[בתמונה: משה מנהל משברים במדבר סיני... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
[לסדרת מאמרי שבועות ומתן תורה, שהופיעו באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא וחטא העגל, לחצו כאן]
עודכן ב- 25 בפברואר 2024
אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.
זהו המאמר הראשון מתוך שניים, המשווה את חטא העגל לחטא המרגלים. למאמר האחר:
* * *
בני ישראל - מצאתם מארץ מצרים, ועד ההגעה לפאתי גבול ארץ כנען - מרדו עשר פעמים בנהגת משה והאל המקראי. המשנה אומרת זאת באופן הבא: "עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא בַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד), וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי (מסכת אבות, פרק ה', משנה ד'). בכל אותם פעמים, משה נאלץ להתמודד עם האתגר המנהיגותי, כיצד לנהל את המשבר שהעם חולל מצד אחד, וכיצד לפייס את האל המקראי מצד שני. במהלך הדברים הבאים נבחן את מנהיגותו משה בניהול שניים מהמרידות היותר קשות שהתרחשו במדבר, חטא העגל וחטא המרגלים.
חטא העגל מתואר במקרא באופן הבא:" "וַיַּרְא הָעָם כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן, פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ, אֵלָי. וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל-הָעָם אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל-אַהֲרֹן. וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר, חַג לַה' מָחָר. וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק".(שמות פרק ל"ב, פסוקים א' –ו').
[מעשה חטא העגל בציורו של ניקולא פוסן. הציור הוא נחלת הכלל]
כידוע, משה עלה להר סיני לקבל את לוחות הברית. בני ישראל קצו במצב שמנהיגם איננו, ורצו בשל כך דבר מוחשי שיוכלו לעבדו. משה מקבל את הידיעה על מעשה העגל בעודו בהר סיני. הוא ממהר לרדת מההר, ובראותו את העם ופרי מעלליו, הוא שובר את לוחות הברית שזה עתה ניתנו.
אולם, בכך הסאגה איננה מסתיימת. האל המקראי אומר באופן ברור למשה כי בכוונתו לכלות את כל העם, ולהקים תחתיו עם אחר. משה מתנגד נמרצות לכך. מתפתח דו שיח קשה בין האל למשה במהלך האירועים כדלקמן:
"ט וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: רָאִיתִי אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְהִנֵּה עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא. י וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם; וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ, לְגוֹי גָּדוֹל. יא וַיְחַל מֹשֶׁה, אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו; וַיֹּאמֶר, לָמָה יְהוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה. יב לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר, בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים, וּלְכַלֹּתָם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה; שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ. יג זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם, אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם; וְכָל-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם, וְנָחֲלוּ, לְעֹלָם. יד וַיִּנָּחֶם, יְהוָה, עַל-הָרָעָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ (שמות, פרק ל"ב, פסוקים ט' – י"ד).
הטיעון של משה כלפי הכוונה האלוהית הוא פשוט. ברגע שהעם יוחלף, הדבר יאפשר לאויבי ישראל לומר כי האל של העברים אין בכוחו לדאוג להם במדבר. בנוסף לכך, הוא מביא את זכות אבות האומה, שהובטח להם כי בניהם אחריהם ירשו את ארץ כנען. כך משה פותר באופן מנהיגותי את המשבר החמור שנוצר, והאל מעניש את העם באופן שונה מכוונתו הראשונית.
כעבור שנה מחטא העגל לפי המסורת המקראית, מתרחש משבר מנהיגותי חמור נוסף, חטא המרגלים. משה שולח תריסר אנשים לתור את ארץ כנען ומבקש מהם מודיעין על טיב הארץ, על אוכלוסייתה, וההערכות הצבאית של עמיה. המרגלים חוזרים עם הידיעות המבוקשות, אולם במקום לתת רק תוצרי מודיעין גולמיים הם נותנים גם פרשנות מודיעינית מרחיקת לכת. פרשנות זו יוצרת סערה בעם, וגורמת לדמורליזציה מוחלטת בנחישות לכבוש באופן צבאי את ארץ כנען. יתרה מזאת. העם רוצה לחזור למצרים כור מחצבתו ולא להגיע כלל לארץ המובטחת.
