[מפעל הזבל של אגף החקירות... התמונה המקורית היא חופשית, והועלתה על ידי Aleksandar Cocek לאתר flickr]

דף זה עודכן לאחרונה ב- 7 במרץ 2019

[לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן]

פרולוג: אמי פלמור מטיחה את ראשה בקיר המשטרתי...

תארו לעצמכם שלשכן מתחתיכם יש סתימה בצנרת, וכל הבית שלכם מוצף... זה מערך מה שמרגישים בהנהלת בתי המשפט כלפי מדיניות התביעה המשטרתית שסותמת את המערכת כולה וגורמת לה לחוסר אפקטיביות ולאבדן אמון...

למנכ"לית משרד המשפטים עו"ד אמי פלמור הגיעו מים עד נפש. היא פנתה באופן חריג ליועץ המשפטי לממשלה, לפרקליט המדינה ולראש חטיבת התביעות במשטרה, וקראה להם להוציא הנחיות חדשות בדבר העמדה לדין פלילי של צעירים חסרי עבר פלילי. "משקלה של הרשעה והשלכותיה הם לעולם כבדים, ולפעמים אף בלתי הפיכים", ציינה.

[לכתבה המלאה של ג'וש בריינר ב'הארץ', לחצו כאן]

מכתבה של פלמור מגיע בעקבות הפרסום ב"הארץ" על מ', צעיר ללא עבר פלילי בן 20 מירושלים, שהועמד לדין בגין הפרעה לשוטר, אחרי שברח מפניו כאשר ביקש לתת לו דו"ח על מעבר חציה באור אדום. לאחר שהורשע, חזרה בה השופטת שרון לארי בבלי מהחלטתה, והורתה למשטרה לתקן את כתב האישום. מ' הועמד לדין על התנהגות פסולה במקום ציבורי, ובית המשפט החליט על אי-הרשעה. חרף נסיבות המקרה, החלטת השופטת ומכתבה של פלמור, במשטרה אינם חוזרים בהם מהחלטתם להעמיד את מ' לדין.

פלמור נאחזה בסוגיה ערכית כי היא יוצרת הד ציבורי. אבל הבעיה היא, בראש ובראשונה מנהלתי: מפעל הזבל המשטרתי משתק את מערכת אכיפת החוק והופך אותה לבדיחה בעיני הציבור. השליטה על התביעה המשטרתית (מסיבות היסטוריות ומנהלתיות, בניגוד לכל היגיון דמוקרטי); ההתמכרות למדדי שווא (אחוז גילויים וכמות כתבי אישום); חוסר הבנה מערכתי אלמנטרי; ופער רלווטיות ענק מן המציאות, גורם לה להתעלם מהנזק שהיא גורמת, למערכת אכיפת החוק ולדמוקרטיה, ולהמשיך בשלה...

[להרחבת המושג: 'פער רלוונטיות', לחצו כאן]

תזכורת: 'מפעל זבל' מהו?

'מפעל זבל של ארגון' הוא כינוי למכלול פעולות הסרק המבוזבזות של ארגון, שאינן מייצרות ערך: כשלים ונפל בפס הייצור; בזבוז בחומר, באנרגיה, בזמן, במקום, ובמאמצים פקידותיים וניהוליים.

ארגונים בריאים נאבקים בתופעה הזו של 'מפעל הזבל' עד חרמה. על כן, 'מפעל זבל' גדול במיוחד מאפיין ארגונים שאיבדו את דרכם ואת יכולתם להיאבק במחלותיהם. למשל, כאלה - כמו משטרת ישראל - הסובלים ממה שמכונה שלטון הביורוקרטיה ושלטון הנהלים. משמע, מצב ניהולי שבו הארגון מבצע פעולות סרק רבות ומכלה את משאביו, לצרכים שאינם קשורים לייעודו.

