[התמונה: האיסור על ראיית ארון הברית... האמן: James Jacques Joseph Tissot, (1836 - 1902), French; התמונה היא נחלת הכלל]

עודכן ב- 29 במאי 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר ראשון מתוך ארבעה על ארון הברית - ארון העדות. למאמרים האחרים לחץ:

• אבי הראל: ארון ברית אחד או שני ארונות?
• אבי הראל: ארון הברית במשכן;

• אבי הראל: הקשר בין העדות לברית.

*  *  *

בין הפסוקים הרבים במקרא הקובעים את נוהל עבודת הלווים במשכן, בולטים הפסוקים הבאים בסוף פרשת במדבר: "אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ". (במדבר, פרק ד', פסוקים י"ח – כ').

מכאן למדו הפרשנים כי קיימת אזהרה לבני לוי, שבעת פירוק המשכן לא יסתכלו בארון הברית לפני שהכוהנים יכסו אותו. האמור בפסוק הנ"ל אינו בגדר אזהרה בלבד, אלא המדובר בתקנה שקבע משה על פי דבר האל, בכדי לעצור סדרת האסונות שפקדו את בני לוי בגלל שהביטו בארון הברית. כך מתוארת הסיטואציה המביאה את בני קהת לידי סכנת חיים, ואת תקנת משה בנידון: "רוצה אתה ללמוד באיזה עניין מתים בני קהת? ... כשהיו באים לטעון את הארון, היו מפרקים את הפרכת מפניו והיו זנים עיניהם (מסתכלים על) מן הארון. לפיכך היו מתכלים (מתים), שנאמר (שמות, פרק ל"ג, פסוק כ) 'כי לא יראני האדם וחי'. והיאך עשה להם משה תקנה? אמר לו האלוהים, בשעה שהיו מפרקים את המשכן, לא יהיו בני קהת מפרקים את הפרוכת מפני הארון, אלא יהיו בני אהרן נכנסין ומפרקים אותה, מפני שהם כוהנים, ויכסו את הארון, וכן השולחן, וכן כל הכלים הנזכרים לו. ובזה היה להם תקנה שלא ימותו אם אינם מסתכלים בארון (מדרש במדבר רבה פרשה ה).

הסכנה הגדולה המתוארת כאן הביאה את בני קהת לזנוח את תפקידם ובעצם להזניח את הטיפול בארון הברית. כך מתאר המדרש בהמשך דבריו את הקורה במשכן:" אמר ר' אלעזר בן פדת בשם ר"י בן זמרא: מרוב קדושתו של ארון היו ניזוקין והיו כל אחד ואחד רצין (מן הארון), זה נוטל את השולחן וזה נוטל את המנורה וזה נוטל את המזבחות ובורחים מן הארון, מפני שהיה מזיקן והיה הארון כאילו מתבזה".

במקרא ישנם מקורות נוספים הנותנים ביטוי לאיסור ולסכנה הכרוכה בהסתכלות בשכינה או בארון הברית, או בהתקרבות-יתר אליהם כדלקמן:

• התגלותו של האל בהר סיני הייתה מלווה בהוראות קפדניות בדבר ההכנות שיש לעשותן כדי להתקדש לקראת המעמד ובדבר מידת ההתקרבות המותרת לעם. מידת ההרחקה איננה אחידה לכל שכבות העם, אלא תלויה בדרגתו של האדם.
• על-פי הנאמר בפרשת אחרי מות גם הכוהן הגדול יתחייב מיתה בידי האל אם ייכנס לקודש הקודשים של המשכן שלא בזמנו ובלי ציווי מפורש, כפי שאכן אירע לנדב ואביהוא (ויקרא, פרק ט"ז, פסוקים א-ב; ראו תמונה למטה).

["עונש נדב ואביהוא", ציור מעשה ידי ג'יימס טיסו משנת 1896. התמונה היא נחלת הכלל]

• האל אומר למשה "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי"(שמות פרק ל"ג, פסוק כ). המדרש על אתר, קושר אמירה זו לאיסור ראיית ארון הברית.
• אחרי שהפלשתים החזירו את ארון הברית עבר הארון בבית שמש, ואז אירע אסון גדול לתושבים שהסתכלו עליו:" וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן ה' וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם כִּי הִכָּה ה' בָּעָם מַכָּה גְדוֹלָה. (שמואל א' פרק ו' פסוק י"ט):
• כאשר ארון הברית מכוסה, גם אז יש איסור לגעת בו על פי הסופר בספר שמואל: "וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן נָכוֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר. וַיִּחַר אַף ה' בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱ‑לֹהִים" (פרק ו', פסוקים ו-ז).

