[תמונת המקור]

מאז מיסוד השיטור במדים בלונדון, ב- 1829, התרחשו שש רפורמות משמעותיות בתחום השיטור, כולן החלו בארצות הברית (המשטרה הבריטית, הטובה בעולם, נזקקה הרבה פחות לרפורמות משמעותיות בתרבותה ובאופן תפקודה):

• הרפורמה הפרוגרסיבית במשטרת ארצות הברית: שנות העשרים של המאה הקודמת.
• הרפורמה הפרופסיונלית במשטרות ארצות-הברית: 1980-1930.
• הרפורמה הקהילתית במשטרות העולם המערבי: 2000-1980.
• "מודל ניו יורק": 2000-1994:
• "הרפורמה הביטחונית": 2005-2000.
• "הרפורמה המדעית" או ה"טכנולוגית": מ- 2005 ואילך.

המאמר הזה יתמקד ברפורמה האחרונה, המדעית. 

כמו 'הרפורמה הביטחונית', רפורמה זאת היא תוצאה של התרחשויות מחוץ למשטרה ולא של דרישה לרפורמה מבפנים. אז זה היה הפיגוע במגדלי התאומים והשלכותיו, שכפו על משטרות את העיסוק בביטחון הפנים. היום זה הפיתוחים הטכנולוגיים הרבים, חלקם בסביבה שבה פועלת המשטרה (כמו המצלמות ברחובות ובבתים); וחלקם פיתוחים ספציפיים לטובת השיטור.

כמו הרפורמה הקהילתית שהתהוותה באקדמיה ולא במשטרה, חלקה החדש יותר, והמלהיב, של הרפורמה המדעית, הוא תוצאה של שיתוף פעולה בין חוקרי אקדמיה ומפקדי משטרה רפורמטורים;

כמו הרפורמה הפרופסיונלית, שהונעה, בין היתר, משינויים טכנולוגיים - מן החיבור שבין המיכון, הטלפון והקשר, ששינו מאז את פני השיטור לתגובתי ולממונע - גם לרפורמה המדעית יש פוטנציאל לשנות את טבעו של השיטור מן היסוד, וגם את טיבם של האנשים העובדים בו.

מטבע הדברים, הרפורמה המדעית אינה משפיעה - באותו אופן ובאותה מידה - על כל המשטרות בעולם המערבי, שנבדלות זו מזו, הן ביכולת והן בנכונות לקלוט טכנולוגיות חדשות, וברצון להטמיע אותן:

• יש משטרות החיות עדיין בפרדיגמות ישנות.
• יש כאלה שאימצו טכנולוגיות כאלה ואחרות, באופן חלקי.
• ויש משטרות המובילות את החשיבה המשטרתית בעולם טכנולוגי.

בין המשטרות פורצות הדרך ומשנות המציאות, ראויות לציון מיוחד בתחום זה, המשטרות הבאות:

• ה- Guardia Civil בספרד;
• ה- Garda Siochana באירלנד.

את שתי המשטרות הללו כינה ה- CNN ב- 2013 בשם "משטרות העתיד" (The police forces of the future). לאלה נכון לטעמי להוסיף את שתי המשטרות שבהן פעל בעשורים האחרונים מפקד המשטרה הרפורמטור הבולט ביותר: ויליאם ברטון: משטרת ניו יורק (NYPD) ו- משטרת לוס אנג'לס (LAPD).

היום כבר ברור, שלרפורמה המדעית יש קשר ישיר לאפקטיביות השיטור: למרות המגמה העולמית של קיצוץ בתקציבים ממשלתיים, משטרות שהשקיעו בטכנולוגיה והתאימו את תפיסות העבודה שלהן לשינויים הללו, הגיעו להישגים משמעותיים בהרבה ממשטרות שנותרו "תקועות" מאחור, בפרדיגמה הקודמת.

מה עם משטרת ישראל?

לצערי - למרות המהפך שעבר תחום החקירות ברמה הארצית במשטרת ישראל, בעשור האחרון, היא רחוקה מאוד מהמשטרות המובילות בתחום. אלה כבר מקדימות אותה בהרבה - הן באימוץ הטכנולוגיות והן בשינוי תורת ההפעלה בהתאמה - בעיקר בתחומי הליבה של השיטור שלמשטרה בישראל יש בהם חולשה מובנית.

מדוע? תחום זה ראוי למאמר נפרד בפני עצמו. אציין את הדברים רק בראשי פרקים.

הסיבות לכך הן שתיים בעיקר: 

1. 'מפקד משטרה' איננו מקצוע בישראל: בעוד שבמדינות אחרות מפקד המשטרה (Commissioner) הוא מקצוע, הדרג האחרון של מפקדי משטרה בישראל הוא מפקדי התחנות והמרחבים העירוניים. כל היתר - רוב רובה של הקצונה הבכירה במשטרה - מנותק מקשיי השיטור, ומהווה "משטרה וירטואלית" שאינה 'נוגעת' בבעיות העיקריות, ולכן, מתנוונת מבחינת ידע. לכן הסיכוי שיווצר בישראל רפורמטור מסוגו של מפקד משטרת ניו יורק היום, ויליאם ברטון, הוא אפסי!
2. הסיור - לב ליבה של כל משטרה - הינו התחום הזנוח ביותר במשטרת ישראל, הן בשל מעמדן הירוד של תחנות המשטרה בארגון (משטרת ישראל פשוט אינה יודעת לבצע שיטור אפקטיבי בערים!) והן בשל דומיננטיות היתר של אגף החקירות והמודיעין. חישבו למשל, מדוע לא היה מעולם אגף סיור (אגף המבצעים אינו אגף סיור!). חישבו מתי מונה מפכ"ל שהוא איש סיור מובהק...

מהי בעצם המהפכה המדעית? 

הרפורמה הזו מתחלקת בעצם לשתי רפורמות שונות:

• הרמה הבסיסית: של שימוש בתוצרי הטכנולוגיה החדשים כמו שהם. עצם השימוש מוליד ידע לגבי הצרכים הנדרשים וכיווני ההתפתחות, וכך, משטרות שהקדימו לעשות שימוש ב'מקפיצי מדרגה טכנולוגיים', הן הראשונות להגיע אל הרמה הבאה:
• הרמה המתקדמת: של פיתוח מערכות ניתוח 'חכמות', שמצליחות לזהות תבניות/דפוסים המאפשרים מענה לאתגרים בזמן אמת. רמה זו מאתגרת יותר מקודמתה, כיוון שהיא מחייבת שדרוג של תורת ההפעלה והתאמתה לחדשנות, ולא שילוב הטכנולוגיות בשיטה הקודמת!

מושג המפתח במעבר בין הרמות הוא תבניות או דפוסים (Patterns): מבנים או תהליכים כמעט קבועים, החוזרים ונשנים ב- מערכות מורכבות. כיוון שכך, היכולת לאתר דפוסים חוזרים משיבה לנו את יכולת ה- חיזוי, שנלקחה מאיתנו בעולם מורכב ודינמי, המשתנה במהירות. זאת כיוון שהדינאמיות המואצת אינה מסיטה את מהימנות הדפוסים, שחוזרים על עצמם שוב ושוב (פסיג, 2010, ע' 20). זה הופך את הדפוסים החוזרים לכלי אפקטיבי להתמודדות עם בעיות מורכבות. סוגיה זו פותחה בהרחבה גם בספרו של מרק ביוקנן, האטום החברתי. ביוקנן מכנה את העיסוק בתבניות "פיסיקה חברתית". לטענתו, בני אדם בנויים גם הם מאטומים, וכמו שאטומים פועלים על פי חוקים שבטבע, כך גם קבוצות אנשים. עלינו לחשוב על תבניות ולא על בני אדם, טען ביוקנן, ומסכם: העתיד טמון בתבניות!

בהמשך המאמר אמחיש כיצד עיסוק ברמה הראשונה חושף את העוסקים בו לדפוסים החוזרים, ואלה מביאים לפיתוח מערכות חדשות ומעבירים את העיסוק בטכנולוגיה לרמה המתקדמת:

מ'שיטור נקודות חמות' ל'ניבוי בשיטור'

שיטור נקודות חמות (Hot Spots Policing) הוא התמקדות זמנית של וריכוז כוחות ומשאבים באותן נקודות, אזורים או מצבים בהם יש פעילות עבריינית חוזרת ומשמעותית, על פי זמן, מקום, סוג עבירה וכדומה. שיטה זו מעבירה את המיקוד מהעבריין לאזור גאוגרפי מוגדר. הניסיון בעבודה עם השיטה מוכיח יעילות רבה בהפחתת פשיעה ואי סדר. המשמעות היא עבודה על יעדי מקום במקום יעדי אדם (לא בנוסף. מי שעושה הכל לא עושה כלום!) והפניית כל המאמץ המשטרתי (סיור, משא"ז, רישוי, בילוש וכדומה) לנקודות הללו על מנת להבריח מהן את הפשיעה.

המחקרים בתחום זה מלמדים, שבעת ביצוע של שיטור נקודות חמות, העתקת הפשיעה אינה גדולה יחסית (משמע, לא כל הפשיעה נודדת למקום אחר, ועבריינים שמחמיצים את ההזדמנות, לא יבצעו באותה עת עבירה דומה במקום אחר). במקביל, ניכר היה גם פעפוע פשיעה. משמע, ההתמקדות המשטרה בסוג עבירה אחד הביא לירידה מקבילה גם בפשיעת עבירות נוספות.

שני החוקרים המזוהים יותר מכל עם הגייתו של מודל זה הנם: לורנס שרמן ודיוויד וייסבורד. וייסבורד אף זכה בגינו ב"פרס שטוקהולם לקרימינולוגיה לשנת 2010" – הפרס היוקרתי ביותר בתחום המחקר הקרימינולוגי, שיש המקבילים אותו בתחום זה לפרס נובל (ראה פוסט בעניין זה).

[בתמונה: פרופ' דויד וייסבורד לאחר קבלת פרס שטוקהולם. מתוך אתר האוניברסיטה העברית]

בתחילה החלה המשטרה לתעד במחשב כל עבירה והפנתה את השוטרים לריכוזי העבירות, לפי ימים ושעות היממה. התיעוד היום-יומי הזה גרם לחוקרים להיווכח, שקיימים דפוסים קבועים של התנהגות של הפשיעה. זה המעבר לשיטור המנבא או ל- ניבוי בשיטור או ל- חיזוי בשיטור (Predictive Policing): שיטת שיטור מכוונת מערכת ממוחשבת, המנבאת את המקום והזמן ששם יתרחשו פשעים, על פי הדפוסים שמצאה בניתוח הרשת של הפשיעה באזורים מסוימים.

המערכות הללו לומדות מהר. בתחילה דובר על אחוזים בודדים של ירידה בפשיעה, בעקבות השימוש במערכות הללו, אולם, המערכות הללו הן מערכות לומדות, ועם השימוש באה המיומנות. בסוף 2011 נרשמה בלוס אנג'לס ירידה של 12% בפשיעה ביחס לשנה קודמת, כשבמחוזות השכנים שלא עשו שימוש במערכת מנבאת פשיעה, היא עלתה ב- 0.5% (The Economist, 2013). (כדי להגיע לכתבה יש ללחוץ על הסכמה למדיניות ה"קוקיז" של כתב העת). ב- 2013 דובר על ירידה של 30% בממפיס כתוצאה מהשימוש במערכת (Daly, 2013), ומן הסתם, המערכות הללו תשתכללנה ותלכנה, ועמן האפקטיביות המשטרתית.

מניתוח בדיעבד של תוצרי המצלמות בערים למערכת המגיבה בזמן אמת

ערים רבות בעולם מרושתות היום בתשתית המפותחת של טלוויזיה במעגל סגור. לשם המחשה, בראשון לציון, בתחום העירוני לבדו, פורסת העירייה 1,000 מצלמות ועשרות ק"מ של סיבים אופטיים, לשליטה ולבקרה על הנעשה בעיר (ועוד לא דיברנו על מצלמות האבטחה הפרטיות).

