[בתמונה: המקרא וייחוד האל... תמונה חופשית שהועלתה על ידי ◊◊◊ ∆∆∆ לאתר flickr]

[לקובץ המאמרים על פרשת עקב, לחצו כאן]

עודכן ב- 31 ביולי 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

לא אחת כתבנו כי הנחת הייסוד בספרי המקרא השונים, מבוססת על טרנסצנדנטיות מוחלטת של האל, ומשקפת תפיסת אל מוחלטת, שאין בצדה שום כוחות אחרים. חוקרים בעת החדשה אף הציעו הגדרות שונות על מהות האמונה באל אחד, כפי שהיא משתקפת בספרות המקראית. קויפמן [1] קבע כי: "מהותה הפנימית והשורשית של האידאה הישראלית הינה  הוויה אלוהית על מאגית ועל מיתולוגית רצון אלוהי עליון" .

  אורבך [2] טען ברוח דומה ש"חכמים קיבלו מהמקרא את ההשקפה על אלוהות על מיתולוגית ועל טבעית, האל הוא רוח ולא בשר, נשללה באופן מוחלט כל אפשרות לסמל את האל על ידי יצור כלשהו על האדמה או על ידי צבא השמים".

למרות כל זאת, בפרשת עקב בספר דברים, מצוי פסוק שסותר לכאורה את רוח הדברים האמורים כדלקמן:

"יז כִּי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם--הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים, וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים..." (דברים, פרק י', פסוק י"ז). האם יש במקור זה תפיסה המכירה בכוחם של אלוהי הגויים, רק שהאל המקראי הוא גדול וחזק מהם? האם במקור זה יש עדות לכך כי המקרא מכיר בכוחות הרוחניים של האלים האחרים? לפי פשט הכתוב זו התוצאה המפתיעה של הדברים.

 יתכן שהיה ניתן להסביר מקור זה כך, אם היינו מקבלים את הדוקטרינה שאמונת הייחוד התפתחה במשך זמן ממושך, כך שהמקרא מגלה סובלנות לכאורה לאלים אחרים. ברם, במחקר נקבע, על ידי אולברייט [3] וחוקרים נוספים, שהמעבר מתודעה תאולוגית מרובת אלילים לאמונת הייחוד לא הייתה תהליך ממושך אלא מהווה דילוג חד פעמי של ההכרה. אין כאן תהליך הכרתי שהתבשל אלפי שנים, אלא הכרה של זמן קצר בלבד. אם כן, הפסוק המקראי האמור לא היה צריך להיכתב באופן שבו הוא נכתב או נוסח.

לכאורה, אין פתרון לשאלה זו ולא היא. אם מעיינים בפרשנות הקבלית, אנו מוצאים דרך מפתיעה שתוכל להסביר את הפסוק המקראי כפשוטו. כך למשל כתב יוסף גיקטילא [4] (1248, 1323 לערך, מגדולי המקובלים בספרד במאה ה-13), בספרו שערי אורה:

"ואין לך להאמין דברי ריקות של כמה ריקים שאומרים שאין כוח באלוהי העמים ואינם נקראים אלוהים. אבל יש לך לדעת שה' יתברך נתן כוח וממשלה ושבט ביד כל שר ושר משרי האומות לדון ולשפוט את עמו ואת ארצו, ונקרא שם השר אלוהים לפי שהוא שר ושופט את בני ארצו".

כלומר, לפי דעה זו, יש לאלילי העמים כוח רוחני לפעול ולכן הם נקראים במקרא בשם אלוהים.

למרות שדבריו של גיקטילא נראים במבט ראשון רדיקליים למדי, הרי שספרות ההיכלות [5] מספקת לו מצע ראוי לדבריו. למרות שצר המקום כאן לדיון מעמיק אודותיה פטור בלא כלום אי אפשר. ספרות ההיכלות והמרכבה הוא שם כולל לכ־25 חיבורים מיסטיים שמחולקים באופן הבא:

• קבוצה ראשונה - חיבורים העוסקים במעשה בראשית, אופן התהוותם של העולמות העליונים, המרכבה והמלאכים והנהגת העולם לאחר הבריאה.
• קבוצה שנייה - חיבורים מאגיים. רוב החיבורים בקבוצה זו עוסקים בידיעת שמות המלאכים ותפקידיהם.
• קבוצה שלישית - ספר היצירה. עיקרו של ספר זה מתאר את בריאת העולם והנהגתו כפועלים מכוחן של אותיות האלף-בית. מימי הביניים ואילך הפך ספר זה לאחד מאבני היסוד של המחשבה היהודית.

