גרשון הכהן: בין מצביאות ומנהיגות לשירה

גרשון הכהן על השליטה במרחב התרבותי

[הצילום המקורי: דובר צה"ל]

[בחזרה לריכוז המאמרים: 'הכל על מנהיגות']

גרשון הכהן

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר 929, והוא מופיע פה באישורם ובאישור המחבר]

929

במדרש מסופר: "ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי. אמר רבי נחמיה: 'אם תלכי עמי לשירה והלכתי עמך למלחמה'. ותאמר: 'הלוך אלך עמך, אפס כי לא תהיה תפארתך'. אמר ר' ראובן: אמרה לו מה אתה סבור שתפארתה של שירה נמסרה לך לבדך? ותשר דבורה וברק" (מדרש רבא בראשית מ).

שאלת הזיקה בין לחימה לשירה, כרוכה מימי קדם בדיון על דמות הלוחם האידאלי. זו אינה רק שאלה מן הקלסיקה הספרותית של הספרות הקדומה, זו שאלה אקטואלית בת ימינו. גם בעצם ימינו מתרוצצות בקרבנו שתי דמויות מתחרות: הלוחם המקצוען והתכליתי או זה המחזיק בתרמילו ספר שירה. בספרות יוון העתיקה, אכילס ייצג את דמות גיבור העל. לא היו לו ספרי שירה בתרמילו. אולי גם בשל כך, נקלע לסופו הטרגי, באחד הימים מצא את מותו בקרב מיותר וטרויה לא נכבשה על ידו.

הניצחון בטרויה הושג דווקא על ידי אודיסיאוס, שידע להשתוקק במסעותיו לשירת הסירנות. לפנינו שני אבי טיפוס של דמות הלוחם: אכילס מול אודיסיאוס, עשיו מול יעקב, גלדיאטור מקצוען מול לוחם המונע על ידי שליחות. הגלדיאטור לא זקוק בהכרח לשירה, הלוחם המתמסר לרעיון, אינו יכול בלי שירה.

שירת הסירנות 2

[בתמונה: שירת הסירנות; תמונה חופשית שהועלתה על ידי Sabbian Paine לאתר flickr]

מלחמה, כמו מאמצים הרואיים אחרים, מעוררים במשוררים את הדחף להעניק להתרחשות ביטוי שירי שיפאר וינציח את  גודל השעה. בשירת דבורה, המנהיג עצמו הוא גם המשורר. זהו ביטוי עילאי להבנת תפקידם של מנהיגים ומצביאים, כמתבטאת לא רק בחובתם להחליט ולפעול, אלא גם בחובתם לספר את סיפור פעולתם.

סבי החלוץ נתן גרדי, נהג להסביר כיצד זכו חלוצי העלייה השנייה להנהיג את המפעל הציוני במשך יובל. הם ידעו  את חובתם לספר ולשיר על פעולתם ושליחותם: על כל אחד שנטע עץ היו שניים שכתבו שיר ואחד אחר כתב מאמר. בזיקה זו, בין הפעולה לבין השירה, מגולם הרעיון שידיעת הדרך לשליטה במרחב התרבותי, מובילה אל הדרך לשליטה גם במרחב הפיזי. כאן סוד עצמתה של דבורה הנביאה כמנהיגה, שופטת, מצביאה ומשוררת.

דבורה הנביאה

[בתמונה: "עד שקמתי דבורה, שקמתי אם בישראל", תחריט מעשה ידי גוסטב דורה. התמונה היא נחלת הכלל]

[בחזרה לריכוז המאמרים: 'הכל על מנהיגות']

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *