[תמונת תחנת המשטרה מימין לקוחה מאתר המשטרה; תמונת הצוללת היא תמונה חופשית שהועלתה על ידי first american לאתר flickr]

איך ניתן לדעת, שמפקדי תחנות המשטרה שלנו מגיעים לתפקידם בשלים ומתאימים?

השאלה הזו מעלה לעתים גיחוך במקומותינו, כי התרבות המשטרתית יוצרת מצב שבו, בעלי תפקידים ממונים, בראש ובראשונה, לפי מפתחות של נאמנות (ולא נפתח עתה דיון באפקטיביות של שיטת המינויים הנוכחית, שפיקוד המשטרה גאה בה כל כך...). אבל מעבר לכך, האם אין תפקידים שבהם אין בנאמנות די? 

לאחרונה התגלגל לידי ספר מ- 1960, המתאר את תהליך הסמכתו של מפקד צוללת בצי ארצות הברית. ההשוואה הייתה בעיני מרתקת ומעוררת מחשבה:

• מפקד צוללת אמריקנית חייב לשמש קודם כסגנו של מפקד צוללת. אצלנו, לא רק שאין צורך בכך, יש מפקדי תחנות משטרה שהגיעו לתפקידם בלי שביצעו קודם לכן תפקיד כלשהו בתחנת משטרה.
• אין דיון במינוי ללא המלצת המפקד הישיר: מפקד הצוללת חייב להעיד על סגנו, שלא רק שהוא מתאים לפיקוד, אלא הוא גם בשל לכך... אצלנו המינויים נסגרים בדרג גבוה יותר. מפקד התחנה בדרך כלל לא נחשב...
• אם התפנה תקן ואם הומלץ המועמד על ידי מפקדו, מתכנסת וועדת מבחן, המונה שלושה מפקדי צוללות אחרים באותה פלגה. האם זה מתאים לנו? כנראה שלא! הרעיון הזה - שמועמדותו של קצין מאושרת או נשללת על ידי אנשים המצויים בקשרי חברות איתו - סותרת את התרבות הארגונית המשטרתית, הגורסת שערך החברות והנאמנות לעמיתים לדרך היא לפני הכל... בעובדה, גם המודל האמריקני איננו שלם בנקודה זו, והספר מתאר מערכת יחסים קשה בין מועמד שכשל ומפקדו, שבוודאי אינה תורמת לאפקטיביות העבודה.
• במשך שלושה ימים נבחן המועמד בעל פה, על ידי הוועדה, בידיעותיו בתיאוריה של צוללות, בטקטיקה ובאסטרטגיה, בלוגיסטיקה ואפילו בהיסטוריה. כמה זה ישים אצלנו? בהכירי מקרוב מאוד את התרבות האנטי אינטלקטואלית של משטרת ישראל, אינני יכול להשתחרר מהמחשבה המטרידה, בדבר מספר מפקדי תחנות עצמם (לא המועמדים) - וגם מפקדי מרחבים ומחוזות - שהיו נכשלים במבחן דומה, הכולל ידע בסיסי במדעי המשטרה, בשיטור במדינה דמוקרטית, בטקטיקה ובאסטרטגיה של שיטור, וכמובן, בידע כללי נרחב...
• אם עבר המועמד את כל אלה, השלב הבא והאחרון הוא מבחן מעשי בתפעול צוללת בים, במצבי שגרה וחירום. הצוללת מתורגלת על ידי הוועדה בזמן הפלגה 'מבצעית' לכאורה, כשהמועמד משמש כמפקדה.

האם יש לנו במה לקנא?

כמו כל דבר בחיים, בחלק כן ובחלק לא. בתרבות המשטרה הקיימת יש הרבה מחסומים בפני מיסודה של שיטה כזו, אבל, יש עקרונות שהם לדעתי חובה בתפקידי פיקוד:

• הנאמנות והקשרים אינם חזות הכל ומתחייבת בדיקה אמתית של התאמה ובשלות לתפקידי פיקוד.
• בחינה קפדנית ולא מתפשרת של הידע הבסיסי הדרוש למילוי של תפקיד כזה, שכל כך חסר היום בקרב הקצונה בכל הרמות, בתחומים של שיטור במדינה דמוקרטית, טקטיקה ואסטרטגיה של שיטור (לא בנהלים...), ובידע כללי נרחב...

אלה לטעמי חשובים לא פחות מהפוליגרף...

המפכ"ל, מה דעתך?