מטבע הדברים, קיימות רמות שונות של יחסי מרות, המחייבות לטעמי התייחסות שונה מצד המערכת המשטרתית:

• בשנים האחרונות הפרשות שהיו על סדר היום הציבורי היו בעיקר של בכירים מאוד במערכת המשטרתית, המבוגרים בגיל, שכפו מערכות יחסים על שוטרות צעירות. הם השתמשו לרעה בסמכותם ובכוחם על מנת להשפיע על מעמדה ועל עתידה של הכפיפה על מנת להשיג את הסכמתה לביצוע המעשים המיניים.
• אולם, רוב המקרים אינם כאלה. אין דין כפיה של יחסים על ידי קצין מבוגר על שוטרת צעירה, כדין רומן שהתפתח בין קצין לשוטרת, בטווח גילים דומים.

האם המשטרה ערה לשינויים הללו?

פרטי המקרה

לאחרונה, הורשע קצין צעיר ומצטיין בדרגת סגן ניצב בבית הדין המשמעתי של המשטרה, בן למשפחה של יוצאי משטרה, שגם אבין שימש בתפקיד בכיר בה. הוא ניהל מערכת יחסים אינטימית עם פקודה שלו, חוקרת במפלג, למרות שהיו ביניהם יחסי מרות (וכאשר שניהם נשואים). במהלך היחסים הללו, המליץ על יציאתה לקורס קצינים.

כאשר התקיים דיון הפונטנציאל על יציאתה של החוקרת לקורס הקצינים זה כבר היה זמן קצר אחרי שהרומן דעך מעצמו. הקצין והחוקרת השתדלו להסתיר את הרומן הקצר, והסובבים סביבם לא הבחינו בכך, לא ביחס מועדף ולא בפרוטקציה מיוחדת.

אולם, מי שקלט את שהתרחש היה סגנו של הקצין, שהיה מסוכסך עמו. הוא הצליח לחלץ מהחוקרת הודאה שקיימה רומן, ופנה למח"ש תוך מסירת מידע שקרי על חשד לאונס תוך כפיית מרות.

הקצין הושעה מהשירות עד לתום הבירור המשפטי בעניינו. לבסוף, הוגש נגדו בבית הדין כתב אישום על אי מילוי הוראה; ניגוד עניינים והתנהגות שאינה הולמת, בית הדין הרשיע אותו, והוא נדון לנזיפה חמורה, הורדה בדרגה ל-7 חודשים וקנס של 10,000 שקל.

פרטי המקרה

הקצין והחוקרת הכירו זמן קצר לפני שהפך למפקדה. התפתח ביניהם קשר אינטימי, שהחוקרת התוודתה עליו, בעוד הוא מכחיש נמרצות את הקשר הזה. בפסק הדין נקבע שהתקיים רומן בהסכמה, שהתחיל לפני שהקצין הפך למפקדה, נמשך זמן קצר ודעך מעצמו.

בדיון של שליחת מועמדים לקורס הקצינים השתתף הקצין בדיון. מפקדו הישיר העיד, שהוא היה זה שהחליט - בניגוד לדעת הרוב - לשלוח את החוקרת לקורס הקצינים מאחר והכיר אותה זמן רב והתרשם ממנה, המלצת הקצין הייתה לדבריו מינורית והוא לא הושפע ממנה.

על פי גרסתה, שזכתה לאמון בית הדין, הקצין נתן לה במתנה את הספר "חמישים גוונים של אפור" (ראה תמונת הכריכה משמאל), כאשר הוא מבושם, ולאחר מכן הם קיימו יחסי מין ברכב המשטרתי שלו. זמן קצר לאחר שהוא מונה כמפקדה, הוא לא נמנע מהערכתה במסגרת ההערכות התקופתיות של פקודיו ונכח בוועדת מיון לקצונה, בה הביע עמדה חיובית לגבי התאמתה לקידום בדרגה, בעוד יתר חברי הוועדה סברו שהיא עדיין אינה בשלה.

