[בתמונה: ציורי תנ"ך; הנושא: מחלוקת קורח ועדתו; ציירה: אהובה קליין]
עודכן ב- 1 ביולי 2024
אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.
* * *
פרשת קורח בספר במדבר, עוסקת רובה ככולה במחלוקת קורח ועדתו כנגד הנהגת משה ואהרון. מיום צאתם מארץ מצרים, מסעות בני ישראל במדבר הביאו לתלונות מצד קבוצות שונות בעם. התפרצויות אלו גדלו במרוצת הזמן, וככל שהיקף המחאה או התלונות היה גדול יותר, כך המכה שניחתה על העם מאת האל הייתה קשה יותר.
בפרשת קורח, התלקטו הפעם גורמים שאינם מרוצים מההנהגה או רואים עצמם מקופחים מצידה. אותם אלה התלכדו בגוף אחד בהנהגתו של קורח ויצאו, במרד גלוי נגד משה ואהרון.
[בתמונה: "עונשו של קורח", סנדרו בוטיצ'ילי. התמונה היא נחלת הכלל]
המצע המשותף של המרד, שבו היו שותפים קורח, דתן ואבירם, און בן פלת וחמישים ומאתיים נשיאי העדה מתוארת בפסוקים באופן הבא: "וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם. וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה" (במדבר, פרק ט"ז, פסוקים א' – ג').
מה בעצם נאמר כאן? האם עדת קורח רוצה כיבודים שלטוניים? ומה הקשר בין קורח שהוא משבט לוי לשאר האנשים שהם משבט ראובן? על כך אומר המדרש את הדבר הבא: "ויקח קרח – על ידי מה נחלק? ע"י אליצפן בן עוזיאל אחי אביו, שנעשה נשיא על משפחתו, שנאמר ונשיא בית אב למשפחות הקהתי אליצפן בן עוזיאל. אמר קרח: ארבעה אחים היו אחי אבא שנאמר ובני קהת: עמרם ויצהר, חברון ועוזיאל. עמרם הבכור – זכה אהרן ובניו לכהונה, ומשה למלכות. מי ראוי ליטול את השנייה, לא השני? ואני בנו של יצהר, הייתי ראוי להיות על משפחתי נשיא, והוא עשה בנו של עוזיאל!! קטן של אחי אבא יהא גדול עלי?! הריני חולק ומבטל כל מה שנעשה על ידו, לפיכך הייתה מחלוקת" (תנחומא, א').
כלומר קורח בעצם רוצה לקחת חלק בשלטון העם. הטענה של כלל העדה נסובה על העובדה, שמשה ואהרון לקחו להם גם את הכהונה וגם את המלכות. החיבור הזה בין שררה לכהונה אינו נכון בעיניהם, מה גם שקורח עצמו כאמור, היה צריך לקבל לדעת העדה את חלקו כאחד ממנהיגי העם.
[בתמונה: פרשת קורח ועדתו. האיור שותף בפייסבוק. לחצו כאן. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
כיצד מגיב משה מנהיג העם לטענות שעלו נגדו? משה מגיב פעמיים. בפעם הראשונה הוא אומר את הדברים הבאים: "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו. וַיְדַבֵּר אֶל-קֹרַח וְאֶל-כָּל-עֲדָתוֹ, לֵאמֹר, בֹּקֶר וְיֹדַע יְהוָה אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ וְאֶת-הַקָּדוֹשׁ, וְהִקְרִיב אֵלָיו; וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר-בּוֹ, יַקְרִיב אֵלָיו. זֹאת, עֲשׂוּ: קְחוּ-לָכֶם מַחְתּוֹת, קֹרַח וְכָל-עֲדָתוֹ. וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי יְהוָה, מָחָר, וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה, הוּא הַקָּדוֹשׁ; רַב-לָכֶם, בְּנֵי לֵוִי" (במדבר, פרק ט"ז, פסוקים ה' –ז' ).
בדבריו אלה מנסה משה להשפיע על כל עדת קורח, ולכן הוא אינו משתמש במילים קשות עדיין, ומנסה לבטל את הגיון שבדבריהם. עדת קורח טענה כי כל העדה יש בה קדושה באופן שווה, ומשה משיב להם כי עניין הקדושה הוא בחירתו הבלעדית של האל. אין כאן החלטה או שיקול דעת אנושי אלא שיקול ובחירה אלוהיים. בנוסף הוא קורא לערוך מבחן פומבי בעניין הטענה של הבחירה האלוהית, זאת באמצעות עבודת הקטורת. הדברים מתקבלים ולמחרת נערך מבחן הקטורת, שבהם אותם מאתיים וחמישים איש נשרפים לעיני העם כולו.
בין לבין קורא משה גם לדתן ולאבירם, שהיו מעוזריו הראשיים של קורח. הוא מנסה לדבר על ליבם אולם הם עונים לו בגסות לשון. מדוע משה כמנהיג מתייחס אליהם? האם דבריו שנאמרו אל קורח אינם תקפים גם להם? למרות שהתשובה חיובית, משה כמנהיג בעל גיבוי אלוהי, מנסה בכל כוחו למנוע מחלוקת, ולעשות את כל האפשר כדי ליישבה בדרכי שלום.
