[בתמונה: 'ציידי הקרקפות'. למקור התמונה לחצו כאן]
מישהו מחפש בעקשנות להסיר את קרקפתו של המפכ"ל מעליו. נדמה שהסיבה 'למה', מריחה גרוע הרבה יותר מכל הרפש המוטח בו בעת האחרונה...
ל'ציידי הקרקפות' יש שיטה: מערבבים ויוצרים מערבולות, בתקווה שהקרבן הפוטנציאלי יתפתה להיכנס למים. אם לא הגיב מגדילים את המינון בהתמדה עד שהוא נכנס... וכשהוא טובע אומרים בצדקנות: "אמרנו לכם שאיננו יודע לשחות"...
עובדה: ידענו פרק זמן קצר ללא שערוריות במשטרה, אז יוצרים מערבלות חדשות:
גל הכתבות החדש החל בכתבתו הטלוויזיונית של יואב לימור (ערוץ 2, אלא מה...), המנסה לכאורה ל'פצח' את דמותו של המפכ"ל במלות חצי שנה לכהונתו. עורכי מאקו בחרו ככותרת, לא פחות ולא יותר מאשר את הכותרת: "דיקטטור שחושב שהוא יודע הכל או שוטר מלידה?" דיקטטור? באמת? המשטרה היא דיקטטורה? למה? כי חלק גדול מהשוטרים סוף סוף הפסיק להדליף?
והכתבה ממשיכה ומתארת מציאות מעולם אחר: "במלאת שנה למינוי שהסעיר את הרוחות בציבור ובצמרת המוסדות..." האמנם המינוי הסעיר? ואני חשבתי שאחרי סערת גל הירש המינוי הזה התקבל בברכה ובהערכה... אבל, האמת היא רק סיפור אחד במגוון הסיפורים של עורכי מאקו.
[בתמונה: הכותרת שבחרו עורכי מאקו: דיקטטור? באמת?]
מאז נקט רוני אלשיך בצעדים לבלום את ההדלפות, והפך כתבי משטרה רבים למובטלים מאונס, הוא רחוק מלהיות חביב התקשורת. אבל, האם למען טעמה המתוק של הנקמה מותר הכל? יתרה מכך, האם זו רק נקמה או שיש מטרה אחרת, חשובה יותר, מאחורי הדברים?
בצורת ההדלפות במשטרה פסחה רק על כתב משטרה אחד: יניב קובוביץ מהארץ, שהפך השנה לבולט שבכתבי המשטרה, בשל העובדה שמקורות המידע שלו לא פחתו. להיפך. הוא השופר העיקרי של מתנגדי השינוי במשטרה. הצינור העיקרי שאליו מועברים תדירות חומרים. תהיה זו טעות להתייחס למאמריו של קובוביץ כפשוטם. הסיפור שמאחורי הסיפור (משמע, מי מדליף לו ולמה...) מרתק וחשוב הרבה יותר.
וקובוביץ לא אכזב גם הפעם: "האיש החזק ליד המפכ"ל - שותף של חשודים בפלילים ויועץ של פוליטיקאים". משמע, הדיקטטור שלנו איננו הדיקטטור האמתי? יש דיקטטור אחר למשטרה שנחבא מאחורי המפכ"ל? הכוונה היא ליועץ התקשורת ליאור חורב ולחברת "גולדפינגר תקשורת" שנבחרה בהליך פטור מזורז ממכרז על מנת לסייע למפכ"ל להיכנס לתפקידו, כי היה קושי מובנה להיעזר בגורמי פנים (התרבות הארגונית... זוכרים?).
[בתמונה: ה'סקופ' של הארץ מה- 19/9/16]
גל הכתבות החדש מצטרף למסע תקשורתי מסיבי של ביזוי והגחכה אישית שלא היה כמותו מעולם בישראל בקרב משרתי ציבור בכלל ואנשי מדים בפרט. אינני זוכר איש מדים שעבר אי פעם את מסלול הייסורים שעובר אלשיך!
ביזוי והגחכה דרך תמונות
מאז הפסיד ריצ'רד ניקסון, הבלתי מצודד, המאופר בכבדות והמזיע; לג'ון פיצג'רלד קנדי החתיך הרענן בעימות הטלוויזיוני ביניהם לקראת הבחירות לנשיאות, ידענו שתמונה שווה אלף מילים... שלמראה של נושא תפקיד ציבורי יש השלכות רבות על תדמיתו. מאותו הרגע התחילו גם המניפולציות בתחום זה. ניתן לאסוף תמונות מביכות על כל אדם. צלמים תמיד אורבים לרגעים הללו, וההחלטה מה לשבץ איפה, ועל מי לשבץ, נתונה בידי העורך.
והעורכים בוחרים... ועוד איך! ראו למשל את תמונת השער של אתר וואלה למטה (נשאלת רק השאלה, 'למה'...):
[בתמונה: האופן שבו בחרו עורכי וואלה להציג את המפכ"ל בכתבה. צילום: גדעון צנטנר]
לתוך ה'סלט' הזה נכנס גם האלמנט הדתי, שמהווה סמרטוט אדום בעיני חלק מן העורכים. ראינו זאת, למשל, כאשר פורסם ברשתות החברתיות הסרטון שלמטה, שבו מצולמים המפכ"ל ואנשיו רוקדים עם ספר תורה:
מסע הדה לגיטימציה דרך תמונות איננו עוצר בעיתונים ובטלוויזיה. הרשתות החברתיות מככבות בו הרבה מאוד:
לסיכום
דה לגיטימציה מסיבית ועקשנית, לאורך זמן - ששותפים בה בעיקר עיתונאים מסוימים - מעלה את התהייה, מי מאחוריהם, ומהי הסיבה האמתית למסע הזה!
