[המקור: צילום מסך מתוך סרטו של וולט דיסני: אלדין]
מאמרים נוספים בסדרה זו:
* * *
חצי שנה בלבד אחרי שמפכ"ל המשטרה, רוני אלשייך, נכנס לתפקידו, יצא עיתון 'הארץ' במאמר מערכת חסר תקדים, תחת הכותרת "מפכ"ל כושל", שהתחיל במילים הבאות:
"השר לביטחון פנים גלעד ארדן, וגם, ובמיוחד, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, התעקשו על מינויו של רוני אלשיך, שהובא בבהילות מהשב"כ כדי להרים את המשטרה מהשפל התדמיתי שבו הייתה נתונה. מקץ שישה חודשי כהונה, נדמה שאלשיך מצליח רק לדרדר את המשטרה לתהומות חדשים." (הארץ, 2016).
לא עברה חצי שנה, והמפכ"ל מוצא עצמו מנוטרל, גם בציבור ובסביבה המשימתית שמחוץ למשטרה; וגם במידה רבה, בתוכה. המנגנון המשטרתי יכול לנשום לרווחה. יש סיכוי סביר בהחלט, שהשינויים, שמהם חשש כל כך, כבר לא יתבצעו...
המנגנון המשטרתי - לארגון יש רצונות משלו
מנגנון משטרתי? מה זה?
מערכת מורכבת היא ישות חזקה יותר מהפרטים המרכיבים אותה. יש ליישות הזו נוכחות מפורשת משלה, רצון משלה, ויכולת להשיג את מטרותיה. לצורך ענייננו, נקרא לה כאן בשם, המנגנון; או בהקשר שלנו, המנגנון המשטרתי.
המנגנון מחברת את אנשי הארגון דרך התרבות הארגונית, וכמו נמלים בקן, הם פועלים (כמעט) כאיש אחד למען הבטחת המטרות הללו. לכן, אין סיכוי למפכ"ל לאתר את ה'חתרנים' ולנטרלם. במקום כל 'חתרן' שינוטרל, יביא המנגנון שניים חדשים תחתיו...
כמו השד בסיפור אלדין (בתמונה משמאל), המנגנון עומד תמיד לרשותם של בעלי העוצמה בארגון, ופועל למען שימור כוחם (עוצמה היא היכולת לגרום לאחרים לעשות את רצונך, גם אם זה מנוגד לאינטרסים שלהם...).
בעיני המנגנון, רוני אלשיך הוא "פולש זר" למשטרה למשטרה ש'הוצנח' כדי ליצור שינוי. השינוי הזה יצליח רק אם יצליח המפכ"ל לנטרל את ה'שד' (המנגנון) או אפילו לרתום אותו לצידו. משמע, להשתלט על העוצמה הארגונית.
כדי להצליח בתהליך השינוי (של התרבות הארגונית ותפיסת ההפעלה), זקוק המפכ"ל לשני מרכיבים:
- לצבירת עוצמה הולכת וגוברת, עד שהמנגנון יהיה בידיו ויעבוד 'בשבילו' או לפחות ינוטרל;
- להתמדה בלתי נלאית בחתירה אל מטרות השינוי.
- לסכל את השינוי המיועד.
- לצרוב בתודעה הציבורית ובתודעת מקבלי ההחלטות, לשנים רבות, את העובדה שהצנחת מפקדים למשטרה נדונה לכישלון.
שיטת המערבולת...
שיטה זו היא כלי מוכר שבשימוש המנגנון המשטרתי. איך עושים זאת? מתחילים לבחוש! במקביל מתחילים, מחד גיסא, לבצע הגחכה לדמות המפכ"ל; ומאידך גיסא, מתחילים להדליף (דרך צד שלישי) הדלפות 'קטנות', שכל אחת מהן לא יוצרת רושם גדול, אבל לאט לאט, ההצטברות שלהן יחד יוצרת התהוות, שכשהמפכ"ל מבחין בה זה מאוחר מידי, ותדמיתו הציבורית כבר מעוצבת!
