[בתמונה: נביא אמת או שקר? תמונה חופשית שהועלתה על ידי Unnar Ýmir Björnsson לאתר flickr]

עודכן ב- 29 באוגוסט 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת ראה בספר דברים, מביא המקרא אנקדוטה לא מובנת כל צורכה. המדובר באדם המוגדר כנביא, עם כוחות טמירים לעשיית ניסים כדלקמן:

"כִּי-יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא, אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם; וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת, אוֹ מוֹפֵת.  ג וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת, אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר:  נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתָּם--וְנָעָבְדֵם.  ד לֹא תִשְׁמַע, אֶל-דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא, אוֹ אֶל-חוֹלֵם הַחֲלוֹם, הַהוּא:  כִּי מְנַסֶּה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֶתְכֶם, לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם."(דברים, פרק י"ג, פסוקים ב' – ד')".

[בתמונה: "כִּי-יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא, אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם"... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי andremsantana לאתר Pixabay]

מדוע הוא נקרא 'נביא'?

על פי פשט הפסוקים, האל המקראי נותן כוח באדם לעשות נסים בכדי לבחון את אמונת הנהגת העם ואת אמונת העם בו. מדוע אדם שכזה נקרא נביא, ומה ראה המקרא להפריד את דינו מדין מסית הבא בסמוך?

"ז כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן-אִמֶּךָ אוֹ-בִנְךָ אוֹ-בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ, אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ--בַּסֵּתֶר לֵאמֹר:  נֵלְכָה, וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ, אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ.  ח מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים, אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם, הַקְּרֹבִים אֵלֶיךָ, אוֹ הָרְחֹקִים מִמֶּךָּ--מִקְצֵה הָאָרֶץ, וְעַד-קְצֵה הָאָרֶץ.  ט לֹא-תֹאבֶה לוֹ, וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו; וְלֹא-תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו, וְלֹא-תַחְמֹל וְלֹא-תְכַסֶּה עָלָיו.  י כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ, יָדְךָ תִּהְיֶה-בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ; וְיַד כָּל-הָעָם, בָּאַחֲרֹנָה.  יא וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים, וָמֵת:  כִּי בִקֵּשׁ, לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים"(שם, פסוקים ז' – י"א). ללא ספק, קריאת אותו אדם 'נביא', תוך הפרדתו מדין מסית, אמרת דרשני.

באיזה נביא מדובר, בנביא אמת או בנביא שקר? המקרא אינו מכתיר אותו כנביא שקר, אולם בחז"ל מצויה כבר מחלוקת מפורסמת על כך:

"ובא האות והמופת', אמר רבי יוסי הגלילי ראה עד היכן הגיע הכתוב... עובדי עבודה זרה ינתן להם ממשלה אפילו על חמה ולבנה כוכבים ומזלות - אל תשמע להם. מפני מה? 'כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הֲיִשְכֶם אֹהבים'. אמר רבי עקיבה חס ושלום שמעמיד המקום חמה ולבנה כוכבים ומזלות לעובדי עבודה זרה, הא אינו מדבר אלא במי שהיו נביאי אמת מתחילה וחזרו להיות נביאי שקר כחנניה בן עזור." (ספרי, דברים,  פיסקא פ"ד).

לשון אחר - דעת ר' יוסי היא שהנביא המופיע כאן, הוא נביא שקר, המתפאר בנבואה שאין בה ממש ועושה מופתים בכוח שניתן לו כדי לנסות את ישראל, ואילו ר' עקיבא סובר שמדובר בנביא אמת שהפך להיות לנביא שקר. מחלוקת זו אינה פותרת את השאלה במהותה, ולכן פירש אברבנאל (דון יצחק מדור מגורשי ספרד), את הדבר על אתר, באופן שונה:

"שאם יקום בקרבך נביא והוא יאמר שהשם יתעלה דבר עמו או חולם חלום צודק ושלא הגיע אל מדרגת הנבואה הגמורה. ונתן אליהם אות או מופת ואין הכוונה בזה שיעשה אותות ומופתים בשמים ובארץ כנגד טבעו של עולם. כי הנה האל לא יחזיק ביד מרעים לשנות הטבע ולעשות נפלאות על דבר שקר חלילה לו מרשע. אבל היה המופת בדברים עתידים להיות שיגיד אותם לאות ולמופת על נבואתו... וזה אולי היה יודע אותו מדרך חכמת הכוכבים או מצד הכשוף והנחוש", כלומר, לדעת אברבנאל, הנביא הזה לא היה נביא אמת שהגיע לדרגת נבואה מושלמת אבל גם לא היה נביא שקר.

[בתמונה: "כִּי-יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא, אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם"... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Mikhail Nilov לאתר fexels]

באיזה סוג של נביא מדובר?

המדובר על אדם שהכין את עצמו להיות נביא אולם הוא לא הצליח הגיע לדרגת נבואה מושלמת. חרף זאת הוא טוען שהאל דיבר אִתו או שחלם חלום, ונדמה לו שהוא חלום נבואי. גם האות והמופת שהוא מבצע אינם מושלמים, היות והמדובר באותות מתחום גילוי עתידות, שאותם ניתן גם לדעת על ידי שימוש באסטרולוגיה, או על ידי כוחות מאגיים.

גם תירוץ זה של אברבנאל לא פותר את הדילמה לגמרי, ואנו נשארים ללא תשובה נאותה במי המדובר כאן, בנביא אמת או בנביא שקר. פתרון אפשרי אולי נמצא בהבדל העקרוני בין השניים, זאת על פי דברי הרמב"ם הבאים:

"והלא המעוננים והקוסמים אומרים מה שעתיד להיות, ומה הפרש יש בין הנביא ובינם? אלא שהמעוננים והקוסמים וכיוצא בהן מקצת דבריהם מתקיימין ומקצתן אין מתקיימין, כעניין שנאמר יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך, מאשר ולא כל אשר, ואפשר שלא יתקיים מדבריהם כלום, אלא יטעו בכל, כעניין שנאמר מפר אותות בדים וקוסמים יהולל, אבל הנביא כל דבריו קיימין שנאמר כי לא ייפול מדבר ה' ארצה. וכן הוא אומר - הנביא אשר אתו חלום יספר חלום, ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת, מה לתבן את הבר נאם ה', כלומר שדברי הקוסמים והחלומות כתבן שנתערב בו מעט בר, ודבר ה' כבר שאין בו תבן כלל. ובדבר הזה הכתוב הבטיח ואמר, שאותן הדברים שמודיעין המעוננים והקוסמים לאומות ומכזבין, הנביא יודיע לכם דברי אמת, ואין אתם צריכין למעונן וקוסם וכיוצא בו". (רמב"ם, משנה תורה, הלכות יסודי התורה, פרק י', הלכה ג').

[בתמונה: שבתאי צבי, בציור משנת 1665. התמונה היא נחלת הכלל]

ברם, גם ההבחנה הזאת אינה מספיקה...

היות שאם הנביא מנבא נבואות זעם, והעם חוזר בו מדרכו הרעה, הרי חזרה בתשובה זו גורמת לביטול הגזירה. דוגמה ידועה על כך מצויה בספר יונה שניבא על חורבן העיר נינוה, ואת ביטול הגזירה של נבואתו, נוכח חזרתם בתשובה של אנשי העיר. אשר על כן, צריך להוסיף סייג להבחנה זו. ואת הסייג הזה מוסיף הנביא ירמיהו בדבריו הבאים:

"(ח) הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנַי וּלְפָנֶיךָ מִן הָעולָם וַיִּנָּבְאוּ אֶל אֲרָצות רַבּות וְעַל מַמְלָכות גְּדלות לְמִלְחָמָה וּלְרָעָה וּלְדָבֶר: (ט) הַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלום, בְּבא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר שְׁלָחו ה' בֶּאֱמֶת". (ירמיהו פרק כ"ח, פסוקים ח' – ט').

