[בתמונה: השגריר ארבל (עומד בחולצה לבנה) מארח את הסגל הדיפלומטי בבית השגריר הישראלי בקמרון, אפריקה (הצילום הוא רכוש המחבר)]

מיכאל (מיקי) ארבל (ראה צילום משמאל; הצילום הוא רכוש המחבר) הוא איש משרד החוץ ותיק בדימוס. הוא הצטרף למשרד החוץ כצוער ב-1975, ומאז ועד 2013  עשה תפקידים שונים כדיפלומט מן השורה, הן בארץ והן בעולם, שירת במדינות אירופה, בארה"ב ובאפריקה

ארבל הוא אגרונום (B.Sc Agr) וטכנולוג מזון (תואר שני) בהכשרתו האקדמית. הוא התמחה בתחום יחסי הכלכלה והסיוע הבינלאומי של ישראל בארצות חוץ. שימש מספר שנים מנהל מחלקת ההדרכה של המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי (מש"ב), ומדריך מטעם משרד החוץ במכללה לביטחון לאומי של צה"ל..

תפקידיו האחרונים היו ראש נציגות ישראל בפלורידה-מיאמי בארצות הברית; ושגריר בחוף השנהב, במאוריטניה ובקמרון.

*  *  *

מכתבו של השגריר אביתר מנור אל עובדי משרד החוץ, עמיתיו וחבריו, ימים לפני פרישתו לגמלאות הכה גלים ונישא בתקשורת (1.8.2016).

[תמונת השגריר מנור נוצרה הועלתה לויקיפדיה ע"י Morningbastet. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

מנור הביע תחושות של רבים מאתנו – גם של אלה כמוני שפרשו לגמלאות זה לא מכבר - כי המדינה אותה אנו משרתים כדיפלומטים "לא סופרת" אותנו ולעתים אף בזה לנו. 'נושאי הדגל' בתחום זה הם "נסיכי" משרד האוצר (שבו משתכרים כ-15 פקידים צעירי-גיל וניסיון משכורת מנכ"ל). בשנים האחרונות גברה תחושה זו, אם בשל הנהגה חלשה פוליטית, ופחדנית דיפלומטית, שכל שמעסיק אותה זה שרידותה הקלנדרית.

נכון הדגיש השגריר מנור כי איכות הדיפלומטים הישראלים מוכר בעולם וידוע בעיני עמיתיהם מעבר לים, וזאת בעוד שראש ממשלתנו ושרינו מזלזלים בהם ללא הכר. כאשר ראש ממשלתנו הנכבד מותקף קשות על ידי ארגונים חשובים ומנהיגי מדינות מובילות, על כי לדעתם ישראל "אינה מתנהגת כהלכה" , הפורום הדיפלומטי הישראלי ובראשם השגרירים בחו"ל מגויס להגן על האינטרסים החיוניים שלנו, גם אם אנו לא תמיד צודקים ... כאשר שגריר מחזיק איגרת מראש הממשלה, אותה הוא מתבקש להעביר ידנית לנשיא המדינה בה הוא משרת, תוך כדי הסבר ושכנוע על כל הכתוב בה – גם אם נדרש להיות אקרובט -  אזי ראש הממשלה גאה בנו.

עברו הזמנים בדיפלומטיה הישראלית שחשנו כי "כל העולם נגדנו", חלפו העתים שדיפלומטים זרים היפנו לנו עורף בקבלות פנים ובארוחות ערב רשמיות, עת ראו כי בקרבת מקום מסתובב דיפלומט מארצות ערב...

כיום אנו מוערכים יותר כי המצב הגיאו-פוליטי באזורנו השתנה. אפילו דיפלומטים סינים מפנים לעתים עורף ליפנים ומבקשים את קרבתנו הפיזית באירועים חברתיים, כי הסכסוך בין שתי מדינות אלה (על טריטוריות בים) נראה חשוב יותר מהסכסוכים במזרח שלנו...

הדיפלומט/השגריר הישראלי המצוי עושה למען מדינתו יותר מכל המקבילים לו...הוא "שוכב על הגדר" עבור מדינתו ומשקיע בעשיית נפשות, באירוח ועשיית לבבות בין עמיתיו (ראו תמונה בראש הדף) כי כזה הוא באופיו, ולא משום שקיבל הוראה מראש הממשלה או משר החוץ שלו... אין לי יכולת אלא להביא דוגמה אישית משרותי במספר מדינות ביבשת אפריקה כשגריר. האירועים התרבותיים/ קולינרים/ חברתיים שנערכו בביתי לכבוד עמיתיי ונכבדים מקומיים בבירה בה שהיתי, לא היה שני להם. ואם חשבתם שאני השגריר הבודד בעשייה החשובה הזאת, הרי טעות בידכם. עמיתיי הישראלים במדינות שונות נוהגים כמוני כי זו לא רק שליחות, זה האופי הישראלי הממריץ אותנו... אנחנו מצטיירים כבני-אנוש, כבעלי שכל ישר, כבעלי לב רחב המוכנים לסייע בכל עת.

האמת ניתנת להיאמר, מעולם לא נזקקתי לחוות דעת או "חבילת מוסר" מצד השר האחראי עלי. כאשר נפגשתי לפגישת עבודה עם שר חוץ או אף נשיא של המדינה בה שירתתי, הספיקה לי חוות דעתו של הממונה עלי באגף היבשתי שלי כדי להדריך אותי... הספיקו לי ניסיוני האישי כדיפלומט וידיעתי כי הווייתי כישראלי החי במדינה וכאדם ישר ומוסרי תכוון אותי נכונה ...

אינני מסכים עם רבים מעמיתיי בארץ האומרים ש"חשוב שיהיה לנו שר"...לדעתי מנכ"ל טוב עם צוות הנהגה טוב יכול לנתב את העשייה הדיפלומטית טוב יותר מכל שר חוץ , כי זה האחרון שבוי בחשיבות העצמית שלו ובתלות בלתי נסבלת בראש ממשלתו, שהוא במקרה גם ראש ממשלתי... שר חוץ חשוב לצורך התנהלות עם עמיתיו בחו"ל, אך לא כדי לכוון אותי כדיפלומט ישראלי... את זאת רכשתי בעשרות שנים על בשרי ועל כאבי...

קשה לדעת אם בעולם הסייבר של ימינו יש צורך להתאים דיפלומטיה לאינטרנט או לצרכים משתנים של התנהגות מדינות או קהלי יעד. עדיין אין תחליף ליצירת קשר אישי והנכחת האישיות שאותה אתה נושא כאדם בעל שיקול דעת סביר, דעות ורגשות, היכול לעתים אף להסתייג ממעשיה של מדינתך, אם אכן כך נראה לך העניין, ובלבד שתמשיך להאמין בכיוון הנכון של מדינתך.

לחיי שיתוף פעולה ושכנות טובים עם עמי העולם.