הקצין הכחיש כל העת את קיומה של מערכת היחסים, וטען שהיא שקרית, ו'בושלה' על ידי סגנו. החוקרת לא יזמה כלל הגשת תלונה, והעידה כי היחסים עם הקצין היו מרצונה החופשי. הסגן הוא שחשד בקיום יחסים ביניהם, ו"תיחקר" את החוקרת עד שהתוודתה בפניו, ולאחר מכן הוא אמר לה כי מחובתו לדווח על כך, ושזו אף חובתה. הסגן היה זה שהביא את החוקרת למח"ש.

שופטי בית הדין המשמעתי מתחו ביקורת קשה על עדותו של הקצין הנאשם: "התרשמנו שהיא פתלתלה, חמקנית, ומתחכמת". הקצין "לא זכר" אם נתן למתלוננת במתנה את הספר "חמישים גוונים של אפור". השופטים התרשמו כי בעניין זה הוא נקט זהירות ולא ממש הכחיש, כי לא ידע שהספר כבר אינו ברשות החוקרת, ומבחינתו הייתה אפשרות להוכחת הקשר אליו באמצעות בדיקת טביעות אצבע.

הקצין - בעצת סנגורו הראשון עו"ד רונאל פישר - סירב בחקירתו במח"ש לחשוף את הקוד לפתיחת מכשיר הטלפון שלו, למרות קיומו של צו בית משפט שאישר את תפיסת הטלפון הנייד שלו וחדירה אליו, על מנת לבדוק את הודעות הווטסאפ שעברו בינו ובין החוקרת.

"לאחר ששמענו את עדותה והתרשמנו ממנה, מצאנו כי היא מהימנה ואנו נותנים בה אמון מלא", כתבו השופטים ביחס לחוקרת. "בחקירתה הנגדית - שלא הייתה קלה בלשון המעטה - היא עמדה איתן על גרסתה ולא נסתרה כהוא זה. עוצמת דבריה ורגשותיה של המתלוננת הותירו בנו רושם עז. לאורך עדותה, נטלה על עצמה המתלוננת אחריות לחלקה בקשר הרומנטי שהתפתח עם הנאשם".

הקצין, שיוצג על ידי, זכה לשבחים ממפקדיו שתיארו אותו כקצין מוערך, מקצועי, איכותי, שהוביל לפענוח תיקי פשיעה חמורה, וכדמות אהודה במישור החברתי. אבל, כל אלה לא עמדו לו לאור המדיניות החדשה של המשטרה, המסווגת בחומרה רבה יחסים בין מפקד לפקודה. לאחר ההרשעה, הגיש הקצין ערעור על פסק הדין.

משמעויות ומסקנות

גם פה, כמו בפרשת רוני ריטמן, לא עצם היחסים בין בני הזוג היו עילת התלונה, אלא, כרגיל בתרבות הארגונית המשטרתית, חיסול חשבונות בין הסגן למפקד. החוקרת הרי לא התלוננה, ואלמלא סגן נקמן - שרתם את מח״ש לחקירה לא חוקית בחשד בדוי לאונס של חוקרת ע״י מפקדה - העניין לא היה מתגלה לעולם.

זה גם אינו המקרה של ניצול יחסי מרות על ידי קצין מבוגר שכופה עצמו על שוטרת צעירה, אלא אהבה שנרקמה בין שני אנשים בוגרים, למרות ששניהם היו נשואים.

המשפט הזה מעלה לטעמי הרבה תהיות, הנובעות מהתגובה הפוסט טראומטית של המשטרה לגילוי יחסים בהסכמה בין מפקד לפקודה:

• האם מותר להשתמש בתוצרי חקירה כוחנית וברוטלית שנפתחה במרמה ובשקר על מנת להוכיח עבירה משמעתית זניחה?
• האם הגיוני לצפות מקצין נשוי - המקיים יחסים אסורים עם פקודתו - שיתוודה בפומבי על רומן כזה ויפסול עצמו מדיון בעניין שליחתה לקורס הקצינים? האם דרישה כזו איננה התחסדות והתייפייפות לא ריאלית?

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שהועלתה על ידי laura לאתר flickr]

דומה שמה שמנחה את המשטרה במקרים כגון אלה הוא הטראומה שחוותה המשטרה בסוגיית ניצול יחסי מרות והביקורת הקשה שספג המפכ"ל על עמדותיו לכאורה, ולא המקרה עצמו, וחבל...