[תמונת גרשון הכהן: אתר יד לשריון ; הכרזה משמאל היא תמונה חופשית שהועלתה על ידי KAZ Vorpal לאתר flickr]
האצת המגעים בין ישראל וארצות הברית - בסוגיית החתימה על מזכר הבנה חדש בין שתי המדינות בנוגע לסיוע הביטחוני - היא הזדמנות לדון גם בצדדים האחרים של הסיוע הזה. השיח הציבורי בישראל בתחום זה הוא ליניארי. הוא מבליט את הצדדים החיוביים של המענק. להיבטים האחרים כמעט ואינם עולים לדיון פומבי. לקבל כסף זה בדרך כלל טוב. ברור! אבל, בעולם מורכב "אין ארוחות חינם". איזה מחירים אנחנו משלמים על הסיוע הזה?
ב-24 ביולי 2016, התראיין האלוף במילואים גרשון הכהן בסוגיה זו לעיתון 'Defense News', לכתבת ברברה אופל-רום (Barbara Opall-Rome):
השורה התחתונה של המאמר הייתה, שהסיוע הזה מכניס מתח מיותר לדיאלוג האסטרטגי עם ארצות הברית, פוגע בריבונות הישראלית, יוצר תלות צבאית בארצות הברית ומנוון את הייצור התעשייתי. לכן, טוען הכהן, שישראל צריכה לברך הקטנה של הסיוע במקום הרחבתו, ושהשותפות הישראלית-אמריקנית רק תתעצם לאורך זמן, אם תשכיל ישראל להיגמל, באופן הדרגתי ומחושב, מהנדיבות הפיננסית האמריקנית (ראה צילום דף הכתבה למטה)
[לחץ כאן כדי להגיע לכתבה המקורית ב- 'Defense News']
קצת היסטוריה...
תחילתו של הסיוע האמריקני לישראל בשנת 1949, ומאז הוא מטפס בהדרגה. הוא התהדק לאחר מלחמת ששת הימים - כשהפכה ישראל למעצמה אזורית - הואץ במלחמת ההתשה בשל המאבק הבין מעצמתי באזור והגיע לשיא ברכבת האווירית שנשלחה לישראל במלחמת יום הכיפורים. לאחר המלחמה החלה ארצות הברית לסייע לישראל כלכלית במענקים בהיקף כספי גדול, כדי לשקם את צבאה של ישראל ואת כלכלתה לאחר המלחמה. כן גדל משמעותית שיתוף הפעולה הביטחוני בין המדינות.
בהסכם השלום הישראלי מצרי מימנה ארצות הברית את העתקת בסיסי חיל האוויר הישראלי מחצי האי סיני לפנים הארץ והגדילה את הסיוע הכלכלי. החל משנת 1985 מעניקה ארצות הברית סיוע קבוע לישראל בסך 2.5 מיליארד דולר לשנה. מתוכו,כ-600 מיליון דולר מומרים לשקלים ומשמשים לצורכי רכישה מן התעשייה הישראלית, כפיצוי על החלטת ישראל בשנת 1987 להפסיק את פיתוח פרויקט הלביא (ויקיפדיה).
אם הכל כל כך טוב, אז למה זה רע?
האלוף במילואים גרשון הכהן טוען כי לא בכדי אומר כל יהודי בברכת המזון: "... וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם אֶלָּא לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה הָעֲשִׁירָה וְהַפְּתוּחָה". גם בערבית אומרים: ״מן בלאש ראלי". משמע, מה שבחינם יקר... בראיון כי בטווח הארוך, פוגעים המענקים הללו בישראל ומשחיתים אותה. לתלות המוחלטת של ישראל בסיוע אמריקאי יש השלכות בתחומים שונים. כך למשל, הוא ממסד את ההסתמכות של צה"ל על כוח אווירי, על חשבון לוחמת תמרון היבשתי חדשנית ונועזת:
"ישראל היא כל כך מכורה לפלטפורמות אמריקניות מתקדמת ולנשק אמריקני, עד שהתפיסות המבצעיות שלנו איבדו את היצירתיות שלהן והן ליניאריות וצפויות. אנחנו נעולים על הקונספציה הטכנולוגית ועל מציאת פתרונות טכנולוגיים לכל בעיה, עד שהפסקנו לחשוב על תפיסות מבצעיות באופן יצירתי".
