[כתבתו של איתמר לוין בעניין, באתר 'מחלקה ראשונה', 19/10/16]

בקשת וועדת המשטרה בלשכת עורכי הדין מהמשטרה 

לאחרונה פרסם האתר 'מחלקה ראשונה' כי ועדת המשטרה בלשכת עורכי הדין יצאה נגד העובדה, שהמשטרה מחזיקה בצורה בלתי תקינה במאגרי מידע על מי שהתיקים נגדם נסגרו מחוסר אשמה או זוכו בצורה מוחלטת בדינם. בכתבה פורסמה בקשתה, מיום 13/10/16, של יושב-ראש הוועדה, אפרת טרוים מהיועץ המשפטי של המשטרה, תת-ניצב שאול גורדון, להצביע על המקור החוקי לשמירתו של מידע זה. לטעמה, מקור כזה אינו בנמצא, ומעשי המשטרה נוגדים את פקודות המטה הארצי, את חוק יסוד כבוד האדם וחרותו ואת פסיקת בית המשפט העליון (לוין, 2016).

על פי הכתבה, הפנייה מתייחסת לדגימות דנ"א, לטביעות אצבע ולתצלומים, כאמור - של מי שנמצא שלא היה כל רבב במעשיהם. לדברי הוועדה, המצב הנוכחי גורם עוול כפול: לא די בכך שאותם אנשים התהלכו תחת עננת חשד בלתי מוצדקת, אלא שנתוניהם נשמרים בידי המשטרה ללא כל הצדקה. בכך, טוענת טרוים, ניצבים החפים מפשע בשורה אחת עם עבריינים שהורשעו או אם מי שהתיקים נגדם נסגרו רק בשל העדר ראיות או העדר עניין לציבור (לוין, 2016).

טרוים אומרת כי אכן חוק סדר הדין הפלילי אינו מחייב את המשטרה למחוק נתונים אלו, אך ניתן להסיק ממנו שאין לשמור את המידע כאשר הוא אינו נחוץ לאחת התכליות המנויות בו. עוד היא מציינת, כי פקודות המטה הארצי מאפשרות למחוק מידע, ואף מורות לעשות זאת כאשר מדובר בקטין - ואין כל הצדקה להפלות לרעה חשוד לשעבר אחר, רק משום שהוא בגיר (לוין, 2016).

טרוים מסיימת האמירות קשות על המשטרה. לטענתה, המשטרה חומקת לשטחים אפורים ומנצלת לאקונה בחוק, וזאת דווקא כאשר צנעת הפרט והשם הטוב זוכים לחשיבות רבה בחקיקה ובפסיקה; ועוד: העובדה שהמשטרה מעוניינת במידע כדי לפענח פשעים עתידיים, אינה עילה מספקת לקיומו של מאגר מידע זה.

ההיבט החוקי

בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי) ניתנה בידי משטרת ישראל הסמכות ליטול דגימות ביולוגיות (דגימת שיער, דגימת תאים מחלקה הפנימי של הלחי ודגימת דם מזערית) מחשודים, מנאשמים או מאסירים. כן ניתנו בידי משטרת ישראל הסמכויות להקים מאגר נתוני זיהוי גנטיים המבוסס, על נתוני זיהוי שהופקו מדגימות אלה, ולהכליל במאגר את הנתונים כאמור. 

החוק הסדיר גם את סמכותה של משטרת ישראל לנהל שני מאגרים נוספים: מאגר טביעות אצבע ומאגר תצלומים. הקמתם של המאגרים הללו נועדה לסייע למשטרת ישראל בביצוע תפקידיה על ידי שימוש בטכנולוגיה מדעית, אמינה ומוכחת, המקובלת בעולם. 

להקמת המאגרים תכליות מוגדרות, ובהן: גילוי עבריינים והוכחת אשמתם, מניעה וסיכול של עבירות וזיהוי אלמונים. 

המאגרים מאפשרים, בין השאר, לזהות ברמת ודאות גבוהה את עובר העבירה, על בסיס השוואה בין נתוני זיהוי שנמצאו בזירת העבירה לבין נתוני זיהוי המצויים במאגר. בעזרת המאגרים ניתן גם להצביע על חשודים פוטנציאליים אשר נתוני הזיהוי שלהם מצויים במאגר. 

השימוש במידע שבמאגר נועד, כאמור, למטרות האלה בלבד: 

• חקירת עבירות, לרבות חקירה לצורכי חילוט רכוש ולצורך הליך פלילי אחר;
• מניעת עבירות או סיכולן;
• אימות או בירור זהותו של אדם חי או של גופה, שזהותם אינה ידועה או מוטלת בספק; 
• איתור נעדרים, עבריינים נמלטים וכד' ואפילו הצגת תמונתם ברבים...