כלומר, ירמיהו מציב תנאי ברור לנבואת אמת והיא – כאשר הנביא מנבא נבואה הבאה להיטיב עם העם, הרי שנבואה זו חייבת לחול במדויק לפי דבריו. אולם נבואת זעם יכולה להתבטל אם וכאשר הנהגת העם יחד עם העם עצמו יחזרו בהם מדרכם הרעה. היות ועבודה זרה היא הסתה ברורה כנגד האל המקראי, הרי שניתן להסיק בזהירות כי המקרא אכן מתכוון לנביא שקר שעוטף את דברי ההסתה שלו במעשי נסים פומביים. ברם, מקרה זה מופרד מדין מסית הכתוב בסמוך, היות ושם אין המסית עושה נסים ואין הוא נחשב לסוג של נביא.

הדוגמא המקראית לנביא שקר - שמנסה להסית את עם ישראל לעבוד עבודה זרה - הוא בלעם. אולם בלעם לא עונה על הקריטריון הבסיסי של הפסוקים המדברים בפירוש על אדם שיצא מהעם, ולא על נכרי שהגיע זה מרחוק.

הדוגמה הרלוונטית לדברים אלה של המקרא מתגלמת בדמותו של ישו הנוצרי. אדם זה, שיצא מהעם היהודי, נהפך, בעטיים של תלמידיו לנביא שעשה מופתים, וקרא לדת חדשה הנבדלת מהמקרא. אמם נכון שבמחקר המודרני המדובר בסילוף גמור, היות וישו נולד חי ומת כיהודי, ורק הפרשנות של תלמידיו, והנסים שיוחסו לו יצרו אמונה דתית חדשה. אולם, סילוף זה אינו פוסל את העובדה כי קובץ פסוקים זה יכול לתת מענה ראוי אודות האמונה הנוצרית, שהחלה להתגלגל מאז הופעתו של ישו עלי אדמות.

[בתמונה: ציורי תנ"ך; הנושא: נביא אמת; ציירה: אהובה קליין]

אחד הניסים המפורסמים שישו עשה התרחש בכפר כנא, כפי שמסופר בבשורה על פי יוחנן:

"וביום השלישי הייתה חתונה בקנה אשר בגליל ואם ישוע הייתה שם: וישוע ותלמידיו היו גם-הם קרואים אל-החתונה: ויחסר היין ותאמר אם ישוע אליו יין אין להם: ויאמר אליה ישוע מה-לי ולך אשה עתי עדין לא באה: ותאמר אמו אל-המשרתים ככל-אשר יאמר לכם תעשו: והנה ששה כדי-אבן ערוכים שם כמשפט היהודים לטהרתם שתים או שלושה בתים יכיל כל-אחד: ויאמר אליהם ישוע מלאו לכם הכדים מים וימלאום עד-למעלה: ויאמר שאבו נא והביאו אל-רב המסיבה ויביאו: ויטעם רב המסיבה את-המים אשר נהפכו ליין ולא ידע מאין הוא ואולם המשרתים אשר-שאבו את-המים ידעו ויקרא רב-המסיבה אל החתן: ויאמר אליו כל-איש יתן בראשונה את-היין הטוב וכאשר ישכרו יתן להם את-הגרוע ואתה צפנת היין הטוב עד-עתה: זאת תחלת האותות אשר עשה ישוע בקנה אשר בארץ הגליל וגלה את-כבודו ויאמינו בו תלמידיו"(הבשורה על פי יוחנן, פרק ב, א – יא).

