[בתמונה: על נדרים והבטחות של מנהיגים - בת יפתח... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Internet Archive Book Ima לאתר flickr]

עודכן ב- 30 ביולי 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת מטות בספר במדבר, עוסקת בהרחבה בסוגיית הנדר (Vow) ובאפשרות להתירו. ככלל, היחס לנדרים מוצג במקרא כפעולה חיובית, החל מנדרו של יעקב בבית אל (ראה פירוט להלן), נדרי הקרבנות בספר ויקרא, העוסק בנדרים שהאדם מקבל על עצמו לנדב מרכושו למקדש, נוסף על ההתחייבויות הרגילות הנזכרות. הכיוון החיובי של מהות הנדרים מוסבר כך  שהאדם יכול להעלות  בעבודת האל  גם מעבר למצוות המוטלות על הכלל.

הנדרים המוצגים במקרא על פי רוב מתרחשים בשעת מצוקה, או כמיהה לעזרה כדלקמן:

אליעזר עבד אברהם

כאשר אברהם אבינו שלח את עבדו למצוא אישה לבנו, יצחק, העבד לא ידע כיצד ימצא אישה ונדר לה': הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי"(בראשית, פרק כ"ד, פסוקים י"ג – י"ד).

יעקב

כאשר יעקב בורח מאחיו עשו, אל משפחתו המתגוררת מחוץ לארץ כנען,הוא נודר את הנדר הבא:" וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל בֵּית אָבִי; וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה, יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָך".(בראשית, פרק כ"ח, פסוקים כ' – כ"ב).

מלחמת בני ישראל בערד

במסעם של בני ישראל לעבר הירדן המזרחי תקף אותם מלך ערד, ולקח בני ערובה מהם. בתגובה בני ישראל נודרים את הנדר הבא:" וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי. וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַיהוָה וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם. וַיִּשְׁמַע יְהוָה בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה" ( במדבר, פרק כ"א, פסוקים א' – ג').

יפתח הגלעדי

כאשר יפתח הגלעדי יוצא להילחם כנגד בני עמון הוא נודר את הנדר הבא:": ל וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַיהוָה, וַיֹּאמַר:  אִם-נָתוֹן תִּתֵּן אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן, בְּיָדִי.  לא וְהָיָה הַיּוֹצֵא, אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי, בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם, מִבְּנֵי עַמּוֹן--וְהָיָה, לַיהוָה, וְהַעֲלִיתִיהוּ, עֹלָה".(שופטים, פרק י"א, פסוקים ל' – ל"א).

[בתמונה: בת יפתח מקבלת את פני אביה. ציור מאת גוסטב דורה, 1865. "ויבא יפתח המצפה אל ביתו והנה בתו יוצאת לקראתו, בתופים ובמחולות" (ספר שופטים, פרק י"א, פסוק ל"ד); הציור הוא נחלת הכלל]

*  *  *

הנה כי כן, מקרים אלה, מראים בעליל שתרבות הנדר הייתה מושרשת היטב בתרבות העתיקה, מימי האבות ועד תקופת השופטים לפחות. זאת ועוד. המקרא מכיר את תרבות הנדר והוא כמעט אינו מבקר את התופעה, פרט אולי לנדרו של יפתח שגרם לכאוס אישי וציבורי רב.

חז"ל, לעומת זאת הסתייגו לא אחתבאמרות חריפות בגנותו, בגין האפקט השלילי הקיים בנדר או בקושי לקיימו. קודם שנדון בדעתם, נביא את החלוקה ההלכתית של סוגי הנדר השונים על פי דעתם:

• נדרי איסור - במסגרת נדרים אלו, יכול אדם לאסור על עצמו חפץ מסוים (לרוב, של אדם אחר) או מעשה מסוים, וכן לאסור על אחרים ליהנות ממעשיו או מחפציו האישיים.
• נדרי הקדש - נדרים אלו כוללים הקדשת בהמה לקורבן או התחייבות להבאת קרבן, לאו דווקא מבהמה מסוימת. בנוסף, במסגרת נדרים אלו, יכול אדם להקדיש את ממונו לבית המקדש (בדק הבית). בהקשר זה, יכול אדם להקדיש רק דברים הנמצאים בבעלותו הפרטית.
• נדרי נזירות - קבלת האדם על עצמו להיות נזיר.
• נדרי תענית - קבלת האדם על עצמו להתענות, בדרך כלל על ידי אמירת נוסח מסוים בתפילת המנחה של היום שלפני התענית.
• נדרי מצווה - נדר לקיים מצווה כלשהי.

