[בתמונה: ציורי תנ"ך; הנושא: הגשת הביכורים לכהן; ציירה: אהובה קליין. מוצג באישור היוצרת]

עודכן ב- 19 בספטמבר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת כי תבוא בספר דברים עוסקת בתחילתה בהבאת ומקרא ביכורים. על הרציונל שטמון בה אומר הרמב"ם את ההסבר הבא:

"במקרא ביכורים,יש גם מידת הענווה, כי הוא אשר נוטל את הסל על כתפיו. יש בזה הודאה בחסד ובטוּב שהאל מעניק, כדי שהאדם יֵדע שחלק מעבודת ה' הוא שיזכיר את מצבי מצוקתו בשעה שירווח לו. מטרה זאת מודגשת הרבה בתורה: וזכרת כי עבד היית [בארץ מצרים] (דברים ה',), מפני שחוששים מן התכונות המפורסמות אצל כל מי שחונך ברווחה, כלומר, היוהרה, זחיחות הדעת והזנחת הדעות הנכונות: פן תאכל ושֹבעת ובתים [טֹבים תבנה וישבת, ובקרך וצאנך יִרביֻּן, וכסף וזהב ירבה לך, וכל אשר לך ירבה, ורָם לבבך ושכחת את ה' אלהיך המוציאך מארץ מצרים... ואמרת בלבבך: כֹחי ועֹצם ידי עשֹה לי את החיִל הזה] (שם, ח', 12-17). והוא אמר: וישמן ישֻרוּן ויבעט [שָמַנְתָּ, עָבִיתָ, כָּשִׂיתָ, ויטֹש אלוה עשֹהו, וַיְנַבֵּל צור ישֻעתו] (שם, ל"ב, 15). בגלל חשש זה ציווה על מקרא ביכורים בכל שנה לפניו יתעלה ובנוכחות שכינתו" [1].

לפי דבריו אלה הביכורים הם נדבך מרכזי באמונת האדם, היות והם מלמדים אותו ענווה והכרת הטוב על ההצלה האלוהית במצרים. אדם שזוכר את קורותיו ההיסטוריים, ומכיר תודה על כך, לא ימהר לבעוט באמונתו ובמסורתו.

לפי שיטת הרמב"ם, גם הגר מביא ביכורים וקורא מקרא ביכורים. דבר זה נלמד לדעתו מהפסוק המדבר על הגר בעניין הביכורים כדלקמן: "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וּלְבֵיתֶךָ:  אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ"[2].

 הרמב"ם מעגן את תפיסתו זו בהלכה: "הגר מביא וקורא, שנאמר באברהם (בראשית י"ז) אב המון גויים נתתיך, הרי הוא אב כל הגויים כולם, שנכנסים תחת כנפי שכינה. ולאברהם הייתה השבועה תחילה שיירשו בניו את הארץ"[3].

[בתמונה משמאל: פסלו של הרמב"ם... תמונה חופשית שהועלתה על ידי David Jones לאתר flickr]

לכאורה נראה כי התפיסה הרעיונית של הרמב"ם בעניין הגר, ופסיקתו ההלכתית היא טריוויאלית, אולם אין אלה פני הדברים כלל ועיקר. הרמב"ם פוסק זאת בניגוד לדעה המקובלת, שאומרת שגר לא יכול לקרוא מקרא ביכורים כי לא יכול לומר את שלל הביטויים הקשורים בהיסטוריה הרחוקה של עם ישראל.

פרט לתפיסה הרעיונית וההלכתית הנועזת, הרמב"ם כותב זאת במפורש באיגרת ידועה העוסקת בנושא כדלקמן: "וכול מה שאמרנו לך בעניין הברכות שלא תשנה דבר. ראייה לזה מסכת ביכורים. שם למדנו הגר מביא ואינו קורא, שאינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו...זה הוא סתם משנה, והיא לר' מאיר, ואינה הלכה, אלא כמו שנתפרש בירושלמי, תני בשם ר' יהודה גר עצמו מביא וקורא... הנה התברר לך שיש לך לומר אשר נשבע ה' לאבותינו, ושאברהם אב לנו ולכל הצדיקים הנלווים על ה' ללכת בדרכיו. והוא הדין לשאר הברכות והתפילות שלא תשנה כלום" [4].

הרמב"ם יוצא בדברים אלה חוצץ כנגד התפיסה, שהגר הוא במדרג נחות מאשר יהודי מלידה. כך חשבו רבים וטובים מפרשני ימי הביניים ולמצער עד ימינו, שראש וראשון להם היה ר' יהודה הלוי (ריה"ל משורר ופילוסוף בתור הזהב של יהדות ספרד – 1075 – 1141).