[בתמונה: המקרא וייחוד האל... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Káren Araújo לאתר flickr]

ספרות זו הפקיע את הבלעדיות של האל המקראי, כפי שהייתה מקובלת בעת העתיקה בנוסח הכתוב בעשרת הדברות - לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני, ולא תעשה לך פסל וכל תמונה, ומחליפה אותה כאמור, במאות האחרונות שלפני הספירה ובמאות הראשונות אחרי החורבן בהרחבה ניכרת של מספר שוכני מרום ובגיוון זהות השרים והמלאכים שוכני המרכבה.  ספרות זו מתבטאת תפיסה חדשה של דמות האל שאין אנו מכירים מפסוקי המקרא. הנה כי כן, בעזרת פרשנות קבלית הנשענת על ספרות ההיכלות, אנו יכולים להבין פסוק מקראי, שהפשט שלו סותר לכאורה את כל תפיסתנו הקודמת.

מקורות והעשרה

•  אליאור, ח.ספרות ההיכלות ומסורת המרכבה - תורת הסוד הקדומה ומקורותיה, תל אביב, הוצאת ידיעות אחרונות, 2004.
• אליאור,  ח."בין ההיכל הארצי להיכלות השמימיים; התפילה ושירת הקודש בספרות ההיכלות וזיקתן למסורות הקשורות במקדש", תרביץ ס"ד, ג תשנ"ה, עמ' 380-341
• אליאור, ח. היכלות זוטרתי, כתב יד ניו יורק 8128 מהדורה מדעית, ירושלים: האוניברסיטה העברית, תשמ"ב
•  אליאור,ח. מקדש ומרכבה, כוהנים ומלאכים, היכל והיכלות במיסטיקה היהודית הקדומה, ירושלים: מאגנס תשס"ג
•  בר-אילן, מ. סתרי תפילה והיכלות, רמת-גן תשמ"ז
•  דן,  י. ‏המיסטיקה העברית הקדומה, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשמ"ט
• פירוש המרכבה לר' יוסף ג'קטילה , ההדירה על פי כתבי יד והוסיפה מבוא אסי פרבר-גינת לוס אנג'לס  Cherub Press, תשנ"ח 1998.

נספח: מתוך - היכלות זוטרתי

(מהדורת רחל אליאור, עמוד 33, שורות  322-322)

ובהיכל השביעי אופני אורה מזלפות פליטון ואפיפלסמון נקי

ואופן כפול תוקע ומריע ותוקע לומר

כל מי שהוא ראוי לראות המלך ביופיו יכנס ויראה

אם כן הם אופני גבורה מגפפין אותו

וכרובי הוד מנשקין אותו

והחיות מנשאות אותו

והנוגה מרקד לפניו

והחשמל משורר לפניו

ורוח זיו חיה מנשאו,

עד שמעלים אותו ומושיבים אותו לפני כסא כבודו

והוא מסתכל ורואה מלך ביופיו.

[התמונה משמאל היא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים על פרשת עקב, לחצו כאן]

הערות

[1] ,י' קויפמן, תולדות האמונה הישראלית, תש"ך, אמונת הייחוד, עמוד 273.

[2] . א' אורבך, חז"ל פרקי אמונות ודעות, ירושלים,  תשל"ו, עמוד 29.

[3] ו, אולברייט, מתקופת האבן ועד הנצרות, המונותיאיזם והתהליך ההיסטורי, 1968

[4] יוסף גיקטילא, ספר שערי אורה, מהדורת צילום , ירושלים תש"ך, עמוד ע"ג, דף א'.

[5]  "ייחודה של התופעה הדתית בספרות ההיכלות: דמות האל והרחבת גבולות ההשגה", מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, ו (א-ב) תשמ"ז: המיסטיקה העברית הקדומה (עורך י' דן): 13 - 64.