[תמונה חופשית שהועלתה על ידי urban_data לאתר flickr]
[לסדרת המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
בשם מומחיותם ותהילת גבורתם, בכירים לשעבר במערכות הביטחון מבקשים לשכנע את העם ומנהיגיו בהכרח ההיפרדות מרוב אזורי יהודה ושומרון. בהכרזה סמכותית מציגים לציבור: "רוב מוחלט של מומחי הביטחון ב- 20 השנים האחרונות סבורים כי יש לאמץ את פתרון שתי המדינות, על בסיס קווי 67 בחילופי שטחים מקומיים, ובירה פלסטינית בירושלים." אכן מדובר בטובי מפקדינו.
בהזדמנות זו ראוי לברר את תוקף מומחיותם של בכירים לשעבר במערכות הביטחון. האפקטיביות של מדינה מודרנית אכן מבוססת על התנהלות מוכוונת בעצת מומחים. בוודאי יש למומחה מעודכן יתרון בתחומיי דיון מסוימים. לדוגמה, בדיוני מערכת הביטחון לתרחישים הצפויים מרצועת עזה לימים שאחר מימוש ההתנתקות, אכן היו סוגיות טכניות וטקטיות חשובות כגון:
- שיטות למניעת הברחות נשק לרצועה דרך הים.
- מה כושר הייצור העצמי של רקטות ואילו חומרים ואמצעים נדרשים לכך?
- מהו כושר הגילוי בזמן אמת של נקודת שיגור לרקטה?
בשאלות אלה אכן קיים תפקיד מפתח למומחיות מקצועית. אולם נלוות להן, גם שאלות מסוג אחר, שונות באופן קטגורי, דוגמת השאלה כיצד יראה היום שאחרי הנסיגה, האם תתפתח 'סינגפור קטנה' או מדינת חמא"ס? האם ישתרר שקט או שנאלץ להתמודד בירי שגרתי על שדרות? בשאלות אלה אין למומחיות יתרון, הרי בקיץ 2005, היה מדובר במשהו שעדין לא קרה ומה שקרה לא בהכרח מורה על מה שעתיד לקרות. במקום הזה, המומחה מנכס את יתרונו מהתחום הטכני ויוצק באמצעותו אצטלת סמכות מומחית, גם לתחום שאין לו בו יתרון מובהק.
יתר על כן, פעמים רבות חוות הדעת - המוגשת במעטה מקצועי - מכילה הטיה מובנת להשקפת עולם ערכית. כאשר ראש המוסד לשעבר, שבתאי שביט, מצוטט כקובע כי יש ערכים יותר חשובים מאדמה, ברור שהוא מדבר מהשקפת עולמו. היותו ראש מוסד לשעבר אינה מקנה לו בסוגיה זו, שהיא ערכית במהותה, יתרון על אזרח אחר, המחזיק בהשקפת עולם אחרת.
בגיבושה של תפיסת ניהול המלחמה בתש"ח, במלחמת העצמאות, הדגיש בן גוריון למטכ"ל: "לעניינים הטכניים נשתמש בעצת המומחים. אולם הפוסקים בכל דבר לא יהיו המומחים, אלא נציגים ציביליים של העם. לא המומחה קובע אם לעשות מלחמה או לא, לא המומחה קובע אם להגן על הנגב או לא" (בהילחם ישראל, עמ' 80).
[בתמונה משמאל: כריכת הספר, דבר המומחים, המביא תחזיות בשפע של מומחים, שלא התגשמו...]
"המומחים" טען בן גוריון, "מומחים למה שקרה, אולי גם למה שקורה, לא למה שיקרה". סוגיית ההפתעה האסטרטגית וכישלון ההתרעה המודיעינית, במלחמת יום הכיפורים, היא דוגמה מובהקת לכישלון המומחים בהבנת מה שקורה ומה שיקרה. כישלונם זכה למיקוד מרכזי במסקנות וועדת אגרנט. הטראומה המונחלת מאז לדורות של קציני מודיעין, הדגישה את הפער בין המידע העשיר שהצטבר על שולחנות ראשי אגף המודיעין, לבין הכשל בהערכה שמנע את מתן ההתרעה למלחמה. הוועדה תלתה את הכשל בקיומה של קונספציה. מה הייתה אותה "קונספציה"? היא לא הייתה כפי שמצטייר לעתים בדימוי העממי, הנחה שהמצרים בהנהגת אנוואר סדאדת (ראו תמונה למטה), זנחו את רעיון המלחמה. אלא הייתה הערכה צבאית מקצועית שייחסה לצבא מצרים יכולת מבצעית מוגבלת בתחומי הכוח האווירי והתמרון היבשתי הממוכן. מתוך כך הניחו כי במגבלות אלה, המודעות היטב למצרים, לא סביר שיפתחו במלחמה להשבת כל סיני במהלך צבאי. הערכה זו הייתה נכונה, אלא שהתקשו לקלוט את האפשרות שדווקא לאור המגבלות, בחר סאדאת בהגיון מלחמה מוגבל, המתאים ליכולותיו בהתאמה לנקודות התורפה של צה"ל ומדינת ישראל. הוא כיוון למהלך אסטרטגי, שהיה ממוקד היטב בתפקיד המלחמה כגורם מטלטל, כמהלך מתניע שיחולל מציאות מדינית חדשה. במסגרתה ציפה, תתהווה בהמשך היתכנות להשגת מטרותיו. מן המקום בו אנו מתבוננים, בחכמה שלאחר מעשה, הרעיון כה פשוט ומובן, שלא מובן כלל איך כשלו במבחן טובי המומחים. לפי וועדת אגרנט, הייתה זו אשמת הקונספציה.
די ברור כיום שאין לאדם דרך לתפוס את המציאות הסובבת אותו בלי קונספציה מסדרת, מה שמכונה במדע תאוריה. בפילוסופיה של המדע, עסקו בכך ארוכות במאה השנים האחרונות. על כולם מוסכם כי לצורך בחינת תקפות קונספציה שלטת, אנו נדרשים לדיון ביקורתי פתוח. אלא שהמידע העובדתי לכשעצמו אינו מספיק לכך. בנוסף למבחן תקפות לנוכח המציאות, דיון ביקורתי ממשי זקוק לקונספציה מתחרה. על פי רוב גם זה אינו מספיק. הלחץ הארגוני לדבוק בקונספציה הקיימת כה חזק שממש קשה לחולל סדק של ספק שמא משהו פגום בקונספציה השלטת. המומחים, בבכירותם ובכוח תהילתם חוסמים על פי רוב את קיומו של מרחב פנוי לדיון ביקורתי! בכל סבבי המשא ומתן עם הסורים על עתיד הגולן, לדוגמה, בכירי מערכת הביטחון הסכימו כמעט פה אחד, כי צה"ל יוכל להגן על מדינת ישראל גם ללא אחיזתנו בגולן אחדות השורה בדבקותה בקונספציה, מנעה מרחב לדיון ביקורתי.
במסגרת זו, הציבור מוזמן לדיון ביקורתי, להעמיד לחקירה פתוחה כמה מהקונספציות שהפכו בשנים האחרונות למובן מאליו 'מקצועי' בקרב בכירי מערכות הביטחון. להלן כמה מהמרכזיות שבהן:
- הטרור מונע מן הייאוש, מהעדר אופק מדיני. "הכול בגלל הכיבוש" ואם רק נסיים את כיבוש 67, ייפתח שער לתקווה חדשה. ואולי להיפך?
כדאי לדוגמה לברר, האם תמיכתה הישירה של הרשות הפלסטינית בטרור - באמצעות משכורות למחבלים אסירים ולמשפחות המחבלים ההרוגים - היא צעד בר הכלה, המוסבר כחלק ממאבקם לסיום הכיבוש, או ביטוי מדאיג לצפוי לנו לעתיד -"בסיום הכיבוש"?
