[בתמונה: שיעור באגף חינוך בבית הסוהר. צילום: דוברות שב"ס]

ד"ר חגית לרנאו (בתמונה למטה משמאל), משפטנית, קרימינולוגית ומכהנת בעשור האחרון כמשנה לסנגור הציבורי הציבורי הארצי. מחברת הספר עבריינות ואכיפת חוק ומנהלת דף פייסבוק בשם זה, העוסק בסוגיות הקשורות למשפט פלילי, עבריינות ואכיפת חוק.

*  *  *

סטטוס זה ארוך במקצת, אך חשוב מאוד, במיוחד למי שעוסק בייצוג אסירים או לכל מי מתעניין לדעת נתוני אמת על יעילות הטיפול באסירים בשב"ס:

נציבת שב"ס רב גונדר עופרה קלינגר, נאמה ב-18 במאי 2016 בכנס של לשכת עורכי הדין, וסיפרה לקהל השומעים ששב"ס אימץ מדיניות של שקיפות והעמיד את המערך המגוון של תכניות הטיפול בכלא תחת ביקורת אקדמית. לדבריה, הממצאים מעודדים מאוד, ונמצא שמאמצי שב"ס להעניק השכלה לאסירים, קבוצות טיפול והאגפים הייחודיים של שיקום קבוצתי מפחיתים באופן משמעותי את סיכויי המועדות.

האמת שהופתעתי מהדברים. עד לשמיעת נאומה ידעתי, על סמך דיונים ומחקרי ההערכה השונים, שהערכת תכניות הטיפול בשב"ס העידה על אפקטיביות חלקית בלבד, ושהתמונה הכללית הייתה אופטימית פחות מהדרך בה הוצגו הדברים על ידי הנציבה.

אז חזרתי לדוחות המחקר ובדקתי:.. והעובדות המלאות מובאות כאן:

המחקר שרב גונדר קלינגר דיברה עליו נעשה על ידי פרופ' דויד וייסבורד וד"ר באדי חסייסי מהמכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית, בשיתוף פרופ' אפרת שוהם מהמכללה האקדמית באשקלון. המחקר בחן את היעילות של חלק ממערך השיקום של שב"ס מבחינת השפעה על חזרה לעבריינות (מועדות - רצדיביזם). כלומר, האם ההסתברות לחזרה לכליאה (מעצר או מאסר) של אסירים שעברו תכנית טיפול מסוימת, היא קטנה מההסתברות לחזרה לכליאה של קבוצת אסירים בעלי מאפיינים דומים שלא השתתפו בתכניות הטיפול – זוהי קבוצת הביקורת.

השוואת אחוז החזרה לכלא נעשה לתקופה של עד חמש שנים מיום השחרור. כל המחקרים פורסמו באתר שב"ס וניתן לאתר אותם בכתובות זו:http://www.ips.gov.il/Web/He/Research/General/2236.aspx.

[אחת מתכניות הדגל של שירות בתי הסוהר היא התכנית "שיקום קבוצתי". תכליתה של תכנית זו להוות עבור האסיר המשתתף בה גשר בין חיי הכלא לחיי הקהילה. צילום: דוברות שב"ס]

הערכת תכנית שיקום קבוצתי

המחקר התפרסם בפברואר 2014 והוא מלמד על אפקטיביות גבוהה מאוד של התכנית. זוהי "'תכנית הדגל' של שב"ס. האסירים המשתתפים בה זוכים לתשומות גדולות של תמיכה סוציאלית וליווי טיפולי. השיקום הקבוצתי נועד להיות גשר בין החיים לכלא לבין חיי הקהילה, ומבוסס על השתלבות של אסירים בעבודה מחוץ לכותלי בית הכלא. אגפי השיקום בשב"ס מועטים מאוד (מעשיהו, השרון, חרמון ונווה תרצה) וקטנים יחסית, כך שמספר המשתתפים הכולל נע בין 100 ל-150 אסירים. חלק גדול מאוד מהאסירים - שהשתתפו בתכנית השיקום - שוחררו בשחרור מוקדם (84%), והממצאים מבחינת תרומת התכנית (לצד השפעת השחרור המוקדם) להפחתת המועדות הם מצוינים: נמצא שהסיכוי של מי שהשתתף בתכנית השיקום לחזור למעצר או למאסר נמוך בכ-40% מהסיכוי של אסיר בעל מאפיינים דומים שלא השתתף בתוכנית (קבוצת ביקורת).

בחלוקה לשנים נמצא כי 6% מהאסירים המשוחררים - שהשתתפו בתכנית השיקום - חזרו למאסר במהלך השנה הראשונה לשחרור, לעומת כ-10% מקבוצת הביקורת. ובתום חמש שנים מיום השחרור חזרו למאסר כ-24% מהאסירים שהשתתפו בתכנית השיקום לעומת 31% מהאסירים בקבוצת הביקורת (ראו התרשים למטה):

הערכת תכניות ההשכלה

המחקר התפרסם בספטמבר 2014 וממצאיו פחות חד משמעיים ומחמיאים לשב"ס. תכניות ההשכלה בשב"ס נחלקות לפי רמת הלימודים המוצעת בהם: תכנית ביניים (להשלמת השכלה של 3-5 שנות לימודים, נבדקו 270 אסירים); תכנית מתקדמים (השלמת השכלה של 6-8 שנות לימוד נבדקו 677 אסירים); 10 שנות לימוד והשלמת (488 אסירים) 12 שנות לימוד (349 אסירים).

התוצאות לגבי כלל האסירים שהשתתפו בתכניות חינוך מלמדות שאין שום הבדל בינם לבין אסירים בעלי מאפיינים דומים שלא השתתפו במערך החינוך. שיעורי החזרה לכלא זהים לחלוטין בשתי הקבוצות: 11.5% מהם חוזרים לכלא בתום השנה הראשונה לשחרורם וכ-34% חזרו לכלא בתום חמש שני משחרורם.

איך בכל זאת התייחסה הנציבה לכך שמערך ההשכלה מפחית מועדות?

[ראו התמונה משמאל; מקור הצילום: דוברות בית הנשיא. הוא הועלה לויקיפדיה ע"י מארק ניימן, לשכת העיתונות הממשלתית. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

התשובה נמצאת בהבדלים בין תכניות ההשכלה השונות. שתיים מהן (תכנית מתקדמים שדואגת להשלמת 8 שנות לימוד והשלמת 12 שנות לימוד) נמצאו בקורלציה חיובית מובהקת עם שיעורים נמוכים של חזרה לעבריינות, והנציבה הזכירה רק אותן (ראו התרשים למטה):

כמובן, שאין ללמוד מכך שהתכניות אינן בעלות ערך, אך לא נמצאה אינדיקציה כלך שיש בהן כדי להפחית את סיכויי החזרה לעבריינות .

הערכת אפקטיביות התכנית למניעת אלימות במשפחה בהפחתת שיעורי מועדות, המופעלת בבית התקווה שבכלא חרמון 

המחקר פורסם ביוני 2015. בדומה לאגפי השיקום, גם כאן נבחנה מעין תכנית דגל, הכוללת מגוון רחב של התערבויות טיפוליות. במחקר נבדקו 277 אסירים, וגם לגביהם נמצאה אפקטיביות גדולה ביחס למועדות (חזרה לעבריינות). בחלוקה לשנים נמצא כי 7% מהאסירים המשוחררים שסיימו את התכנית בבית התקווה חזרו למאסר במהלך השנה הראשונה לשחרור לעומת כ-18% מקבוצת הביקורת. ובתום חמש שנים מיום השחרור חזרו למאסר 30% מהאסירים שסיימו את התכנית בבית התקווה לעומת 40% מהאסירים בקבוצת הביקורת.

הערכת המערך הגדול של תכניות גמילה מסמים ואלכוהול

המחקר פורסם במרץ 2016 ועסק . בשב"ס פועלות ארבע תכניות לגמילה:

• שתי מחלקות בהן תכניות אינטנסיביות מצויות בכלא חרמון שבו תכנית לגמילה מסמים (ממנה נבדקו 1,087 אסירים) ותכנית גמילה מאלכוהול (ממנה נבדקו 344 אסירים);
• מחלקות מג"ש (גמילה ושיקום) (מהן נבדקו 534 אסירים) המפוזרות בבתי כלא שונים;
• חדרי ל"ב (להיגמל במאסר) הפועלים באגפי כליאה רגילים (מהן נבדקו 1,071 אסירים).

ככלל, המחקר מצא שהשפעת תכניות הגמילה השונות על שיעור המועדות של אסירים המשתתפים בהן לאחר השחרור הן קטנות מאוד, ולא מובהקות. כלומר, מערך הטיפול של שב"ס לא מצליח לתת טיפול גמילה אפקטיבי, שייתן בידי האסירים כלים לחזור לאורח חיים נורמטיבי לאחר שחרורם. שיעור המועדות של אסירים אלו דומה עד מאוד לאסירים אחרים, מכורים לסמים בעלי מאפיינים דומים שלא עברו את תכניות הטיפול (ראו התרשים שלמטה):

מה ניתן ללמוד מנתוני המחקרים?

1. קשה לטפל ולשקם אסירים, וקשה במיוחד לעשות עבודה טיפולית טובה עם מכורים לסמים ולאלכוהול. 2. כלל לא ברור שניתן לעשות עבודה טיפולית שיקומית במכורים בתוך כותלי הכלא, ומי שמתעניין בהסברים למסקנה זו יכול לעיין בדוחות המחקר הכולל ניתוח נרחב של הממצאים. 3. תכניות הטיפול שעובדות בכלא – בעיקר אגפי השיקום ובית התקווה – הן תכניות הדורשות משאבים טיפוליים רבים ויש בהם, בעיקר באגף השיקום, התכוונות ברורה לשילוב האסירים בקהילה. 4. אגפי השיקום הם בעלי הצלחה רבה מאוד בשיקום אסירים – בעבר היו אגפי שיקום רבים יותר ונראה שחשוב מאוד לפתח ולהגדיל אותם.

ואחרון, האקסיומה שכל כך רווחת בקרב אנשי שב"ס, פרקליטות, ועדות השחרורים ובתי המשפט לפיה מי שלא עבר טיפול בכלא הוא בהכרח מסוכן יותר (מועד לעבריינות חוזרת) ממי שכן עבר טיפול בכלא מחייבת מבט ביקורתי ספקני. שאלה נוספת שאנשי מערך הטיפול בשב"ס יכולים לשאול עצמם נוגעת לאופן בו הם מעודדים אסירים להיכנס לתכניות טיפוליות, תוך איום בשלילת מגוון רחב של פריבילגיות: האם כפיית השתלבות בתכניות טיפול באמת תורמת לאיכותן?

עם זאת, אין ללמוד מהממצאים שצריך לסגור את מערכי החינוך והשיקום בשב"ס. אנחנו צריכים לקוות ששב"ס יתמיד וימשיך לקיים מחקרים וינסה לפענח את המאפיינים ומפתחות ההצלחה בתכניות המצליחות, וליישם אותם גם בתכניות מוצלחות פחות. אך ספק אם מהלך כזה עתיד להתרחש בעתיד הקרוב, השמועות ממסדרונות שב"ס הן שהוחלט לסגור, לפחות לעת עתה, את מערך המחקר.

גם מבחינת תפיסת זכויות אדם וזכויות אסירים, קיימת חשיבות לאפשר לאסירים אמצעים להתפתחות אישית – השכלתית, חינוכית וטיפולית – שאינה ממוקדת כל כולה באפקטיביות מבחינת הפחתת מועדות עתידית.

העשרה

• חגית לרנאו (2016), דלתות מסתובבות, 16/7/16.