חז"ל מביאים את הסתייגותם במעניין הנדר במקור הבא: "דתני רב דימי אחוה דרב ספרא: כל הנודר – אף על פי שהוא מקיימו נקרא חוטא. אמר רב זביד: מאי קרא? (=מאיזה פסוק נלמד הדבר?) וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא – הא לא חדלת – איכא (יש) חטא." (בבלי, נדרים, דף ע"ז, ע"ב)".

וכן במקור מפורסם נוסף:  "ר' נתן אומר: הנודר – כאילו בנה במה. והמקיימו – כאילו מקריב עליה קרבן" (נדרים, דף כ"ב, ע"א). כלומר, כל מי שנודר ומקיים את נדרו עובר על האיסור פעמיים, כדברי רש"י על אתר: "כאילו בנה במה לעבודה זרה, ומקריבו וחייב עליה מיתה".

אם אלה פני הדברים, צריכים אנו להסבר, מדוע נדרים הם מוטיב בעייתי שיש להימנע ממנו. רש"ר הירש (שמשון בן רפאל הירש, מאבותיה של הנאו-אורתודוקסיה בגרמניה, 1808 – 1888), נותן את דעתו בעניין זה ואלה דבריו: "הנודר מעתיק עצמו מהוויתו בזמנו ההווה אל עתידו, אל פרק זמן שלא בא עוד, ומחייב עצמו במה שיהיה עליו לעשותו בבוא הזמן. והנה בדבר זה, בהעתיקו עצמו במחשבתו לעתיד שהוא בלתי ידוע לנו (כי מי ידע מה ילד יום ומה תלד השעה הבאה? – בזה טמון החטא שבנדר). דיו לאדם שידע לכלכל דרכיו בכל רגע מרגעי ההווה, ולחיותו כראוי וכנדרש, מה שיהא חובה עלינו ברגע הבא, מה שידרש מאתנו לעשותו בעתיד, שומה עלינו לעשותו גם מבלי שנקבלנו עלינו בנדר. ומה שאסור עלינו לעשותו, לא נוכל לקימו גם אם נקבלנו בנדר. נותר איפוא לנודר לנדור בדברים שאינם מעלים ואינם מורידים; ויהא בזה מן האוולת הגמורה אם נרים לדרגת חובה קדושה דברים שאינם מעלים ואינם מורידים, ועוד לגבי זמנים עתידים – הבלתי ידועים לנו בהחלט"(מתוך פרשנותו לבראשית, פרק כ"ח, פסוק כ').

כלומר, הנדר אינו מעלה ומוריד דבר. לו אדם היה פועל בשליטה עצמית וראייה נכונה מהן חובותיו העתידיות, הוא היה מכלכל את צעדיו כראוי לכך. שימוש בנדר לפי דבריו אלה מיותר ואף מזיק.

בנצרות אנו מקבלים תמונה ברורה לגבי עניין מהות עניין הנדר, כדלקמן - "עוד שמעתם כי נאמר לקדמונים: לא תשבע לשקר לשלם לה' שבועותיך (ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ב; דברים, פרק כ"ג, 22). אבל אני אומר לכם: לא תשבעו כל שבועה: לא בשמים, כי כסא אלוהים המה; ולא בארץ, כי הדום רגליו היא; ולא בירושלים, כי היא קריית מלך רב, אף בראשך אל תשבע, כי אין ביכולתך להפך שער אחד ללבן או לשחור. אך יהי דברכם הן הן, לא לא; והיותר מאלה מן הרע הוא" (מתי, ה', 33-37). כלומר, למרות שיש היתר של נדרים בתורת משה, הנצרות רואה בנדר דבר שלילי לחלוטין.