מה פשר תופעה זו? מדוע בני קהת הלווים, או אנשים מן השורה צריכים לשלם בחייהם כאשר הם מביטים על ארון הברית או על מראה השכינה? האין זו הקרבה הרצויה בין האדם לאלוהיו?

על כך אומר הפילוסוף וחוקר המקרא, יחזקאל קויפמן (ראו תמונה משמאל) את הדברים הבאים: "היסוד הנימוסי-הפולחני שבדת המקראית טבוע במטבע מאגי מובהק. האמונה המקראית בשפע הקדושה או הטומאה הדבק בחומר או הנאצל ממנו, שרשה הראשוני באמונה שבחומר ההוויה טבועות סגולות מאגיות-נצחיות. לכאן שייכת האמונה... בקדושה הדבקה בעצמים מסוימים... כגון קדושת הארון והסכנה הכרוכה בה".

[תמונתו של יחזקאל קויפמן משמאל, מובאת בשימוש הוגן. שם הצלם איננו ידוע]

כלומר קויפמן מסביר את התופעה של הריגתו של כל המסתכל בארון הברית בכוח המאגי שהיה מצוי בו, כך שהיה ביכולתו לכלות ולהמית את כל מי שהסתכל עליו.  אולם, זהו טיעון קלוש שאינו מסביר את התופעה הדתית על כל היבטיה.

הדבר בא ללמד לדעתי פרופורציות דתיות, ולמנוע קרבה בלתי-מבוקרת אל האלוהים, או לכל מה שמשמש להשראת שכינתו. כך משתמע בבירור מההוראות המלוות את גילוי השכינה במעמד הר סיני, וכך גם ניתן להסביר את מה שאירע לנדב ואביהוא (ראה ייצור ידע, חטא נדב ואביהוא).

נמצאנו למדים כי איסור ראיית ארון הברית יחד עם איסורים נוספים, הוא ביטוי למגמה של שמירת מרחק מהקודש, אלא אם כן יש היתר מיוחד לכך. כוונת העונש החמור על איסור זה היא להזכיר כי כל פרטי הפולחן המאפשרים קרבה לאל הם אלה הראויים, ואין מקום להתלהבות פורצת גבולות בדברים מורכבים אלה.

אחרית דבר

הפועל היוצא של דברים אלה היא החשיבות של פרופורציה דתית ושמירת החיים. אלו הם הערכים העליונים השזורים בכל המקרא כולו. אולם בני שבט לוי לא תמיד הפנימו את המשמעות העמוקה של ערכים אלה, שבאה לידי ביטוי מזעזע בדברי חז"ל הבאים:" תנו רבנן: מעשה בשני כוהנים שהיו שניהם שווים ורצים ועולים בכבש (שניהם מתחרים ורצים לזכות בעבודת המזבח). קדם אחד מהם לתוך ד' אמות של חברו, נטל סכין ותקע לו בלבו. עמד רבי צדוק על מעלות האולם ואמר: אחינו בית ישראל, שמעו: הרי הוא אומר: כי יימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושופטיך...

על מי להביא עגלה ערופה? על העיר או על העזרה? – געו כל העם בבכייה. בא אביו של תינוק ומצא שהוא מפרפר. אמר: הרי הוא כפרתכם. ועדיין בני מפרפר, ולא נטמא הסכין (שאין מטמא את הכלים אלא מת גמור). ללמדך שקשה עליהם (חמורה בעיניהם) טהרת כלים יותר משפיכות דמים."(בבלי, מסכת יומא, דף כ"ג, עמוד א'). 

[בתמונה: האיסור על ראיית ארון הברית... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Chris Favero לאתר flickr]

[לאוסף המאמרים על 'פרשת במדבר', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת במדבר'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), אוסף המאמרים על 'פרשת במדבר, ייצור ידע, 26/5/19.
• בייטנר, ע. הכוהנים רגזניים הם, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015.
• קויפמן, י. תולדות האמונה הישראלית, כרך ראשון, ספר ראשון, תל-אביב תשכ"ד, עמ' 469.