כיוון שהמשטרה עונה, לצערי על ההגדרה הארגונית הזו, מפעלי זבל' כאלה מצויים ב'חצרותיהם' של כל האגפים במשטרה. זהו מאמר שני העוסק ב"מפעל הזבל של המשטרה". המאמר הקודם עסק ב'מפעל הזבל' של אגף משאבי אנוש. הפעם נתמקד באגף החקירות והמודיעין.

מפעל הזבל של אגף החקירות

'מפעל הזבל הניהולי', הנוכחי, פועל כאמור, בחצרו של ראש אגף החקירות והמודיעין (ראו בתמונה משמאל), ובעצם, בחצרה של מערכת אכיפת החוק כולה:

[בתמונה משמאל: ניצב גדי סיסו, ראש אגף החקירות והמודיעין. המקור: דוברות המשטרה]

על פי השנתון הסטטיסטי שפרסמה משטרת ישראל (2016, שנתון סטטיסטי לשנת 2015), מתוך 311,000 תיקים פליליים שנפתחו על ידה בשנת 2015 וכ- 60,000 חשודים שנעצרו, הוגשו "רק" 54,000 כתבי אישום שמהווים 17% בלבד מכלל התיקים.

למילה 'רק' הוספתי גרשיים, כיוון שדי בכמות התיקים הזו על מנת לסתום את מערכת אכיפת החוק כולה (ראו את המצב בבתי המשפט...). משמע, על מנת ליצור אופטימיזציה לאכיפה, יש צורך עוד להפחית הרבה מכתבי האישום המוגשים, לא להוסיף עליהם!

אכן, מפעל זבל ניהולי לתפארת: כמה חוקרים עמלו על הכנת התיקים? כמה בקרות נערכו על התיקים הללו? כמה שקי דואר עם תיקים כאלה עברו הלוך ושוב בין תחנות המשטרה לתביעות ולפרקליטות? כמה בקרות נערכו על מערכת הרישום של תנועת התיקים?

חישבו, כמה כסף בזבזה המשטרה על הליכי סרק אלה, שלא רק שלא סייעו לה, אלא שנטרלו אותה, ביזו אותה וחיסלו את סיכוייה להיות אפקטיבית. 

בנוסף, חישבו אילו פעולות אלטרנטיביות ניתן היה לעשות בכל המשאבים הללו, שנזרקו לריק. 

הכל פרדיגמה שאבד עליה הכלח כבר לפני 30 שנה ויותר...

הסיבה לכך היא שמשטרת ישראל - בניגוד לשב"ס למשל - מעולם לא ישבה לתכנון אסטרטגי מקצועי ואמתי, שיועד להקנות לה ייעוד ותורת הפעלה, שמתאימים לצרכיה וליכולותיה (ואל תספרו לי על ס' 3 לפקודת המשטרה. זה איננו יעוד, אלא תרגום טכני של הפקודה המנדטורית. הרי אם משטרת ישראל הייתה מעוניינת לשנותו - כמו ששב"ס פעל לשנות את פקודת בתי הסוהר - לא הייתה לה בעייה אמתית לעשות כן).

התוצאה של היעדר ההבנה, לאן המערכת אמורה ללכת, והיעדר ייעוד ותורת הפעלה: הסירה נסחפת ללא משוטים עם הזרם. והזרם יצר התהוות לא טבעית בשטח, שלפיה רואה עצמה המשטרה כתחנה בפס הייצור של מערכת אכיפת החוק, ותו לא.