התייחסות נוספת ושונה לעניין הנדר ניתן למצוא בדבריו של מהטמה גנדי (מנהיג והוגה דעות הודי, נחשב למופת של התנגדות לא אלימה, 1869-1948; ראו את תמונת הספר משמאל), כדלהלן:"ביתר בהירות נתחוורה לי חשיבותם של נדרים. נתחוור לי, כי הנדר אינו נועל את הדלת לפני חרות אמיתית, אלא פותח אותה. עד כה לא הצלחתי במעשי משום שרצוני היה חלש, משום שלא האמנתי בעצמי ולא האמנתי בחסד הבורא ולפיכך הייתה נפשי מיטלטלת על גלי הספק. נתחוור לי, כי אדם שמסרב ליטול נדר על עצמו מביא עצמו לידי ניסיון, והמטיל על עצמו אזיקי נדר כמוהו כעובר מחיי פריצות לחיי נישואין של מונוגמיה אמיתית. אני מאמין במאמץ, ואיני רוצה לכפות עצמי בנדרים" - זו דרך המחשבה של רפה אונים, ויש בה שמץ תשוקה אל אותו דבר שיש להימנע הימנו... אם אני אומר די במאמץ בלבד (כלומר: בלי לקשור עצמי ע"י נדר), משמע שלא נתחוור לי ההכרח בפעולה המכרעת. ומה אם תחול תמורה בהשקפותיי, האיך אוכל וקשרתי עצמי בנדר? ספק כזה יש והוא משמש מעצור. אך גם ספק זה משמש עדות, כי חסרים אנו את ההכרה הצלולה שדיבר פלוני מן ההכרח שנותר עליו" (מתוך ספרו, נפתולי עם האמת, ראה במקורות). הנה כי כן, לדעת גנדי, הנדר הינו אלמנט חיובי אצל האדם ויש מצבים שחובה על האדם לעשות בו שימוש.

[בתמונה משמאל: מהטמה גנדי... הצילום נוצר והועלה לויקיפדיה ע"י Nileshbandhiya. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

אחרית דבר

למרות שהמקרא מכיר בתרבות הנדר, הרי שחז"ל הסתייגו ממנו, בעיקר נוכח הקושי במימושו. בכך מוסברת המחלוקת העזה סביב תפילת כל נדרי, הנאמרת בפתחו של יום כיפור, והבאה להפר את כלל נדרי הציבור. תפילה זו שנכתבה בתקופת הגאונים, הייתה נתונה במחלוקת עזה, ורק החל מהמאה ה16 ואילך, היא התקבלה כחלק מנוסח התפילה של רוב קהילות ישראל.

הלקח לימינו הוא חד וברור. כל מנהיג, או אישיות ציבורית, אל לו להבטיח הבטחות שווא שלא יוכל לקיימן. ברגע שהבטחה (שהיא סוג של נדר) זו יצאה מפיו, יש עליו את החובה לממשה הלכה למעשה, אחרת הוא יהיה כנודר ואינו מקיים.

אמנם, העולם הפוליטי בנוי על הבטחות סרק ושקר הנאמרות חודשים לבקרים, אולם עובדה זו אינה מכשירה את התופעה. לשון אחר, על מנהיג להבטיח לציבור רק דברים ברי ביצוע, פרט למצבים בודדים - בעיקר בעתות חירום - בהם ניתן לומר לציבור את האמת; אבל, לא את כל האמת (ראה: ייצור ידע, מדבר שקר תרחק).

נספח: נדר / אברהם שלונסקי

[תמונתו של אברהם שלונסקי משמאל היא נחלת הכלל. היא הועלתה לויקיפדיה ע"י PINN HANS]

על דעת עיני שראו את השכול

ועמסו זעקות על לבי השחוח

על דעת רחמי שהורוני למחול

עד באו ימים שאיימו מלסלוח

נדרתי הנדר: לזכור את הכל

לזכור - ודבר לא לשכוח.

*

דבר לא לשכוח - עד דור עשירי

עד שוך עלבוני עד כולם עד כולהם

עדי יוכלו כל שבטי מוסרי.

קונם אם לריק יעבור ליל הזעם

קונם אם לבוקר אחזור לסורי

ומאום לא אלמד גם הפעם.

[לאוסף המאמרים בנושא 'פרשת מטות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על נדרים והשלכותיהם, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא 'פרשת מטות'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), 'פרשת מטות' באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/7/18.
• גנדי, מ. נפתולי עם האמת, הוצאת עם עובד, ת"א, 1945, עמוד 189.
• דשן, ש. חידת כל נדרי: בירור אנתרופולוגי והיסטורי, בתוך: פרקים בתולדות החברה היהודית בימי הביניים ובעת החדשה – מוקדשים לפרופ' יעקב כ"ץ במלאת לו שבעים וחמש שנה, ירושלים תש"ם, עמודים:  קמה-קמו.