בספרו הכוזרי (ראו תמונת כריכה משמאל), הוא מתווה את הרעיון כי סגולת עם ישראל קיימת באופן אימננטי, ו"העניין האלוהי", עובר בתורשה מאב לבן. יש לעם ישראל לפי שיטה זו, עליונות מכרעת על כל העמים האחרים, וגם היחס לגרים בישראל נגזר מכך, היות ושורש נשמתם הוא אחר כפי שאנו רואים בדבריו הבאים:" ה' בחרם לעם ולאומה מבין אומות העולם וחל העניין  האלהי על המונם עד שהגיעו כולם אל מעלת הדיבור... אחר שלא היה חל העניין  האלהי כי אם ביחידים מבני אדם הראשון... והוליד בנים רבים ולא היה ראוי להיות במקום אדם אלא הבל... נתן לו תחתיו שת... והיה סגלה ולב וזולתו קליפה... עד נח, ביחידים היו לבבות, דומים לאדם... אבל אברהם... היה העניין האלהי דבק בהם מאבות אבותם אל בני בנים... ליצחק, יעקב... ובני יעקב כלם סגלה".

[בתמונה: כריכת הספר: ספר הכוזרי, לרבי יהודה הלוי, בהעתקתו של רבי יהודה אבן תבון, שראה אור בהוצאת שוקן ב- 1968. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

ובהמשך דבריו בספרו: "וכן העניין האלוהי ממנו, כמעלת הנפש מן הלב, על כן אמר: [עמוס ג' ב] "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם"...וכאשר הלב משורשו ועצמו מיושר המזג להדבק בו הנפש החיה, כן ישראל מצד שרשם ועצמם ידבק בהם העניין האלוהי. כמו שידעת כי היסודות נהיו להיות מהם המחצבים, ואח"כ הצמח, ואח"כ החיים, ואח"כ האדם ואח"כ סגולת האדם, והכל נהיה בעבור הסגולה ההיא להידבק בה העניין האלוהי, והסגולה ההיא בעבור סגולת הסגולה, כמו הנביאים והחסידים"[5].

אחרית דבר

הבאת ומקרא ביכורים מציפים את היחס הרעיוני וההלכתי כלפי דמותו ומעמדו של הגר. הרמב"ם פוסק באופן מפתיע לפי דעת התלמוד הירושלמי (לפי כללי הפסיקה המקובלים, יש עדיפות לפסיקה הלכתית על פי התלמוד הבבלי), ומביע הן בפסיקתו ההלכתית והן בדבריו הפומביים באיגרותיו עמדה נחרצת וברורה כי מעמד הגר אינו נחות, והוא שווה ערך לכל אדם מישראל לכל דבר ועניין.

תובנה זו הנלמדת ממקרא ביכורים אודות הגר, אינה למצער החשיבה הנוהגת גם בימינו אלה, בחלקים לא מבוטלים בעם, היות ויש שרואים בגר יהודי סוג ב', ולא כשווה בין שווים בחברה היהודית העכשווית.

[לאוסף המאמרים על פרשת כי תבוא, לחצו כאן] [לאוסף מאמרי שבועות ומתן תורה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מגילת רות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת כי תבוא.
• אוסף מאמרי שבועות ומתן תורה.
• אוסף המאמרים על מגילת רות.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת כי תבוא באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 14/9/19.
• אלינסון,ד, גורדיס,ד.  ברית אמונים: גיור, הלכה ומדיניות קהילתית בספרות השו"ת במאה ה-19 ובמאה ה-20, הוצאת שלם, 2014.
• בורלא, י.  ר' יהודה הלוי: ציונים מנתיב חייו, היקף שירתו, תמצית משנתו הפילוסופית ומסעו לארץ-ישראל, הוצאת מסדה, 1960.
•  גודמן, מ.  חלומו של הכוזרי, הוצאת דביר, תשע"ג, 2012.
• סילמן, י. בין פילוסוף לנביא: התפתחות הגותו של ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי, אוניברסיטת בר-אילן, תשמ"ה 1985.
•  פינקלשטיין, מ.  הגיור - הלכה ומעשה, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2003.

[1] מורה נבוכים, חלק ג', פרק ל"ט, (מהדורת שוורץ).

[2] דברים, פרק כ"ו, פסוק י"א.

[3] משנה תורה, ספר זרעים, הלכות ביכורים, פרק ד' הלכה ג'.

[4] איגרת אל ר' עובדיה הגר, מתוך איגרות הרמב"ם, מהדורת שילת, כרך א', עמוד רל"ה, הוצאת מעליות, ירושלים, תשמ"ז.

[5] ספר הכוזרי, מאמר ראשון, כ"ז; מאמר שני, מ"ד בהתאמה.