בתגובתו השנייה הוא פונה אל קרח באופן אישי: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-קֹרַח: שִׁמְעוּ-נָא, בְּנֵי לֵוִי. הַמְעַט מִכֶּם, כִּי-הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל, לְהַקְרִיב אֶתְכֶם, אֵלָיו--לַעֲבֹד, אֶת-עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְהוָה, וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה, לְשָׁרְתָם. וַיַּקְרֵב, אֹתְךָ, וְאֶת-כָּל-אַחֶיךָ בְנֵי-לֵוִי, אִתָּךְ; וּבִקַּשְׁתֶּם, גַּם-כְּהֻנָּה. לָכֵן, אַתָּה וְכָל-עֲדָתְךָ--הַנֹּעָדִים, עַל-יְהוָה; וְאַהֲרֹן מַה-הוּא, כִּי תלונו (תַלִּינוּ) עָלָיו" (במדבר, פרק ט"ז, פסוקים ח' – י"א).
הפנייה האישית הזאת באה על רקע העובדה שהפנייה הקודמת לא נשאה פרי. לכן, משה מדבר בפן אישי, ויש בדבריו גם תוכחה וניסיון להעמיד את אנשי עדת קורח על טעותם אודות אהרון, שאין לו קשר כלל לדברי הביקורת שלהם, ובעצם, תלונתם מוסבת על האל ובחירתו בלבד.
קורח לא משיב על דבריו של משה ולא בכדי. הוא יודע היטב שברגע שישיב משה יסתור קבל עם ועדה את דבריו, כדברי המדרש:" כל הדברים האלה פייס משה לקרח ולא השיבו דבר, לפי שהיה פיקח ברשעתו, אמר: אם אני משיבו, יודע אני בו שהוא חכם גדול, עכשו יקחני בדבריו ויקלקלני – ואני מתרצה לו בעל כרחי. מוטב שלא אזקק לו" (תנחומא, במדבר).
למרות הניסיונות של משה, קורח ועדתו עמדו על שלהם. בשל כך מספר המקרא כי סופה של עדת קרח היה רע ומר. כל אנשי העדה נבלעו באדמה, הם ורכושם, כדברי הכתוב:" וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ" (במדבר, פרק ט"ז, פסוק ל"ב).
מעבר לעונש המקורי יש כאן שאלה מוסרית גדולה, הייתכן כי נענשו גם אותם אלה שלא נטלו חלק במחלוקת? האם היה כאן עונש קולקטיבי וגורף? על כך אומר ספורנו (ר' עובדיה ספורנו, איטליה, 1476-1550), על אתר, דברים ברורים:" וכל האדם אשר לקרח: ואת כל האדם אשר לקרח הנמשכים אחריו במחלוקתו. ולכן לא מתו בניו, שלא נגררו אחריו בזה".
כלומר - אין זה מדרכו של האל להעניש מי שלא חטא. במקרה של עדת קורח נענשו רק אותם אלה שהצטרפו אליו בדעה ומעשה. ולראיה, חלק מבניו של קרח, שלא הסכימו עם דרכו ניצלו. לשון אחר אין לפי המקרא מקום להטיל עונש קולקטיבי על אלה שלא נטלו חלק במעל.
בזאת לא תם הסיפור. העם שהיה עד לכל המאורעות עם קרח ועדתו מאשים את משה ואהרון כי גרמו למוות מיותר וחסר תכלית כדברי הכתוב:" וַיִּלֹּנוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמָּחֳרָת, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, לֵאמֹר: אַתֶּם הֲמִתֶּם, אֶת-עַם יְהוָה. וַיְהִי, בְּהִקָּהֵל הָעֵדָה עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיִּפְנוּ אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, וְהִנֵּה כִסָּהוּ הֶעָנָן; וַיֵּרָא, כְּבוֹד יְהוָה":(במדבר, פרק י"ז, פסוקים ו' – ח' ).
לפי דברים אלה הביקורת החברתית/שלטונית של קורח, נפלה על אוזניים קשובות של העם. גם הם חשבו בליבם, שאין זה ראוי ונכון כי שבט אחד ייטול לעצמו גם כהונה וגם מלכות. לכן תגובת האל הפעם חריפה והוא מעניש את העם באופן מידי במגפה קשה. לאחר מכן, האל מעביר מסר ברור לעם כי בחירתם של משה ואהרון אינה גחמה פרטית שלהם. הם לא בחרו בזאת אלא נבחרו לכך.
[בתמונה: ובני קורח לא מתו... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Barry Pousman לאתר flickr]
אחרית דבר
בכך מסתיימת מחלוקת קרח ועדתו, מחלוקת שהיוותה שיא בסדרת התלונות של בני ישראל כלפי הנהגת האל ונבחריו. לאחר מכן, המקרא לא מציין מרד בהיקף שכזה. התלונות הבאות יהיו שוב על רקע חומרי, כדוגמת מחסור במים, או הרצון לאכול בשר וכיוצא בכך, ולא על רקע רעיוני/ אידאולוגי כפי שקרה בפרשתנו.
משה מלמד כאן דרך התנהלות של מנהיגות שאיננה נבהלת, הנהגה שמדברת באופן שקול ועניני ומנסה לדבר אל ההיגיון של אותם אלה שיש בפיהם ביקורת. יתרה מזאת, משה מורה דרך כי גם כשיש מחלוקת חריפה כנגד השלטון, יש להתייחס לביקורת זו בכובד ראש ובאופן ראוי ומכיל, ולנסות עד כמה שניתן לפתור אותה בדרכי שלום.
[לאוסף המאמרים על פרשת קורח, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
נושאים להעמקה
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2019), פרשת קורח באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 22/7/19.
- אביה הכהן, פני אדם: על תורת האדם והעם בספר במדבר, ידיעות אחרונות, תל אביב, 2014, עמודים 221-238.
- הראל, א. מוסר מנהיגות וצדק חברתי בפרשות השבוע, סטימצקי, 2016, עמודים 240 - 246.