[בתמונה: העבודה המשטרתית כתחנה בפס הייצור של מערכת אכיפת החוק. למקור התמונה לחצו כאן]

אם המשטרה הייתה מתאימה את עצמה לפרדיגמה שקיבלה שלא מדעת, ניחא. הבעיה היא שאפילו הפרדיגמה הזו מבוצעת בסכלות, וללא מחשבה! במקום לשחק 'קבוצתי' עם יתר הגופים הרלוונטיים, המשטרה משחקת כאילו היא נמצאת לבדה על המגרש:

כלל חשוב - שכל עגלון מכיר (חבל לצורך העניין שכמעט ולא נשארו כאלה...) - הוא שמרכבה נעה תמיד במהירות של הסוס האיטי ביותר! שהרי יכולות הסוסים אינן שוות וגם לא של גורמי אכיפת החוק השונים:

• יכולת המשטרה לשלוח חשודים לדין גדולה בהרבה מיכולת התביעות והפרקליטות לתבוע ויכולת בתי המשפט לשפוט;
• ויכולת בתי המשפט לשלוח נאשמים למאסר גדולה בהרבה מהיכולת להכילם.

חוק קבוע בפס יצור: לעולם אל תכניס לתהליך יותר ממה שהתחנה שאחריך יכולה לקלוט. לכן, הכלל הבסיסי בעבודה מערכתית הוא האופטימיזציה. לא של כל גורם בנפרד אלא של פס הייצור כולו, כשכל גורם מעביר לזה שאחריו את הכמות האופטימלית בזמן האופטימלי מבחינתו.

[בתמונה: המשטרה סותמת את בתי המשפט והופכת את מערכת אכיפת החוק לבדיחה עצובה... לכתבה כולה לחץ כאן]

[בתמונה: התחליף המשטרתי לתיקי הקנאביס המתמעטים... במדינה שבה בתי המשפט מוצפים, צריך לאפשר לבתי המשפט לנשום ולתפקד באפקטיביות. לא לסתום אותם!!]

כיוון שהמשטרה לא עושה זאת, הפכה מערכת אכיפת החוק לבדיחה. בתי המשפט מוצפים ומאבדים אמון. ה'מסחרה' שולטת הכל. מערכת המשפט רחוקה מלייצר צדק. 68% מהתיקים מסתיימים בהסדרי טיעון. קיים חשש וודאי, שבחלק מסוים של המקרים הדבר גורם להרשעות שווא (מומלץ לקרוא את מאמרו המצוין של ד"ר אבי ברוכמן בסוגיה זו)!

ובתי הסוהר - מפוצצים כמובן. ואז בלית ברירה, משחררים לחצים בדרכים מלאכותיות כמו תקני כליאה, ושחרורים מנהליים ועוד ועוד המצאות, שמביאות למצב של דלת מסתובבת.

ומי מממן את כל הקרקס הזה?? האזרחים כמובן, שאין להם פשוט מושג של רמת הבזבוז והמשאבים הנזרקים עוד ועוד לפח.

[בתמונה: התוצאה - הרוב הולך לזבל... המקור: SNAP Viral, פייסבוק]

אז למה אף אחד לא שואל למה?

אענה במשל:

בניסוי שנערך בארצות הברית, קבוצת מדענים הכניסה 5 קופים לכלוב. במרכז הכלוב ניצב סולם ובראשו אשכול בננות. כל אימת שאחד הקופים טיפס על הסולם, חטפו שאר הקופים מקלחת קרה מיידי המדענים. לאחר זמן מה, בכל פעם שאחד הקופים טיפס על הסולם, הוא זכה למכות נמרצות מחבריו הקופים. במשך הזמן, אף קוף לא העז לטפס על הסולם, למרות הפיתוי העצום.

המדענים החליטו להחליף אחד מהקופים שבכלוב. דבר ראשון שעשה הקוף החדש היה טיפוס על הסולם. מיד התנפלו עליו, שאר הקופים, והכו אותו. לאחר כמה וכמה פעמים שחטף מכות, למד הקוף החדש לא לטפס על הסולם, למרות שלא היה לו מושג למה. קוף שני הוחלף וההתרחשות חזרה על עצמה. הקוף הראשון השתתף בהכאת הקוף החדש. קוף שלישי הוחלף, והאירועים חזרו על עצמם (מכות). קוף רביעי הוחלף, והמכות חזרו על עצמם. בסופו של דבר, הוחלף גם הקוף החמישי.