[התמונה המקורית מתוך הרצאת גרשון הכהן במרכז בגין-סדאת, אוניברסיטת בר אילן]
הכהן מביא כדרכו בראיון אנלוגיה מן הסיפור המקראי של תיבת נוח (ראו התמונה למטה). לא בכדי חוזרת היונה לתיבה, דווקא עם ענף זית מריר. "על פי רש"י - שהיה אחד מעמודי התווך החשובים ביותר של המחשבה היהודית - הסיפור הזה מלמד אותנו כי לחירות יש מחיר. עלה מריר שנלקח ישירות מידו של האלוהים, עדיף עשרות מונים על דבר מה, מתוק מדבש, מתנת בני אדם". "הלקח כאן" - מדגיש הכהן - "שעדיף בטווח הארוך הטעם המר של הדברים שנשיג בכוחות עצמנו עדיף על כלוב הזהב שבתוכו אנו מצויים".
[בתמונה: שילוח היונה על פי גוסטב דורה; התמונה היא נחלת הכלל]
הכהן הודה בראיון שהעמדה שהוא מייצג היא עמדה בודדת בקרב עמיתיו במערכת הביטחון. ואף על פי כן, הוא מתעקש כי ההינתקות ההדרגתית והמחושבת מכספי הסיוע תעשה טוב גם לעוצמתם של הקשרים בין המדינות, כיוון שהיום תחום זה מהווה מקור למתח מתמיד בקשר האסטרטגי בין ישראל לארצות הברית:
"זו אינה הדרך שני שותפים אמתיים צריכים להתנהג. שותפות אמת תשגשג רק כששני הצדדים עצמאיים ואף צד אינו תלוי בצד השני... זה דורש מנהיגות", הוא טוען, "אבל אם זה ייעשה באופן מתוכנן ומחושב, זה ישקם את הריבונות, את אי התלות הצבאית ואת הייצור התעשייתי שלנו, ורק יחזק את הברית האסטרטגית".
Hameiri Ruth:
וכי מישהו חשב אחרת?
זה לא הגאון של בת שבע?
Avi Aviv:
אין חדש בלוגיקה חוץ מהשרבוב של תיבת נח לעניין שאין שום רלוונטיות כולל היונה שהגיעה עם עלה של זית. אביא דוגמא אחת מני רבות, לנו יכולת פיתוח והחשיבה הצבאית שלנו מעולה, פיתחנו את המערכת היחידה בעולם "חץ" [ואחרות] … ללא שיתוף הפעולה שמורכב גם ממתן כספים אמריקאים, החץ לא היה מגיע לידי מבצעיות ובודאי לא לגונן עלינו מפני טילים רבים למרכזי אוכלוסיה, אנחנו לא מקבלים מתנות חינם כמו שמצטט הכותב "ואל תצריכנו לידי מתנות בשר ודם"…. ציטוט כמנהג רבנים הבאים לחזק טיעון…. לא צריך להזדקק לפסוקים כאשר יש היגיון ממשי בדברים. אנחנו סוחרים ממולחים שמצליחים לייצר יידע ולמכור אותו למעצמה הגדולה בעולם גם במסגרת שיתוף פעולה… וישנן דוגמאות רבות שאני מכיר והשתיקה יפה להן, אז "ייצור ידע" אם כבר, ראוי שיתבסס על ידע ולא על פסוקי תנ"ך, שאולי הם יפים אבל לא כשיטה להבנת תהליכים.