתן]

הפרשנות השגויה שמייחסת התקשורת לעליית הימין קשורה גם לצביעותה הכלכלית. ברוני המדיה נהנים מבוטות ומתוקפנות, ועושים מהם רווחים קלים, כל עוד זה משרת את 'תכניות הג'אנק-פוד' שהם משווקים להמונים. אבל כאשר גיבורי הריאליטי יוצאים מהווילה, ומתרגמים את הוולגריות למנדטים, או... אז התקשורת מתחלחלת ומאשימה את הצופים...

השמאל הליברלי שמתפלץ מקריקטורות פוליטיות צעקניות צריך להביט במראה ולברר לעצמו, האם זו רק ההגירה. האם זה רק עליית האסלאם הקיצוני, המשבר הכלכלי או קריסת מערכת החינוך, או שמא, צמיחת הימין קשורה גם לחולשתו המוסרית של השמאל.

ההמון אוהב פרובוקטורים כמו דונלד טראמפ, לא רק בגלל מופעי הקרקס שהם מפיקים, אלא משום שהם מעזים לומר בגלוי את מה ש'העדר הנאור' מסרב להודות בו!

[הצילום המקורי נוצר על ידי גיל ירום מהעיתון "אנשים". הוא הועלה לויקיפדיה ע"י דוד שי ו- צחי לרנר. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.5]