האירוע הוא הראשון מבין שבעה ניסים שביצע ישו והמתוארים על ידי יוחנן, שהיא הבשורה הרביעית בקנון של הברית החדשה. על פי המסורת, היא מיוחסת ליוחנן בן זבדי (יוחנן השליח). בדומה לשלוש הבשורות הסינופטיות (הבשורות על-פי לוקס, מרקוס ומתי), היא מכילה תיאור של כמה ממעשיו ואמירותיו של ישו, אך היא שונה מהן בדגשים התיאולוגיים שמצויים בה. מטרת הבשורה על-פי יוחנן, היא לשכנע שישו הוא המשיח ובן האלוהים. לעומת הבשורות הסינופטיות, הבשורה על-פי יוחנן מדגישה כי משימתו של ישו היא הבאת השכל (לוגוס) אל תלמידיו. חוקרים רבים רואים בה מקור היסטורי בלתי מהימן, והיא מתוארכת למאה הראשונה לספירה, ללא כל סימוכין שאכן יוחנן השליח כתבה.

נס שכזה, אמור היה לאותת לאנשי הגליל היהודים, שישו הוא נביא אמת ויש לשמוע בקולו. כמובן, שעל פי פסוקי המקרא בנושא, ראוי לבחון מהי אותה דרך שהוא מציע, והאם היא מנוגדת לאמונה המקראית או באה לחזק אותה. לשון אחר – אין בעיה תיאולוגית לומר כי ישו עשה מופתים כאלה ואחרים. הנקודה העקרונית הייתה ונשארה להיכן הם מובילים. ברגע, שמשנתו קוראת, בזכות תלמידיו, לעזוב את האמונה ועשיית המצוות של האל המקראי, הרי הוא נחשב כנביא שקר לכל דבר ועניין.

[בתמונה: ויטעם רב המסיבה את-המים אשר נהפכו ליין ולא ידע מאין הוא... התמונה היא צילום מסך]

אחרית דבר

משה בנאומו מנסה להזהיר את העם הנכנס לארץ כנען, מפני תופעה של נביאים מתוכם שינבאו כנגד אלוהי ישראל ויגבו את נבואתם בעשיית נסים. אין להתחשב בנסים אלה, כל זמן שאותו נביא קורא לבצע פניית פרסה מהאל המקראי. יתרה מזאת. בתאולוגיה היהודית מעשי נסים אינם הוכחה חותכת לדבר, כדברי הרמב"ם: משה רבנו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי, שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף, אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם, לא להביא ראיה על הנבואה, היה צריך להשקיע את המצריים קרע את הים והצלילם בתוכו, נצטרכו למזון הוריד לנו את המן, צמאו בקע להן את האבן, כפרו בו עדת קרח בלעה אותם הארץ, וכן שאר כל האותות. ובמה האמינו בו?

במעמד הר סיני, שעינינו ראו ולא זר, ואזנינו שמעו ולא אחר, האש והקולות והלפידים, והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו, ואנו שומעים" (משנה תורה, הלכות יסודי התורה, פרק ח', הלכה א'). כלומר תוקף האמונה באל המקראי ובמצוותיו הייתה בעצם קיומו של מעמד הר סיני. מאותו רגע, כל קריאת תיגר על מעמד זה, נחשבת כנבואת שקר.

[בתמונה: תוקף האמונה באל המקראי ובמצוותיו הייתה בעצם קיומו של מעמד הר סיני. מאותו רגע, כל קריאת תיגר על מעמד זה, נחשבת כנבואת שקר... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Adam Lehman לאתר flickr]

[לאוסף המאמרים על פרשת ראה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על שקרים, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת ראה.
• אוסף המאמרים על שקרים.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת ראה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 24/8/19.
• פלוסר, ד, ישו, הוצאת מאגנס/דביר , 2009.
• הנ"ל , יהדות ומקורות הנצרות, ספרית פועלים, 1979.
•  כהן, ח.  משפטו ומותו של ישו הנוצרי, , 1968.
•  קלוזנר, י. ישו הנוצרי – זמנו, חייו ותורתו, הוצאת י. שטיבל, ירושלים, תרצ"ג.