בעוד משטרות רבות מסתפקות באיסוף תוצרי המצלמות לצורך פענוח פשעים, חיפשו אחרים את הדפוסים החוזרים בסרטונים הללו, שיאפשרו שימוש והתרעה גם בזמן אמת.

את זה עושה צה"ל למשל - בדרך בזבזנית מאוד - בעזרת תצפיתיות על המצלמות, המשקיפות על הגבול בדרום. את זה עושה משטרת ישראל באמצעות מצלמות מב"ט 2000 בעיר העתיקה בירושלים.

בתחום הפלילי מבוצע אותו מודל על ידי המשטרה העירונית בראשון לציון, שפיתחה תורת הפעלה מתקדמת יותר מזו של משטרת ישראל, תוך העברת חדשנות מהתחום הצה"לי לפלילי.

אבל, קיימות היום דרכים זולות ואפקטיביות בהרבה להשיג את המטרה: מערכות ממוחשבות, שיודעות להבחין בדפוסים ספציפיים בסרטונים, ולהתריע עליהם בזמן אמת: למשל, חברת הרכבת הקלה בקליפורניה מגנה על נוסעיה באמצעות מערכת ממוחשבת היודעת לאתר התנהגויות חשודות, ולהזעיק את המאבטחים (Daly, 2013).

[בתמונה: פיקוח על מצלמות בעיר ניו יורק, 23/4/13. למקור התמונה לחץ כאן]

מתוצרים נקודתיים לעיר חכמה

החזון של המהפכה המדעית בשיטור הוא העיר החכמה. שכלל המערכות הטכנולוגיות יהיו חלק מפרויקט גדול ורחב הרבה יותר, שבתוכו ישולבו פיתוחים טכנולוגיים חדשים, אך גם וותיקים יחסית, ויספקו התראה בזמן אמת על בעיות. למשל:

• איתור מבוקשים דרך מערכות זיהוי פנים (Facial recognition), המתריעה בזמן אמת על זיהוי כזה:

[האתר שממנו נלקחה התמונה]

בשלב הראשון של המהפכה המדעית משטרות נהגו לשלב את המערכות הללו בנקודות פיקוח ספציפיות (למשל, בנקודות פיקוח באיזורים הומי קהל). אולם, ב'עיר חכמה' תוכלנה המצלמות לאתר מבוקשים, להתריע על הימצאותם, להינעל עליהם, ולכוון את כוחות המשטרה עד ללכידתם.

• בדיוק אותה שיטה תתקיים בנושא איתור כלי רכב מבוקשים, כולנו מכירים את המערכות הקוראות מספרי רכב, ומתריעה, בזמן אמת, על זיהוי כזה, ואת השימושים שנעשים בהם היום, למשל, למתן דוחות באופן אוטומטי למבצעי עבירות:

[בתמונה: מערכת לזיהוי מספרי רכב. המקור: אתר חברת רולפארק]

בשלב הבא תוכלנה המצלמות להינעל להכווין את הכוחות לרכבים הללו. הן תוכלנה לאתר רכבים לא מורשים החונים בחניונים או נעים באזורים האסורים לתנועה...

לסיכום

המהפכה המדעית בעיצומה, אבל את חלקה המלהיב ביותר טרם חזינו. היא הולכת וקורמת עור וגידים, בעיקר בערים המבצעות את תהליכי המעבר ל'עיר חכמה'.

המהפכה הזו חיונית במיוחד עבור משטרת ישראל, מפני שהיא מאפשרת לה להציל את מערכי השיטור הקורסים בערים (חוסר האפקטיביות של תחנות המשטרה) ואת תהליך המעבר, עקב כך, למשטרות עירוניות.

בתחום הזה, הדמיון המלהיב ביותר הוא כבר מציאות...

מקורות והעשרה

• ביוקנן מרק (2007), האטום החברתי, תל אביב: עם עובד.
• • פסיג דוד (2010), 2048, תל אביב: ידיעות אחרונות (מהדורה דיגיטלית).

• Ger Daly (2013), Embracing the police force of the future, CNN, 19/9/13.