אבי הראל: פרשת סוטה, מגדר ופוליגרף

תקציר: 'טקס הסוטה' או האורדל שימשו בעבר כמעין פוליגרף של הימים ההם, כמנגנון טכני שבא לבדוק, האם האדם דובר אמת. יש הסוברים כי עקרונות הפעולה של הפוליגרף דומים באופן עקרוני לאלו של האורדל המסורתי, אלא שהשימוש במכשיר המודרני אינו אכזרי ומזיק, כמו השימוש בברזל המלובן או שתיית הַמַּיִם הַמְאָרְרִים.

[בתמונה: מי המרים המאררים... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Josh Parrish לאתר flickr]
[בתמונה: מי המרים המאררים... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Josh Parrish לאתר flickr]

עודכן ב- 29 בספטמבר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו [1].

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת נשא מופיע הריטואל דתי חריג במהותו. המדובר בבעל שקינא את אשתו וחושד בה שזנתה תחתיו, אולם אין בידו ראיות או עדים למעשה, כדברי פסוקי המקרא הבאים:

"וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל: וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה: וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה. וְלָקַח הַכּהֵן מַיִם קְדשִׁים בִּכְלִי חָרֶשׂ וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם.... וְהִשְׁבִּיעַ אתָהּ הַכּהֵן וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה: אִם לא שָׁכַב אִישׁ אתָךְ וְאִם לא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים הָאֵלֶּה. וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְכִי נִטְמֵאת וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּו מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ.
וְהִשְׁבִּיעַ הַכּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה וְאָמַר הַכּהֵן לָאִשָּׁה: יִתֵּן ה' אותָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוךְ עַמֵּךְ בְּתֵת ה' אֶת יְרֵכֵךְ נפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה. וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּות בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ ְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן. וְכָתַב אֶת הָאָלת הָאֵלֶּה הַכּהֵן בַּסֵּפֶר, וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים. וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה אֶת מֵי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים
וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים לְמָרִים. וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם, וְהָיְתָה אִם נִטְמְאָה וַתִּמְעל מַעַל בְּאִישָׁהּ
וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים, וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ ְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ אִם לא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהרָה הִוא - וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע" (במדבר, פרק ה', פסוקים י"א – י"ד, י"ז – כ"ח).

[בתמונה: ערכה של אשה... שוק הנשים בבבל. ציור שמן על בד מאת אדווין לונג, צייר בריטי, 1891-1829. התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: ערכה של אשה... שוק הנשים בבבל. ציור שמן על בד מאת אדווין לונג, צייר בריטי, 1891-1829. התמונה היא נחלת הכלל]

פסוקי המקרא הללו בפרשת סוטה מוקשים ותמוהים מאוד. האם דרוש טקס משפיל שכזה לאמת או לאשש חשדות של בעל כנגד אשתו? האם בדיקה זו אכן מביאה לשלום הבית המיוחל? ומדוע אין האישה יכולה לבדוק האם בעלה בגד בה?

קודם שננסה לענות על מקצת משאלות אלה, ראוי לזכור שבעולם העתיק, עד שלהי ימי הביניים, היה נהוג טקס האורדל. התיאורים הנפוצים ביותר של אורדל הם בדבר שדרכו להזיק. ברוב המקרים המדובר היה בברזל מלובן שניתן על גופו של ה"אשם". אם תוך מספר ימים הפצע החלים יפה, הרי שאותו אדם נמצא חף מפשע, ולהפך.

באסלאם, נעשה שימוש באורדל כנגד נשים. הסרטון למטה מציג מבחן 'פוליגרף' של אשה מצריה נשואה, שנחשדה ששיקרה לבעלה ופגעה בכבודו. היא נאלצת ללקק לוחית מתכת לוהטת, כדי להוכיח את חפותה. ההנחה היא, שמי שחף מפשע לא ייפגע מהחום:

[בסרטון: טקס האורדל. המקור: דף הטוויטר של AZAT. אנו מאמינים כי אנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

באירופה של ימי הביניים נזקקו בחשדות שלא נחשבו לחמורים לבדיקה לא מזיקה שבוצעה באופן הבא: על החשוד היה לבלוע כמות מסוימת של לחם וגבינה, ואם החל להיחנק - הוכחה אשמתו.

בניגוד לטקס האורדל, טוען רמב"ן, על אתר, כי פרשת סוטה הינה סוג של נס: "והנה, אין בכל משפטי התורה דבר תלוי בנס זולתי העניין הזה, שהוא פלא ונס קבוע שיעשה בישראל. כי חפץ למען צדקו לייסר הנשים, שלא תעשינה כזימת יתר העמים, ולנקות ישראל מן הממזרוּת, שיהיו ראויים להשרות שכינה בתוכם. ולפיכך פסק העניין הזה משעה שנתקלקלו בעבירות, כמו שאמרו (משנה סוטה פ"ט מ"ט) 'משרבו הנואפים פסקו מי סוטה... שלא יעשה בהן הנס הגדול הזה, שהוא נעשה לכבודם ולהיותם עם קדוש, והם לא יבינו בטובה הזאת ולא יחפצו בה... והכלל, שהוא נס וכבוד לישראל".

כלומר אין כאן שום קשר לטקס האורדל, או למלא אחר חשדות ליבו של בעל שהקנאה העבירה אותו על דעתו, אלא מטרת טקס הסוטה, ושתיית המים ששם האל המפורש נמחק לתוכם, הוא נס בעל משמעות לאומית רחבה = האפשרות של השראת שכינת האל בתוך בני ישראל. השראה זו אינה יכולה להתקיים בחברה לא מוסרית שזימה וניאוף היא אחת מסממניה.

