[בתמונה: "דוד ובת שבע" מאת ארטמיזיה גֶ'נְטִילֶסְקִי, שנת 1640; התמונה היא נחלת הכלל]

[לאוסף המאמרים על חטא בת שבע באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

מאמר זה נכתב בהמשך לויכוח אודות משמעות מעשיו לכאורה, של תת אלוף אופק בוכריס (ראה את המאמר: שלימות הניגודים של אופק בוכריס).

סיפורם של  דוד ובת שבע מציג את המלך דוד בחטאו, כנואף, רוצח, בוגד באמון חייליו ונתיני ממלכתו ועסוק בהנאותיו הפרטיות במקום בענייני הכלל. אמנם חז"ל  ניסו להגן על דמותו של דוד, אולם פשט הפסוקים במקרא הינו חד משמעי – וגם הלקח המוסרי שעולה מהם נכון גם לזמנינו אנו.

על פי האמור במקרא, הסיפור האמור מתרחש במהלך מלחמתו של דוד בבני עמון. במהלך המערכה הכבדה רואה דוד את בת שבע רוחצת על גג ביתה כדלקמן: "וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה לְעֵת צֵאת הַמְּלָאכִים, וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת-יוֹאָב וְאֶת-עֲבָדָיו עִמּוֹ וְאֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁחִתוּ אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן, וַיָּצֻרוּ, עַל-רַבָּה; וְדָוִד, יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם.  וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב, וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלֵּךְ עַל-גַּג בֵּית-הַמֶּלֶךְ, וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת, מֵעַל הַגָּג; וְהָאִשָּׁה, טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד.  וַיִּשְׁלַח דָּוִד, וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה; וַיֹּאמֶר, הֲלוֹא-זֹאת בַּת-שֶׁבַע בַּת-אֱלִיעָם--אֵשֶׁת, אוּרִיָּה הַחִתִּי.  וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ, וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת, מִטֻּמְאָתָהּ; וַתָּשָׁב, אֶל-בֵּיתָהּ.  ה וַתַּהַר, הָאִשָּׁה; וַתִּשְׁלַח וַתַּגֵּד לְדָוִד, וַתֹּאמֶר הָרָה אָנֹכִי.(שמואל ב', פרק י"א, פסוקים א' – ה').

דוד רואה אישה יפת תואר מתרחצת על גג ביתה. היות והוא חושק בה, הוא מברר את זהותה, ואז נודע לו שהאישה, העונה לשם בת שבע, נשואה לאחד מחייליו, אוריה החיתי. היותה של בת שבע אישה נשואה אינו מרתיע את דוד, והוא שולח להביאה אליו ושוכב עמה. לאחר פרק זמן מסוים, מודיעה בת שבע לדוד שהיא הרה כתוצאה ממשכבה עמו. דוד מנסה עתה לכסות על פשע הניאוף, שביצע , והוא מורה לשלוח אליו מן החזית את אוריה החיתי. מטרתו ברורה. כאשר זה האחרון יחזור משדה הקרב הוא ידע את אשתו וכך מעשהו לא יוודא ברבים. ברם, אוריה החיתי מסרב לסור אל ביתו, והתוכנית של דוד עולה על שרטון כדלקמן:

"וַיִּשְׁלַח דָּוִד, אֶל-יוֹאָב, שְׁלַח אֵלַי, אֶת-אוּרִיָּה הַחִתִּי; וַיִּשְׁלַח יוֹאָב אֶת-אוּרִיָּה, אֶל-דָּוִד.  ז וַיָּבֹא אוּרִיָּה, אֵלָיו; וַיִּשְׁאַל דָּוִד, לִשְׁלוֹם יוֹאָב וְלִשְׁלוֹם הָעָם, וְלִשְׁלוֹם, הַמִּלְחָמָה.  ח וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאוּרִיָּה, רֵד לְבֵיתְךָ וּרְחַץ רַגְלֶיךָ; וַיֵּצֵא אוּרִיָּה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ, וַתֵּצֵא אַחֲרָיו מַשְׂאַת הַמֶּלֶךְ.  ט וַיִּשְׁכַּב אוּרִיָּה, פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ, אֵת, כָּל-עַבְדֵי אֲדֹנָיו; וְלֹא יָרַד, אֶל-בֵּיתוֹ.  י וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר, לֹא-יָרַד אוּרִיָּה אֶל-בֵּיתוֹ; וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-אוּרִיָּה, הֲלוֹא מִדֶּרֶךְ אַתָּה בָא--מַדּוּעַ, לֹא-יָרַדְתָּ אֶל-בֵּיתֶךָ.  יא וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל-דָּוִד, הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים, וַאֲנִי אָבוֹא אֶל-בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וְלִשְׁכַּב עִם-אִשְׁתִּי; חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ, אִם-אֶעֱשֶׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה" (שם, פסוקים ו' – י"א).