- "שלום עושים עם אויבים", מספרים לנו כי נכון שקיימת לפי שעה עוינות והסתה, אבל בפריצת הדרך אל מציאות חדשה, משוחררת מעול הכיבוש יתחולל שינוי מבורך, כי לבסוף מי לא מעוניין ביציבות, שגשוג ונורמליות? ואולי, להיפך? ומדוע לא להקשיב למנהיגים פלסטיניים, המסבירים במפורש כי מדובר בתהליך שחרור בתורת שלבים, בהגיון "סוס טרויאני", כדברי פייסל חוסייני? (מלקטת, ללא תאריך).
- מבטיחים כי צה"ל ידע להגן על מדינת ישראל גם בגבולות 67. מומלץ לברר עד כמה קיים להבטחה זו בסיס ממשי. ניצחון 67 היה אירוע חד פעמי, שהתרחש בעולם המלחמה של המאה הקודמת. מאז עולם המלחמה השתנה לבלי הכר. ראוי לבחון עד כמה השתנה האתגר, במיוחד אם תתפתח ביהודה ובשומרון מתכונת איום דומה לזו שהתפתחה מרצועת עזה, ומה המענה לפריצת מלחמה בכמה מהזירות במקביל?
- "ההתנחלויות מכשול לשלום" ואולי הן בסיס לשלום וביטחון מתוך יצירת דו קיום במרחב חיים משותף?
כל אלה הן קונספציות, המוחזקות בידי מומחי מערכות הביטחון. ובכן, המומחים מומחים למה שקרה לא למה שיקרה. זה כולל גם אותי. הציבור הישראלי מוזמן לדיון ביקורתי בקונספציות המוצעות לו, בהבנה כי לא המומחים יקבעו לו עד היכן הוא מוכן ללכת במאבקו על עתידו הלאומי בארץ אבותיו.
[לסדרת המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן]
מקורות והעשרה
-
- פנחס יחזקאלי (2015), מומחים, 16/10/15.
- גונן גינת (2016), סוד כמוס לחמור ולסוס, ישראל היום, 11/3/16.
- פנחס יחזקאלי (2015), מלכודת הסקרים ותחזיות המומחים, 22/3/15.
-
- הכהן גרשון (2014), מה לאומי בביטחון הלאומי, בן שמן: מודן ומשרד הביטחון.
- טאלב, ניסים ניקולאס (2009), הברבור השחור - השפעתו המטלטלת של הבלתי צפוי על הכלכלה והחיים. אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן.
- קריסטופר סרף, ויקטור נבסקי (2009), דבר המומחים. תחזיות שלא בדיוק התגשמו, בנימינה: גלורי.
- מלקטת (ללא תאריך), פייסל חוסייני: "היכנסו אל בטן הסוס!" והסוס עצמו נכנס אל החומות. ממממ
- ליאור יעקובי (2016), מי יפרש את הפרשנים? כך הם כתבו - והתהפכו, רוטר, 24/5/16.
- תכנית הערוץ הראשון: האם יש לישראל מוח שלטוני (עורכים: איתי לנדסברג וליאורה עמיר ברמץ; מגיש: יגאל רביד), 7/4/16: תכנית מרתקת אך בעייתית מאוד, כיוון שהיא חסרה את האיפכא מסתברא: התכנית מביעה רצון למה שאנחנו מכנים "מסגור". למיסוד "מוח שלטוני" שיפסיק את תופעת האילתור וההחלטה על פי אינטואיציות או אידיאולוגיות, בבחינת, אם רק היינו מתכננים, הכל היה מסתדר. יש רק בעיה אחת בסיפור הזה, שאיננה מובאת בתכנית: שאין מומחלים לעתיד, ושתכנון מסודר איננו, בהכרח, מקדם (בוודאי שלא מבטיח) הצלחה. הדוגמה הטובה ביותר היא זו האמריקנית: כל ההחלטות האיומות שביצעו הממשלים האחרונים, שגררו את המזרח התיכון לכאוס, היו פרי תכנון... בכל מקרה, שווה צפיה!
- יעקב עמידרור (2017), סכנת אשליות התאוריה, ישראל היום, ישראל השבוע, 7/7/17, ע' 7.
- כל האופן שבו חזו המומחים של שנת 1900 את שנת 2000 ראה בהרחבה אצל:
