[בתמונה: יצירתו של הסטודנט, ים עמרני, 'סדינים']
[מאמר זה הוא יצירה משותפת של חברי בפייסבוק]
אתמול העליתי את פרשת שנקר לדיון בפייסבוק. חכמת ההמון בהחלט הוכיחה את עצמה, והתוצאה, לטעמי, הייתה שווה תיעוד וארגון כמאמר, שנכתב בעצם באופן קבוצתי, בידי כולנו...
. אז הנה התוצאה לפניכם:
ראשית עובדות: סיפור המעשה
שנקר היא מכללה אקדמית הממוקמת ברמת גן ומיועדת להכשרת כוח אדם אקדמי בתחום ההנדסה, העיצוב, ולענייננו, גם האמנות, כמו גם, למתן שירותים לתעשיות מתקדמות בפיתוח ובמחקר (ויקיפדיה). נשיאת המכללה היא שרת החינוך לשעבר, פרופ' יולי תמיר. מידי שנה מקיימת מכללת שנקר תערוכה של יצירות הבוגרים. התערוכה הנוכחית נפתחה ב- 14 ביולי 2016. בין המשתתפים היה גם הסטודנט ים עמרני, שהציג את עבודתו 'סדינים'.
העבודה (ראו את חלקה בצילום למעלה) מתארת אשה עירומה בפלג גופה העליון. עמרני לא נקב בשם נשוא הציור, אולם לא קשה היה להבחין בדמיון הרב לשרת המשפטים, איילת שקד. ככל הידוע לנו, השרה שקד מעולה לא דגמנה בפני עמרני בעירום, ולא הסכימה לכך שתמונת עירום שלה תוצג בפומבי.
פרובוקציה פוליטית? אמנות מודרנית? גם וגם? דומה שנשיאת המכללה, פרופ' יולי תמיר הבינה את המשמעות מהר מאוד. היא דרשה מעמרני להסתיר את פניה של שקד כיוון שלא מדובר באמירה פוליטית, "אלא סקסיסטית"!.
עוד הוסיפה תמיר כי הייתה נוהגת באופן דומה גם בתמונותיהן של זהבה גלאון או חנין זועבי. "המסר הוא שיש הבחנה ברורה בין אמירה פוליטית לבין משהו שיש בו הקטנה של האישה בהצגת העבודה", הוסיפה תמיר. "הצגה פוגענית של אישה בעיניי איננה חופש ביטוי". מרני נאלץ להדביק סרט הדבקה שחור על הפנים בציור (תורג'מן, 2016), אבל את הרווח התקשורתי שלו כבר עשה. התמונה הפכה מפורסמת והדיון הציבורי התלקח.
מאפיין בולט ב"דיון" הזה הוא שתיקת הלובי הנשי - שאינו מחמיץ, בדרך כלל, הזדמנות לעלות לכותרות - וגם של חברות הכנסת האחרות, כולל אלו שהוזכרו על ידי תמיר.
המצב החוקי
החלק הזה במאמר שייך בעיקר לחברנו, אבי אביב, שהסיק כי אין בו ב- חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 מענה ברור לבעיה. על כן, רק בית משפט יכול לתת מענה לסוגיה.
יחד עם זאת, חשד לעבירה פלילית יש ויש, ולכן, יש פה, ללא ספק, מקום לחקירה פלילית.
ס' 4 לחוק הגנת הפרטיות קובע כי "פגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליה בכפוף להוראות חוק זה"; ו- ס' 5 קובע כי: "הפוגע במזיד בפרטיות זולתו, באחת הדרכים האמורות בסעיף 2(1), (3) עד (7) ו-(9) עד (11), דינו - מאסר 5 שנים".
אחת העילות בסעיף 2 (4) היא: "פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו". פה לא מדובר אמנם בתצלום, אולם דומה שציור אדם בעירום כשניתן לזהות את תווי פניו בבירור, כמוהו כצילומו בעירום, ואין זה משנה מהו הכלי שהפיק את התמונה הפוגענית, מצלמה או ציור...
האם זו אמנות?
חברתנו, שרה קונפורטי - שהיא בעצמה אמנית מדהימה וברוכת כשרונות - קבעה, שאין לצנזר יצירות אמנות.
אולם, החוק בנוי מאיזונים, ואחרים מחברינו העלו בצדק רב את ההקבלה לסוגיית חופש הביטוי. האם אין גבולות לחופש הביטוי? האם עלינו לאפשר אותו בכל מצב? הרי כשהביטוי הופך להסתה, הוא נכנס לגדר של עבירה פלילית. אם כך, מהו השלב שבו הטיעון של יצרתי יצירה אמנותית, בתום לב כמובן לא תעמוד?
'תום הלב' הוא לטעם רוב חברינו הוא החלק הקל להפרכה. האמן יכול היה לטשטש את הדמיון לשרה שקד, אולם, תווי הפנים הברורים וה'הלבשה' של העירום על הפנים, מקשים מאוד על ה'אמן' לטעון לתום לב...
[מימין: הצילום של השרה שקד. הוא הועלה לויקיפדיה ע"י ניצן חרמוני. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.0; משמאל, דיוקנה של השרה שקד ביצירתו של ים עמרני, 'סדינים']
ואיך נכנה אדם המוציא לרשות הכלל פנטזיות ארוטיות על אשה נשואה, תוך שהוא מבליט את זהותה? הדרך הטובה ביותר לבחון, אם יש פה, כלשון החוק, פגיעה בזולת, השפלה או ביזוי, היא להעמיד את עצמנו במקום הנפגעת ומשפחתה. איך הייתי מרגיש אני אם אמן היה מחליט להציג לכולם כיצד הוא סבור שאשתי או שאחת מבנותי נראית בעירום? האם אז היינו רואים בכך 'אמנות', הראויה להגנה?
ומה עם התקינות הפוליטית? מה היה קורה אם חלק מעובדותיי היו מתלוננות במשטרה שאני מספר עליהן בדיחות גסות ליד העובדים האחרים? מה היה קורה אם הייתי מגיע לעבודה עם יצירה שציירתי, ובה אחת הבכירות במשרד - נשואה עם ילדים - כשהיא עירומה במיטתה? האם הייתי נשאר בתפקידי? לכמה זמן? מי היה מגן עלי?
שהרי נכון טענה עו"ד פנינה פז, כי עירום הוא לא כמו לבוש, וקוד הלבוש בחברה שלנו אומר שאנחנו מתלבשים כדי להראות בפומבי, ולא מתפשטים (חוץ מכאלה שמעדיפים כך מרצונם החופשי או מאילוץ כספי ואומנותי, וברור לחלוטין, שאילת שקד איננה דוגמנית ערום,ולא הביעה כל רצון לכך).ולמרות חוסר הרצון שלי לעסוק בניואנסים פוליטיים...
קשה לי שלא להרהר מה היה קורה, אם היה האמן מצייר, במקום את שקד ששומרת (לדעתי בתבונה) על שתיקה, את שלי יחימוביץ או זהבה גלאון. האם יש ספק למי ששהן היו 'קורעות' אותו לגזרים? האם גם אז הלובי הנשי היה שותק?
וקשה לי שלא להרהר במהומה שהייתה מתחוללת, אם הייתה זו חנין זועבי בתמונה. אני מניח שכמות שוחרי האמנות הייתה גדלה באופן משמעותי, אבל גם מספר חברות וחברי הכנסת, שהיו נחלצים להגנתה...
וקשה לי שלא לדעת, ששרת המשפטים שקד הייתה נחלצת להגנתן!
אז מה, מיצינו?
עבירה פלילית ? ממש אין !!! המחוקק קבע כי חוק צריך להיות עם "פרוש צר ודווקני" ,כאשר המחוקק קבע בחוק "צילום" המחוקק התכוון לצילום ולא לציור,לוא המחוקק רצה התכוון גם לציור היה רושם בחוק צילום או ציור.במקרה דנן לא הייתה כל פגיעה בפרטיות כמשמעו בחוק,הצייר לא ראה את המצויירת בערום מעולם,מי קבע שהגוף הערום דומה לגופה של איילת שקד ? האם הצייר הציץ מבעד למשקפות על מנת לראותה ערומה ?
ברגע שהמחוקק היה מכניס לתוך החוק את המילה ציור,הדבר היה שם קץ לקריקטורות הפוליטיות ולא פוליטיות שהן הרבה יותר בוטות מהציור הזה.
חבל שלא ניתן לצרף קבצים הייתי מצרף קריקטורות שהן פוגעניות יותר מסתם יצירת אמנות חסרת טעם שאין בה מסר כלשהו