[בתמונה: דוד מוסר את המכתב לאוריה, ציור מאת פיטר לאסטמן, שנת 1611. התמונה היא נחלת הכלל]

בשל כך, דוד הוגה תכנית אלטרנטיבית, בה הוא ישלח את אוריה החיתי חזרה לחזית, עם הודעה אישית לשר הצבא, יואב בן צרויה. באיגרת הסודית נאמר לשר הצבא, כי יציב את אוריה בקדמת החזית, לבדו, ובכך הסיכוי שיחזור חי מהמערכה קטנים. אוריה ממלא את פקודת דוד, ומוצב כמצוותו בראש המערכה. כצפוי הוא נופל חלל בשדה הקרב. דוד לאחר תקופת האבל על אוריה נושא את בת שבע לאישה : "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-אוּרִיָּה, שֵׁב בָּזֶה גַּם-הַיּוֹם--וּמָחָר אֲשַׁלְּחֶךָּ; וַיֵּשֶׁב אוּרִיָּה בִירוּשָׁלִַם בַּיּוֹם הַהוּא, וּמִמָּחֳרָת.  יג וַיִּקְרָא-לוֹ דָוִד, וַיֹּאכַל לְפָנָיו וַיֵּשְׁתְּ--וַיְשַׁכְּרֵהוּ; וַיֵּצֵא בָעֶרֶב, לִשְׁכַּב בְּמִשְׁכָּבוֹ עִם-עַבְדֵי אֲדֹנָיו, וְאֶל-בֵּיתוֹ, לֹא יָרָד.  יד וַיְהִי בַבֹּקֶר, וַיִּכְתֹּב דָּוִד סֵפֶר אֶל-יוֹאָב; וַיִּשְׁלַח, בְּיַד אוּרִיָּה.  טו וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר, לֵאמֹר:  הָבוּ אֶת-אוּרִיָּה, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה, וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו, וְנִכָּה וָמֵת.  טז וַיְהִי, בִּשְׁמוֹר יוֹאָב אֶל-הָעִיר; וַיִּתֵּן, אֶת-אוּרִיָּה, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָדַע, כִּי אַנְשֵׁי-חַיִל שָׁם.  יז וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר, וַיִּלָּחֲמוּ אֶת-יוֹאָב, וַיִּפֹּל מִן-הָעָם, מֵעַבְדֵי דָוִד; וַיָּמָת, גַּם אוּרִיָּה הַחִתִּי; כו וַתִּשְׁמַע אֵשֶׁת אוּרִיָּה, כִּי-מֵת אוּרִיָּה אִישָׁהּ; וַתִּסְפֹּד, עַל-בַּעְלָהּ.  כז וַיַּעֲבֹר הָאֵבֶל, וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיַּאַסְפָהּ אֶל-בֵּיתוֹ וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַתֵּלֶד לוֹ, בֵּן; וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר-עָשָׂה דָוִד, בְּעֵינֵי יְהוָה. (שם, פסוקים י"ב – י"ז; כ"ו – כ"ז). כלומר המספר המקראי לא חוסך את ביקורתו על דוד וכותב במפורש כי מעשהו רע בעיניו של האל.

בשל כך, שולח האל את נתן הנביא אל דוד, אשר מוכיחו במשל הידוע של כבשת הרש: "וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת-נָתָן, אֶל-דָּוִד; וַיָּבֹא אֵלָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת, אֶחָד עָשִׁיר, וְאֶחָד רָאשׁ.  ב לְעָשִׁיר, הָיָה צֹאן וּבָקָר--הַרְבֵּה מְאֹד.  ג וְלָרָשׁ אֵין-כֹּל, כִּי אִם-כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה, וַיְחַיֶּהָ, וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם-בָּנָיו יַחְדָּו; מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה, וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב, וַתְּהִי-לוֹ, כְּבַת.  ד וַיָּבֹא הֵלֶךְ, לְאִישׁ הֶעָשִׁיר, וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ, לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא-לוֹ; וַיִּקַּח, אֶת-כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ, וַיַּעֲשֶׂהָ, לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו.  ה וַיִּחַר-אַף דָּוִד בָּאִישׁ, מְאֹד; וַיֹּאמֶר, אֶל-נָתָן, חַי-יְהוָה, כִּי בֶן-מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת.  ו וְאֶת-הַכִּבְשָׂה, יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם:  עֵקֶב, אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וְעַל, אֲשֶׁר לֹא-חָמָל" (שם, פרק י"ב, פסוקים א' – ו').

לאחר תשובת דוד הנחרצת אומר לו נתן הנביא כי האדם החוטא במשל הוא דוד עצמו, נוכח מעשהו החמור בעניין בת שבע ואוריה החיתי. בעקבות מעשה זה הוא מקולל כי משפחתו תדע רק שכול וצער כדלקמן: "וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל-דָּוִד, אַתָּה הָאִישׁ.  כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל, וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ, מִיַּד שָׁאוּל.  ח וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת-בֵּית אֲדֹנֶיךָ, וְאֶת-נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ, וָאֶתְּנָה לְךָ, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה; וְאִם-מְעָט--וְאֹסִפָה לְּךָ, כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה.  ט מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת-דְּבַר יְהוָה, לַעֲשׂוֹת הָרַע בעינו (בְּעֵינַי), אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב, וְאֶת-אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה; וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ, בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן.  י וְעַתָּה, לֹא-תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ--עַד-עוֹלָם:  עֵקֶב, כִּי בְזִתָנִי, וַתִּקַּח אֶת-אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי, לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה" (שם, פסוקים ז' – י').