הגיעה השעה להפסיק להתפעל משרשרת הכתבות הזו, להפסיק להתעמק בתכניהן ובתמונות השזורות בהן, ולהתחיל לשאול, מי עומד מאחורי מסע ביזוי המפכ"ל ומהם מניעיו!
מקורות והעשרה
- הגחכה בפייסבוק 30/11/17:
Dovi Yung:
גילוי נאות. שמעתי סקירה מפי המפכ"ל במשך כשעתיים והתרשמתי מאוד לטובה
שאלה: מכל הקוטלים והמבקרים והידענים והמומחים,מי קבע את דעתו אחרי פגישה או קריאת האני מאמין של המפכ"ל????????????????
Avi Brochman:
יקירי אתה איש חכם ובעל נסיון רב שנים…קראתי על הפגישה שנטלת בה חלק…המבחן כמו שלמדנו בבית ספרנו הוא מבחן התוצאה ולא רק דיבורים….
Dovi Yung:
ומבחן התוצאה נבחן ע"י????? כותרת בעיתון? אולי שיחה נוספת עם הנדון? אולי בדיקה בשטח של תחושת שוטרים.ואתה יודע שכל מי שלא הגיע לו ועף או בטוח שמגיע לו להיות סמפכ"ל ולא קודם יש לו מה להגיד.תאמין לי.המכ"ל הבין את שורשי הבעיות הערוניות של המשטרה והוא מטפל בנושאים ולכן כולם מחפשים אותו.הוא יצליח.
Avi Brochman:
מאד מקווה ורוצה שיצליח…אבל …תבוא ותאזין לתחושת שוטרים וקצינים זוטרים שלומדים אצלנו באקדמיה….
Dovi Yung:
עדיף שאלה שזכו ללמוד באקדמיה תוך כדי קבלת משכורת,יכבדו את הארגון והעומד בראשו.אני שומע קצינים ושוטרים אחרים באותו ארגון ושומע אחרת.
Moti Kleinman:
"תחושות" שנמדדות ומובאות ע'י חוקרי אקדמיה…נו, טוב.
Avraham Rotem:
רוב המבקרים אם לא כולם יוצאי משטרה שמן הסתם חושבים שהם היו עושים טוב יותר, ומקנאים בדורו שאחריהם המתחיל להבין ולשנות את שהממורמרים בחוץ יצרו… המפכ"ל צריך להתמודד עם תפישות ונהלי עבודה שנבנו איש להגנת אחיו במשך דורות, ללא הגזמה… אז תנו לו צ'אנס….
Avi Brochman:
פיני יקירי איפה עובר הקו בין "צידי הקרקפות " ל " מתריעים בשער" חושפי השחיתיות…??
Pnina Fss:
השאלה המצויינת: הלנו אתה אם לצרינו. כמו תמיד.
אני פעם אתכם ופעם לא. לתלוי בנסיבות.
אין פה מתריע בשער ואין פה שחיתות לשמה. יש פה מסע מתוזמן ומלוכלך למנוע מקברניט להשלים שינוי ארגוני.
ההתנכלות למפכ"ל היא דפוס חוזר, שאיננו מחובר רק לטעויות שהוא עושה. האם באמת אינך יודע את ההבדל אבי?
טובית אנקור:
מספר הכתבות הארסיות ועוצמתן הוא כמספר בעלי האינטרס ושאיפותיהם האישיות. רעה חולה שתמיד היתה וכנראה תמיד תהיה.
פיספסת בענק. חבל. האיש כישלון קולוסאלי. איש מסוכן. מצלם בתחנות מי שמחזיר ציוד צבאי אחרי התחייבות לאנונימיות. האיש הזה כשלון מוחלט. כל זה לא ציינת. חבל. נקדיש לך החודש חוברת מיוחדת…מנוקדת….
מישאל עידן:
אני חושב שפיספסת משהו,המפכ"ל הזה כנראה שהוא "שכח" שהוא משרתם של הציבור,עבירות חמורות לא מובאות לידיעת הציבור מטעמיו שלו (הנחיות לדוברות,ואתה לא יודע עד כמה התופעה הזו רחבה ומטרידה),ניסיון להעלים חקירות נגד נבחרי ציבור,ראה מקרה שרה נתניהו,באשר לידיעה של עיתון הארץ,היא מטרידה,זה שהכתב אינו בדיוק מאוהבי המשטרה עדיין תוכן הידיעה מטריד.רק להזכיר כי לאחר כל הפרשות שהיו וקציני המשטרה היו נגד במינוי של אלשיך,התקשורת היא זו שתמכה במינוי הזה כמעט פה אחד ! באשר להדלפות תמיד היו ותמיד יהיו עד עצם היום הזה.
כתבת הרבה ולא אמרת (כמעט) כלום.
למה לדבר בחידות?
אם אתה יודע או חושב שיודע מהי מזימת העל שברקע (רק בגלל חסימת מכת ההדלפות?) ומיהם הזוממים – ספר גם לנו.
הגכחת אישי ציבור באמצעות צילומים לא מחמיאים היתה תמיד, ובמיוחד שימשה ככלי תדיר בידיהם של המחשיבים את עצמם למתוחכמים הכותבים (או מדברים. גם ברדיו ובטלויזיה) לאנשים חושבים.