גם כאן, תגובת האל היא קשה, ומשה נאלץ שוב להפעיל את כושר מנהיגותו ולבקש כי האל לא ישמיד את עמו. הטיעונים של משה דומים לטיעונים שהוא השמיע כבר בחטא העגל, למעט שינוי מהותי אחד. הפעם אבות האומה אינם נזכרים כלל כפקטור שיש להתחשב בו. קודם שננסה לענות על השאלה מדוע טיעון זה לא מופיע, נראה את הדו שיח שמנהל משה עם האל בעת המשבר של חטא המרגלים:
"יא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עַד-אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה; וְעַד-אָנָה, לֹא-יַאֲמִינוּ בִי, בְּכֹל הָאֹתוֹת, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ. יב אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר, וְאוֹרִשֶׁנּוּ; וְאֶעֱשֶׂה, אֹתְךָ, לְגוֹי-גָּדוֹל וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ. יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה: וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם, כִּי-הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ אֶת-הָעָם הַזֶּה מִקִּרְבּוֹ. יד וְאָמְרוּ, אֶל-יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת, שָׁמְעוּ כִּי-אַתָּה יְהוָה, בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה: אֲשֶׁר-עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה יְהוָה, וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם, וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם, וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה. טו וְהֵמַתָּה אֶת-הָעָם הַזֶּה, כְּאִישׁ אֶחָד; וְאָמְרוּ, הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר-שָׁמְעוּ אֶת-שִׁמְעֲךָ, לֵאמֹר. טז מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יְהוָה, לְהָבִיא אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לָהֶם; וַיִּשְׁחָטֵם, בַּמִּדְבָּר. יז וְעַתָּה, יִגְדַּל-נָא כֹּחַ אֲדֹנָי, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, לֵאמֹר. יח יְהוָה, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד, נֹשֵׂא עָוֹן, וָפָשַׁע; וְנַקֵּה, לֹא יְנַקֶּה--פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים, עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים. יט סְלַח-נָא, לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה--כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ; וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה, מִמִּצְרַיִם וְעַד-הֵנָּה. כ וַיֹּאמֶר יְהוָה, סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ. כא וְאוּלָם, חַי-אָנִי: וְיִמָּלֵא כְבוֹד-יְהוָה, אֶת-כָּל-הָאָרֶץ. כב כִּי כָל-הָאֲנָשִׁים, הָרֹאִים אֶת-כְּבֹדִי וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם, וּבַמִּדְבָּר; וַיְנַסּוּ אֹתִי, זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים, וְלֹא שָׁמְעוּ, בְּקוֹלִי. כג אִם-יִרְאוּ, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי, לַאֲבֹתָם; וְכָל-מְנַאֲצַי, לֹא יִרְאוּהָ. כד וְעַבְדִּי כָלֵב, עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ, וַיְמַלֵּא, אַחֲרָי--וַהֲבִיאֹתִיו, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-בָּא שָׁמָּה, וְזַרְעוֹ, יוֹרִשֶׁנָּה. כה וְהָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי, יוֹשֵׁב בָּעֵמֶק; מָחָר, פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם הַמִּדְבָּר--דֶּרֶךְ יַם-סוּף"(במדבר, פרק י"ד, פסוקים י"א – כ"ה).
כאמור, משה חוזר על הטיעון כי אם האל ישמיד את עם ישראל במדבר, הדבר יאפשר לאנשי מצרים ולאנשי ארץ כנען לומר כי האל העברי לא מסוגל להביאם לארץ כנען. אולם הפעם אבות האומה אינם נמצאים בתשובתו של משה. מדוע אין הוא מביא אותם כטיעון נוסף להגנת עם ישראל בחטא המרגלים?
לצורך כך צריך להבין את הרציונל של כל חטא בנפרד. חטא העגל על אף היותו חמור - זאת ניתן לראות לפי הכוונה האלוהית להשמיד את כל העם - לא פגע ברצון העם להגיע לארץ כנען. ארץ זו הובטחה כבר לאבות האומה החל בברית בין הבתרים בספר בראשית. חטא העגל הוא חטא תיאולוגי/דתי, ולכן כאשר משה נחלץ להגן על העם הוא מזכיר גם את אבות האומה ואת ההבטחה שניתנה להם.
לעומת זאת, מוקד חטא המרגלים אינו חטא תיאולוגי/דתי, אלא במישור האופרטיבי/פוליטי. עם ישראל לאחר קבלת דברי המרגלים איננו מרגיש בטוח בכוחו הצבאי מול אנשי ארץ כנען, והוא מביע רצון לשוב למצרים. בנוסף, העם לא מאמין לעזר האלוהי שהובטח לעם במלחמה זו. לכן, משה מנוע מלהזכיר את אבות האומה כטיעון נוסף להגנת העם במקרה הזה, היות וטיעון זה איננו רלוונטי למקרה האמור.
[התמונה: ציורי תנ"ך; הנושא: "חטא המרגלים"; ציירה: אהובה קליין]
אחרית דבר
רבות דובר על חוסר מנהיגותו של משה במהלך נדודי עם ישראל במדבר סיני. דווקא בשני החטאים הגדולים של העם, משה מגלה מנהיגות נבונה וגמישה, וטוען כלפי האל טענה של יחסי ציבור – מה יגידו אומות העולם אם עם ישראל יושמד.
כאשר יש למשה את היכולת, גם אבות האומה נכנסים כפקטור להגנת העם הסורר, אולם כאשר הדבר אינו אפשרי - היות והעם עצמו פסל את האפשרות של הכניסה לארץ כנען בחטא המרגלים - אזי משה משמיט את הטיעון שנעזר באבות האומה.
ללמדנו, שמנהיג אמור לבחון את דבריו בקפידה ולטעון את האפשרי והראוי בלבד לכל מצב בו הוא נתקל במהלך כהונתו.
[לקובץ המאמרים על פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא וחטא העגל, לחצו כאן] [לסדרת מאמרי שבועות ומתן תורה, שהופיעו באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
נושאים להעמקה
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2018), פרשת 'כי תשא' וחטא העגל באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/8/18.
- אופנהיימר, ב. הנבואה הקלאסית - התודעה הנבואית, ירושלים: מאגנס, תשס"א; עמ' 270-272.
- זקוביץ י. ושנאן, א, לא כך כתוב בתנ"ך. תל אביב: ידיעות ספרים, 2004.עמ' 96-102.
הזכרת לי את פרק י' במלכים ב', רומז שכל השנים עבדו את עגל הזהב "כט רַק חֲטָאֵי יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט, אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל–לֹא-סָר יֵהוּא, מֵאַחֲרֵיהֶם: עֶגְלֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בֵּית-אֵל, וַאֲשֶׁר בְּדָן. {פ}"