[התצלום של אדגר הובר: אתר הגרדיאן, AP Photo; התצלום של ראש אגף החקירות, מני יצחקי: חטיבת דובר משטרת ישראל. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה: CC BY-SA 3.0]

[לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאסופת המאמרים אודות תופעת 'מדינת העומק' - ה'דיפ סטייט', לחצו כאן]

תקציר האירועים: מישהו (מבפנים, אלא מה?...) הדליף לתקשורת על קיומו של מסמך משטרתי משנת 2014, המרכז מידע פלילי וביטחוני על שרים וחברי כנסת, והמהומה החלה:

• יו"ר מרץ, ח"כ זהבה גלאון יצאה בהודעה המגדירה את המסמך, מהלך לא דמוקרטי שמזכיר סחיטה... (חכמון, 2016);
• יו"ר הכנסת, ח"כ יורי אדלשטיין ביקש להיפגש עם המפכ"ל ועם ראש אגף החקירות, ניצב מני יצחקי בהקדם, "על מנת להבין את תכלית יצירת המסמך, ולוודא כי המשטרה פועלת בהתאם לתכליתו ולרוחו של חוק החסינות. אדלשטטין כתב עוד כי "... ריכוז מידע שכזה... על פי הפרסומים, מעלה תהיות ושאלות, גם כאלה הנוגעות לחופש פעילותם וחסינותם של ח"כים, ולשימוש של רשויות האכיפה בחומרים האלה" (אלון וסבן, 2016).
• תפנית נוספת בעלילה היא העובדה שהשר הממונה, גלעד ארדן, היה כנראה באותה רשימה (ראו צילום הכתבה משמאל בידיעות אחרונות, 22/6/16).

לא צריך הרבה כדי להדליק בערה... הפוליטיקאים מצידם, יחשדו תמיד שכוונות אנשי החוק בלתי טהורות, וכי הם מבקשים לקדם על גבם את ענייניהם וקידומם האישי. הדמות הדמונית שפוליטיקאים אוהבים להשוות אליו אנשי חוק "אקטיביים מידי" לטעמם, הינו ג'ון (ג'יי) אדגר הובר, ראש ה-FBI  המיתולוגי, ששלט בארגונו ללא עוררין משנת 1924 ועד מותו בשנת 1972. הובר צבר עוצמה, בין היתר, באמצעות צבירת מידע על פוליטיקאים וסחיטתם, כשהוא מתעמר במתנגדים פוליטיים; מכתים את שמות מתנגדיו וכדומה.

[התצלום המקורי מ- 1961 והוא נחלת הכלל]

כאשר צצות פרשית שחיתות מועלות במקרים רבים טענות נגדיות, חלקן נכונות, על חריגה מסמכות והפרת כללים מצד השוטרים והפרקליטים. אז עולה באוב ההשוואה המתבקשת לאדגר הובר, ועמה התחושה, שצריך לנקוט בצעדים שיבטיחו את המערכת הפוליטית מסכנה זו.

על רקע זה שודר ב-20 ביוני 2016, ב'ערב חדש' בערוץ 1 ראיון של דן מרגלית עם ניצב בדימוס אריה עמית בסוגיה זו (ראו הסרטון למטה). עמית איש ערכי ודובר אמת אמר את מה שידע. שאין בנמצא דברים כאלה... אבל, האם הוא יודע הכל?

.

העובדה שאתה ניצב לא חושפת אותך לכל דבר, בטח לסוגיות כגון אלה. בניגוד לקצינים אחרים, את רוב הקריירה שלו עשה בשטח וגם כשהגיע למטה עבד קשה: מפקד מרחב דן, ראש אגף מבצעים ומפקד מחוז ירושלים. מי שטרוד בעבודה מתקשה לעסוק, לא בתככנות ולא בהתבוננות...

אז אני אומר לכם מה אני יודע: עם מסמך או בלעדיו, אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ועושה קולות של ברווז - זה ברווז... במערכות מורכבות מוכר הביטוי, אחדות הניגודים. משמע, אין יום בלי לילה; אין אמת בלי שקר... לכל צד יש לפחות שני פנים. מזה שנים הועלה על נס הקשר המשולש בין היועץ משפטי לממשלה והפרקליטות לאגף החקירות במשטרה. לקשר הזה- בפן החיובי שלו - חשיבות מכרעת, למשל בחקירה של תיקי שחיתות שלטונית. אבל, איפה הפן הבעייתי של הקשר הזה?

בעובדה, ניתן להצביע על יכולת מוכחת של השותפות: משטרה פרקליטות, להיפטר מפוליטיקאים ומבעלי תפקיד שעלולים לסכן אותם, על ידי תזמון חקירות ברגעים קריטיים: על המקרים הללו ניתן למנות את סיכול מינויו של הנשיא כיום, ראובן ריבלין לשר המשפטים; של רפאל איתן לשר לביטחון הפנים; של יעקב נאמן לשר המשפטים; של גל הירש כמפכ"ל; ועוד. היה זה הנשיא, ראובן ריבלין, שכינה את השותפות הזו "כנופיית שלטון החוק" (ראו בהרחבה אצל יחזקאלי 2016). לא אחזור על כך במאמר זה. אתם מוזמנים ללחוץ על הלינק ולקרוא הכל במאמר ההוא...

שותפים - לטוב ולרע - נוטים לגבות האחד את רעהו. כך למשל יצא היועץ המשפטי לממשלה הקודם להגנת אגף החקירות כשהואשם (בצדק) על ידי פרקליטי גל הירש בסיכול ממוקד של המינוי; וגם הפעם יצר היועמ"ש הנוכחי ראשון להגנת האגף.

כך או כך, מדליפי המסמך יכולים לחכך ידיהם בהנאה. שינוי כנראה כבר לא יהיה במשטרה. המפכ"ל - רדוף פרשיות - נמצא כבר עמוק במגננה של חרדות היום, ואין לו פנאי וקשב לשינויים ארוכי טווח; ובמשטרה הכל כרגיל. שום דבר לא השתנה, ולצערי, כנראה שגם לא ישתנה!

.

וגם:

.

וגם:

[לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאסופת המאמרים אודות תופעת 'מדינת העומק' - ה'דיפ סטייט', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• אלון חכמון (2016), מסמך רגיש: במשטרה אספו חומרים מפלילים על חברי כנסת ושרים, מעריב, 19/06/2016.
• גדעון אלון ואיציק סבן (2016), יו"ר הכנסת למפכ"ל: "המסמך מעלה תהיות", ישראל היום, 22/6/16, ע' 13.