התוצר הישיר של עונשו של האל, הינה מותו של הילד שנולד לדוד מבת שבע. דוד מנסה לבטל את רוע הגזירה, אולם כעבור שבע ימים ילדם המשותף של דוד ובת שבע מת. לאחר מכן, כאשר נושא את בת שבע בהיתר, נולד להם בן משותף נוסף  - שלמה.

חרף הנאמר בפשט הפסוקים, רבים מצטטים מאמר ידוע מהתלמוד הבבלי הטוען שדוד לא חטא: "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר דוד חטא - אינו אלא טועה, שנאמר (שמואל א' י"ח) ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו, אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו?" (בבלי מסכת שבת דף נו), משמע, שלדעת אמורא זה, דוד לא חטא.

לשון אחר, חז"ל, ופרשנים רבים בכל הזמנים בחרו לפרש את חטאו של דוד בעיקר במישור המוסרי. כלומר, בת שבע לא הייתה לפי דעתם אשתו של אוריה במישור הפורמאלי, היות ולפי דעתם, יוצאי המערכה בזמן דוד הפקידו גט בידי נשותיהן קודם היציאה לקרב. לקיחתה על ידי דוד היא עבירה מוסרית, שעליה הודה וגם נענש. הסיפור האמור נכתב אם כן באופן שכזה, ללמדנו  שגם עבירה במישור המוסרי היא חמורה מאד.

למרות פרשנות מקילה זו, יצאו פרשנים רבים כנגדה ואנו נביא שניים מהבולטים שבהם.

אבן כספי (הפרשן והפילוסוף יוסף אבן כספי, ספרד, 1297 - 1340) אומר כך:" אף על פי שאין זה מכוונת ספרינו זה אומר מעט: ...ואין ספק אצלי שדוד חטא, כי לא נוכל להכחיש הכתוב שאומר "וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד בְּעֵינֵי ה', ואמר לו נתן 'מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר ה' לַעֲשׂוֹת הָרַע בעינו (בְּעֵינַי) אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת-אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה'" (מתוך, ר' יוסף אבן כספי, פרק י"א, ו'.).

פרשן בולט נוסף שדוחה את פרשנות חז"ל הוא דון יצחק אברבנאל (יצחק אברבנאל,ספרד, 1437 - 1508). מפאת אורך דבריו נסכם את דבריו כדלקמן: דברי חז"ל אינם אלא דרש, כלומר פירוש הפסוקים שלא בדרך הפשט. לדבריו, אם אכן דוד לא חטא, כדברי חז"ל, מדוע אמר "חטאתי לה'?" ומדוע אומר דוד במזמור נ"א בתהילים, שכותרתו "לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: בְּבוֹא אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר בָּא אֶל בַּת-שָׁבַע " כי חטא ופשע?

אברבנאל גם אינו מוכן לקבל את ההסבר שאוריה נתן לאשתו גט קודם היציאה לקרב, כדברי חז"ל, שהרי דוד הורה לאוריה ללכת לביתו, כלומר שאוריה החיתי היה נשוי לבת שבע כדת וכדין.

אחרית דבר. למרות הניסיונות הרבים לייחס לדוד עובדות מקלות ברומן שלו עם בת שבע, מדברי פשט הפסוקים ומדברי חלק לא מבוטל מהפרשנים עולה כי היה כאן חטא וכשל מוסרי ממדרגה ראשונה. לזכותו של דוד יאמר כי ברגע שהבין את חומרת מעשהו, הוא הודה על כך וחזר בתשובה, אולם חרף זאת קיבל עונש חמור למען יראו ויראו, כי גם מלך ישראל שנופל בחטאו נענש, ומעמדו לא מקנה לו חסינות כלשהי בגין מעשיו.

[בתמונה: תבליט שטוח עשוי ברונזה על דלת בכנסיית מדליין בפריז. נתן הנביא נראה משמאל, ומימין נראים דוד ובת שבע עם ילדם; יצירתו של Baron Henri de Triqueti (בשנים:  1803-1874)

[לאוסף המאמרים על חטא בת שבע באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• מדן, י.  דוד ובת שבע - החטא, העונש והתיקון, הוצאת ישיבת הר עציון, תשס"ב.
• פרידמן, ד. הרצחת וגם ירשת, הוצאת דביר, תש"ס.
• שמיר,  מ. כבשת הרש, רומן היסטורי, הוצאת עם עובד, 1998.
• פנחס יחזקאלי (2016), שלימות הניגודים של אופק בוכריס, 23/7/16.
• • גרשון הכהן (2016) חטא בת שבע כתאונת שרשרת, 4/1/16.