[בתמונה: כותרת הניו יורק פוסט, 7/7/16 (מתוך האתר: The Hill)]

[לאוסף המאמרים על שיטור בחברה רב תרבותית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'משטרה בחברה דמוקרטית', לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

דבר נפל בדברי ימי המשטרה והמדינה הדמוקרטית, וכמו רוב ההתפתחויות - בסוגיות של משטרה והקשר שלה עם הקהילה שאותה היא אמורה לשרת - הוא התרחש על אדמת הדמוקרטיה הגדולה בעולם, ארצות הברית.

העובדה שמיעוטים מזהים במשטרה כוח מדינתי שמסייע לבעלי העוצמה לשמר אותה בידיהם אינו חדש, ויש בו גם מידה רבה של אמת.

התבססות המשטרה על הסיור כעמוד שידרה יצרה גם נטייה לאפליה גזעית בקרב השוטרים. כמו כלב שמירה טוב מתמקד הסיור באלה שריחם שונה מריחו של בעליו. כך, למשל, יגלה כלב עירוני ערנות יתר לגבי צועני העובר בסמוך לביתו ולהיפך. כלב צועני יחשוף שיניו מול בן-עיר הנקלע לסביבתו. כך הסיור, המתמקד, מטבע הדברים, באותה אוכלוסייה הנמצאת ברחוב: העניים יותר, המובטלים, הצעירים, כנופיות הרחוב, השחורים בארצות-הברית, ואצלנו - בני עדות המזרח מהמעמדות הנמוכים, ערבים, עולים חדשים ועובדים זרים. משטרות לעולם תהיינה מועדות לחטוא בתחום האפליה הגזעית, ותמיד תחשדנה ככאלה, על-ידי מיעוטים (יחזקאלי, 2014). 

ידוע למשל הטיעון המרקסיסטי, כי מערכת אכיפת החוק נוצרה למען אליטות ומשרתת עד היום אליטות אלה. היא לא שומרת על סדר בעשירון העליון, אלא בשבילו. ככזו, היא מכוונת בעיקר כלפי קבוצות מיעוט באוכלוסיה ומתקשה לפעולה נגד "קבוצת הרוב" .

[דף השער של האתר DeviantArt: הצילום של האמן, Valendale - המתאר גרפיטי על רכב משטרה - מביע את מה שרבים כל כך חושבים בארצות הברית (וביתר המדינות הדמוקרטיות): שהמשטרה נועדה אכן לשרת ולהגן, אבל רק על המעמד השליט, על בעלי העוצמה...]

גם העובדה - שעם הזמן, האיבה הזו מעמיקה ומכה שורשים, והשוליים הקיצוניים באותן קבוצות מתחילים להתייחס למשטרה כאל אויב - אינה חדשה.

ואין חדש גם בכך, שהמהומות מתחוללות מידי תקופה, הינן הזדמנות טובה לפרוק אלימות על השוטרים. אבל מעולם קודם לכן, לא החליט אזרח נורמטיבי, שבאויב נוהגים כמו באויב, ולצאת מולו למלחמה יזומה!

ב- 8 ביולי 2016 נפל דבר: מייקה חוויאר ג'ונסון, אזרח שחור, נורמטיבי - ששרת בצבא באפגניסטן - יצא למלחמה, וביצע את הפיגוע הקטלני ביותר עבור המשטרה, מאז 9/11: הוא צלף בשוטרים שאבטחו את מצעד נגד אלימות משטרתית, הרג חמישה מהם ופצע שבעה שוטרים נוספים.

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Victoria Pickering לאתר flickr]

עד היום למדנו, שמה שמבדיל משטרה בחברה דמוקרטית ממשטרות במדינות אחרות, הוא שני אלמנטים הבסיסיים שחייבים להתקיים:  מתן לגיטימציה למשטרה; ואמון ציבורי בה:

• אמון במשטרה (Trust) מצד הציבור הוא אחד התנאים החשובים ביותר לתפקוד תקין של משטרה בחברה דמוקרטית. האזרח מפקיד חלק מזכויותיו בידי המשטרה ותמורת זאת, היא אמורה לשמור עבורו על סדר החיים התקין.
• לגיטימציה אזרחית (Legitimacy) (בניגוד ללגיטימציה, הניתנת למשטרה במדינות דיקטטוריות, מהשלטון) היא מידת הנכונות של אזרחים לקבל עליהם את הסדר הקיים - במקרה שלנו את סמכויות היתר שיש למשטרה בדמוקרטיה - ולהאמין שסמכויות אלה מנוצלות למטרות הנכונות.

אמון היא תנאי חיוני לקיומו של האלמנט השני: הלגיטימציה. במקומות בהם קיים אי אמון במשטרה, מתערערים מעמדה והלגיטימציה שלה בקרב הציבור ויכולתה לתפקד מתערערת בהתאמה. אבל בשנים האחרונות חוות כל המשטרות בעולם המערבי גידול משמעותי בחוסר האמון כלפיהן ובחוסר הלגיטימציה שלהם הנובע מכך. המשמעות היא, שבהיעדר לגיטימציה אזרחית, הן תצטרכנה להישען, יותר ויותר, על לגיטימציה שלטונית, כמו במדינות הדיקטטוריות. משמע, הרבה פחות קשב לציבור; פחות שיתוף פעולה עמו, ומטבע הדברים, אלימות משטרתית גוברת מצד שוטרים, שהחרדה האישית שלהם לקיומם תלך ותתעצם!

[לאוסף המאמרים על שיטור בחברה רב תרבותית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'משטרה בחברה דמוקרטית', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• יחזקאלי פנחס (2014), פרק ב': משטרת לונדון, מבוא ללימודי משטרה ושיטור, 24/4/14.