מה שנשאר זה קבוצה של 5 קופים, שלמרות שמעולם לא חטפו מקלחת קרה, המשיכו להכות כל קוף שהתפתה לטפס על הסולם. אם אפשר היה לשאול את הקופים מדוע הם מכים כל קוף, שמנסה לטפס על הסולם...אני מתערב אתכם שהם היו עונים...

"אני לא יודע – אבל כך העניינים מתנהלים כאן!" 

האם זה נשמע מוכר?  

שאלו עצמכם: מדוע אנחנו ממשיכים לעשות, מה שאנו עושים, תמיד באותה דרך? מהי אותה תבנית חשיבה (פרדיגמה) שאנו ממשיכים לפעול לפיה ללא ספקות שזה הדבר הנכון לעשות!?

[להורדת המצגת של משל הקופים לחצו כאן: כיצד מתקבעת פרדיגמה]

אז מה המשמעות?

אם המשטרה רואה בכל זאת את פרדיגמת פס הייצור כפרדיגמה המובילה שלה, אז שתתנהג בהתאם! מה זה 'בהתאם'? אפשר לשאול כל מנהל תחנה בפס ייצור במפעלים. אם האחראי על הכנסת הבקבוקים לפס הייצור של קוקה קולה היה מציף את המערכת בבקבוקים ריקים, בלי קשר ליכולת המכונות למלאם, הוא היה יוצר בעייה קשה של אחסנת מלאי ומפוטר במקום. לכן, עליה להקטין משמעותית את הגשת כתבי האישון לבתי המשפט, כך שיהיה לשופטים זמן לנהל משפטים ולשמוע הוכחות בלי 'שוק' עסקאות הטיעון, ובלי שאבסורד שבו מתוגמלים נאשמים - ששתקו כל חקירתם המשטרתית - לאחר שהסכימו לעסקאות הטיעון, על ש"חסכו את זמנו של בית המשפט" והסכימו לדבר. מה זה אומר לגבי כל משאבי המשטרה שמתפנים מערימת עבודות הסרק הזו? אחת משתיים:

• המשטרה יכולה לאמץ פרדיגמה אלטרנטיבית, שאיננה מתבססת על החוק הפלילי ככלי עבודה ראשי. לא זה המקום לפרט, אבל אלטרנטיבות לא חסרות.
• ואם מתעקשים שלא, וממשיכים לצפצף על האילוץ המערכתי, אז בואו נדבר הפניית משאבים דרמטית מהחקירות והמודיעין, לסיור ולמשא"ז! 

[בתמונה: עגלת אכיפת החוק שנוסעת לשום מקום... היוצר: עומר רסיסי]

[לקובץ המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• אבי ברוכמן (2015), המאבק על תקני הכליאה בישראל, 30/11/15.
• פנחס יחזקאלי (2016), ועדת דורנר, 26/3/16.
• אבי ברוכמן (2016), דלתות מסתובבות במערכת אכיפת החוק, 25/8/16.
• על ביזוי בתי המשפט לתעבורה על ידי המשטרה: רועי ינובסקי ורענן בן צור (2016), "נסגור על פסילה לשבוע, מאמי": מבט לעומסים הכבדים בבתי המשפט לתעבורה, 15/9/16, ynet.
• על סתימת בתי המשפט והפללת שווא של אזרחים: מור שמעוני (2017), תביעות קטנות: למה אדם עומד למשפט על שבירת תריס בדירתו שלו, מעריב, 11/3/17.
• שרון פולבר (2017), עם רוח גבית מהמשטרה, הממשלה קרבה להפיכת צרכני זנות לעבריינים, הארץ, 10/3/17.
• יהושע ג'וש בריינר (2019),מנכ"לית משרד המשפטים קוראת לבחון מחדש את מדיניות הגשת כתבי אישום ע"י המשטרה, הארץ, 24/2/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), פער רלוונטיות, ייצור ידע, 21/7/14.