המערבולת יוצרת אצל המפכ"ל ואצל אנשי שלומו עצבנות תמידית, ועצבנות מגבירה את הנטייה לטעות. כל טעות מחזקת את המערבולת ומגבירה את העצבנות והתזזית הניהולית, וחוזר חלילה.
איך יודעים שהמטרה הושגה?
יחסיו של כל מפכ"ל עם השר הממונה עליו גרועים בדרך כלל (ראו סקירה מקיפה בסוגיה זו אצל יחזקאלי ושלו, 2000). אולם אצל מפכ"ל שהוצנח מבחוץ, היחסים הללו הינם עבורו צינור חמצן, שהוא קריטי להישרדותו ולמעמדו, לפחות בתחילת הדרך! גיבוי השר הוא הנכס העיקרי של מפכ"ל שהוצנח מבחוץ.
לשרים יש, מן הסתם, חושים פוליטיים מפותחים להריח הצלחה, וגם כישלון! הרגע - שהשר מפסיק לגבות אוטומטית את המפכ"ל ושומר ממנו מרחק תקשורתי - הוא הרגע שבו המנגנון המשטרתי ניצח, והמפכ"ל עתיד לגלות, כי המערבולת יכולה להיות טובענית מתמיד!
על כן, לעולם, אסור ל'מפכ"ל מוצנח' לעבור על הכלל הבסיסי להישרדות: לעולם אל תעמיד את השר שלך במצב שבו לא יוכל לתת לך גיבוי.
כיצד יוצרים מערבולת?
לתהליך הזה שלושה מרכיבים עיקריים:
- התחלת ה"בחישה" ובאמצעות הגחכת האובייקט מחד גיסא, והדלפות המעבירות אותו למגננה, מאידך גיסא;
- הלחץ שנוצר בסביבת האובייקט גורם לו לעשות טעויות, ששואבות אותו יותר ויותר לתוך המערבולת.
- התהליך מסתיים בנפילתו, או לחלופין בהתמכרות ל"כיבוי שריפות", בזניחת השינוי ובהפיכתו למשרת המנגנון.
1. הגחכה אישית
מזה מספר חודשים מצוי מפכ"ל המשטרה, רוני אלשייך, תחת מתקפה אישית רבתי בתקשורת וברשתות החברתיות, שמטרתה ברורה: הגחכה אישית והפיכתו מושא לבדיחות (תופעה המזכירה, במידה רבה, את מה שנעשה ללוי אשכול, ראש הממשלה השני של ישראל אחרי התפטרות בן גוריון בשנת 1963). זאת, בצד הצגתו כחלש, וכטועה כרוני, שעדיין לא הבין את הסוגיות שעליהן הוא מופקד... המסע המתוזמן הזה (ראו תמונות להמחשה, משמאל ולמטה), מתבסס, בראש ובראשונה, לא על כישוריו ומעשיו אלא על מראהו החיצוני ודתיותו (ראו דוגמה בתמונה למטה).
ההגחכה הזו מפחיתה את עוצמתו הנתפסת של אלשיך בעיני האזרחים והשוטרים. ככל שייתפס כחלש, כחסר הבנה וכמתלמד, יאמין הציבור בו וביכולותיו פחות, וכך גם בהנהגות הארגונים בסביבה המשימתית; אז, ינטשו אותו יותר ויותר שוטרים וקצינים בתוך המשטרה.
ועוד:
2. טפטופים בלתי פוסקים של הדלפות
האיסור של אלשיך על הדלפות אינו פוגע במדליפים, שמוצאים דרכים עקיפות אל העיתונאים. רק סוג ההדלפות השתנה: פחות מחדרי הדיונים והחקירות, יותר 'הדלפות אווירה'. המדליפים בחרו, כמובילי הדגל, כתבים שלא היו מקושרים קודם לכן, ושנבנים עתה כתוצאה מההדלפות הללו. דוגמה כזו היא הכתב יניב קובוביץ' מהארץ. עיתונאים אחרים שהיו מקושרים בעבר אינם מקבלים את מנתם ומצטרפים, מטבע הדברים, גם הם למקהלה...
משך תקופה מסוימת היו ההדלפות הללו כמעט יום יומיות, מתוזמנות לימים "יבשים" נטולי אירועים יוצאי דופן, והתמקדו, למשל, בתקיפת תפיסת ההפעלה החדשה של המפכ"ל. כך לדוגמה, הפכו מתנדבי המשמר האזרחי יעד להשמצות (ראו למשל: קובוביץ' ואידלמן, 2016; מקובר־בליקוב, 2016); כתבה אחרת גיחכה את היעדים הקהילתיים של המפכ"ל (ראו אצל: יחזקאלי, 2016; קובוביץ, 2016).
הכתבות הללו עברו מתחת לעיני המפכ"ל, שלא הגיב. חוסר התגובה הזה החליש אותו עוד יותר, הן בעיני המתנדבים והן בעיני תומכיו הפוטנציאליים, מבפנים ומבחוץ.
[בתמונה: המערבולת... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Andy Rogers לאתר flickr]
אז מה? המנגנון הצליח?
השלב השלישי בתהליך הוא, כאמור, הפסקת הגיבוי האוטומטי של השר הממונה, והתמכרות המפכ"ל ל"כיבוי שריפות", זניחת השינוי והפיכתו למשרת המנגנון.
האם הגענו לשלב הזה? נראה שכן, ושהסיכוי שיתחולל במשטרה שינוי אסטרטגי קטן והולך.
אשר למבחן האולטימטיבי של גיבוי השר, כבר הגענו לשם. השר מזהה בעיה! הוא מתרחק, והמפכ"ל חווה בעת האחרונה, "כתף קרה" מצדו.
אם מישהו זקוק עדיין להוכחה שהמפכ"ל הפך למשרת המנגנון המשטרתי, באה תוכנית המשטרה לפתרון, מה שכנתה, "המצוקה התדמיתית" (האמנם המצוקה היא תדמיתית בלבד?), והראתה את הכיוון שאליו הולך השינוי הארגוני: הכפלת חטיבת הדוברות (קובוביץ', 2016). משמע, עוד אנשים למטה במקום לשטח... משמע, עוד כוח למנגנון... (על הביורוקרטיזציה של הדוברות במשטרה, ראו יחזקאלי, 1999).
הנה, כך חזר סדר העדיפות הישן של המערכת המשטרתית: פרוצדורה במקום מהות. דוברות ככיסוי לעבודת משטרה מקצועית... אז אם המפכ"ל שכח, כדאי להזכיר, שמה שהמשטרה צריכה זה שוטרים טובים, לא דוברים טובים!!
מאמרים נוספים בסדרה זו:
מקורות והעשרה
- הופעתו של עו"ד פיני פישלר בסוגיית הכפלת חטיבת הדוברות:
- הארץ (2016), מפכ"ל כושל, 1/6/16.
- יניב קובוביץ', עופרה אידלמן (2016), הורחבו סמכויות המתנדבים במשטרה: יוכלו לבצע מעצרים ולחפש בבתים, הארץ, 31/3/16.
- שרי מקובר־בליקוב (2016) לא תחליף לשוטרים, ידיעות אחרונות, 4/4/16.
- יניב קובוביץ (2016), קציני משטרה נגד התכנית למילוי בקשות האזרחים: "הפכנו לפקחים", הארץ, 6/4/16.
- יחזקאלי פנחס (2016), המפכ"ל - תן להם להדליף..., 8/4/16.
- יחזקאלי פנחס (2016), לאן נעלמה הדוברות המשטרתית בפיגוע בתל אביב?, 4/1/16.
- מאור צור (2016), המצוד אחר הרוצח בראשל"צ: מדוע לא מפרסמת המשטרה את תיאור החשוד?, חדשות נענע 10, 26/5/16.
- פנחס יחזקאלי, אורית שלו (2000), יחסי מפכ"ל והשר הממונה בישראל, 1997-1948.
- קובוביץ' יניב (2016), תוכנית המשטרה לפתרון המצוקה התדמיתית: הגדלת חטיבת הדוברות, הארץ, 1/6/16.
וכל זה למרות תרגיל המנהיגות הזול של אלשייך בהחזרת רוני ריטמן, החשוד בהטרדות מיניות, לשירות בתפקיד מפתח.