לגבי מעמד האישה בכל זה, פוסק הרמב"ם באופן מפורש כי: אמרה 'איני שותה' קודם שתימחק המגילה - הרי מגילתה נגנזת"(משנה תורה, הלכות סוטה, פרק ד', הלכה ד'). כלומר יש לאישה רשות לומר כי אינה מוכנה להתבזות ולשתות את המים שלתוכם נמחק השם המפורש. משמע כי לאישה היה קול לענות או לא להתבזות.

בתמונה: המים המאררים... [בעל הזכויות בתמונה משמאל לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
[בתמונה משמאל: המים המאררים... בעל הזכויות לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

בנוסף אומרים חז"ל כי "וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָון, וְהָאִשָּׁה הַהִוא תִּשָּׂא אֶת עֲונָהּ, בזמן שהאיש מנוקה מעוון - המים בודקין את אשתו; אין האיש מנוקה מעוון - אין המים בודקין את אשתו" (בבלי, מסכת סוטה, דף כ"ח, ע"א).

כלומר הטקס לא פועל אם הבעל עצמו אינו נקי בהתנהגותו המוסרית. זאת ועוד. הבדיקה שמבוצעת כאן הינה דו צדדית, כדברי חכמים בהמשך הדברים:" כשם שהמים בודקין אותה, כך המים בודקין אותו".

למרות דברי פרשנות אלה, עדיין עומדת פרשיה זו בחריגותה. חריגה זו לא מן הנמנע שגרמה לו שתיעלם בסופו של דבר, עוד בימים שבהם עמד המקדש על תילו, וכדברי הרמב"ם:" וכל הדברים האלו (שהמים בודקים את האישה) - בשלא חטא הבעל מעולם. אבל אם בעל בעילה של איסור - אין המים בודקים את אשתו, כמו שביארנו. ואם עבר והשקה את אשתו - הרי זה מוסיף על חטאתו (שבעל בעילת איסור) פשע, שגורם לשם המפורש שיִמָּחה במים לבטלה, ומוציא לעז על מי סוטה. שאשתו אומרת לאחרות שזינַת ולא בדקו בה המים, והיא לא תדע שמעשי הבעל גרמו. לפיכך, משרבו המנאפים בגלוי בבית שני - ביטלו הסנהדרין את מי המרים, וסמכו על הכתוב בקבלה (הושע ד', יד): "לא אֶפְקוד עַל בְּנותֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל כַּלּותֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה"(הלכות סוטה, פרק ג', הלכות י"ז – י"ט).

[בתמונה: פירנה בפני האראופאגוס" - אישה בפני שופטיה הגברים"... ציור שמן מאת ג'אן לאון גרום, צייר צרפתי, 1904-1824. התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: פירנה בפני האראופאגוס" - אישה בפני שופטיה הגברים"... ציור שמן מאת ג'אן לאון גרום, צייר צרפתי, 1904-1824. התמונה היא נחלת הכלל]

אחרית דבר

למרות שכיום טקס הסוטה או האורדל אינם קיימים זה עידן, הרי שיש בנמצא מנגנון טכני חלופי שבא לבדוק, האם האדם דובר אמת. הכוונה היא כמובן לפוליגרף המכונה 'מכונת אמת' - מכשיר האמור לגלות אם אדם דובר אמת או משקר על פי תגובותיו הגופניות של הנבדק לשאלות שמציגים לו. יש הסוברים כי עקרונות הפעולה של מכשיר זה דומים באופן עקרוני לאלו של האורדל המסורתי, אלא שהשימוש במכשיר המודרני אינו אכזרי ומזיק כמו השימוש בברזל מלובן.

ברם, ידוע כי בעולם המשפט קיימת מחלוקת עזה ביחס לערכו המשפטי של השימוש במכונה הזו. יש הפוסלים אותה פסילה עקרונית, ויש המסתייגים מיכולתה לברר את האמת באופן חד-משמעי, כיוון שאדם יכול להתאמן לשקר בלי שהבדיקה במכונה (וכן באורדל המסורתי) תגלה זאת, או מחמת סיבה הפוכה: שהפחד מפני הבדיקה תשפיע על תוצאותיה, וכך יהפוך לשקרן בעיני הבודקים למרות שהוא דובר אמת. ואכן בדיקת פוליגרף אינה נחשבת כראייה משפטית אלא כדבר מה נוסף בלבד. כך או אחרת, הן טקס הסוטה האורדל או הפוליגרף לא יכולים לבוא במקומו של החוקר המשטרתי שבעבודה מאומצת עליו להעמיד תשתית של מסכת ראיות מוצקה כנגד חשוד במעשה כזה או אחר וכך להוציא את האמת לאור בבית המשפט.

[לאוסף מאמרים על נשים באתר, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פָּרָשַׁת נָשֹׂא', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

  • פנחס יחזקאלי (2019), פרשת נשא באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 2/6/19.
  • 'מחקרים במקרא', יוצאים לאור במלאות מאה שנה להולדתו של מ"ד קאסוטו, מאגנס,ירושלים תשמ"ז, עמ' 179-173.
  • גרשון בן-שחר ומריאנה בר, מכונת השקר - האם אפשר לסמוך על גרפולוגיה, פוליגרף, אסטרולוגיה ושיטות נוספות לאבחון אישיות ולניבוי, הוצאת מטר, אוקטובר 2014.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *