[בתמונה: הגבעה שעליה ניצבה יודפת בימי יוסף בן מתתיהו. התמונה נוצרה והועלה לויקיפדיה על ידי Oren Rozen . קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[לקובץ המאמרים באתר בנושא חנוכה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על דמוגרפיה, לחצו כאן]

עודכן ב- 11 בדצמבר 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

שאלת מוצאם האתני של יהודי הגליל, הינה שאלה שהמחקר ההיסטורי לא הגיע לדעה אחידה ומגובשת אודותיה.

אין חולק על אופייה העברי או הישראלי של אוכלוסייה זו בתקופת המלוכה עד הכיבוש האשורי. משנת הפלישה האשורית, בראשותו של תגלת פלאסר השלשי (שנת 733 לפנה"ס), הוקמה בגליל פחווה אשורית ששמה מגידו. חלק ניכר מהיהודים בגליל הוגלו, אולם ההיקף האמיתי של הגלות זו אינו ברור וגם האם במקום היהודים שהוגלו הובאו לגליל מתיישבים אשורים, כדלקמן: " בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּקַּח אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה וְאֶת-יָנוֹחַ וְאֶת-קֶדֶשׁ וְאֶת-חָצוֹר וְאֶת-הַגִּלְעָד וְאֶת-הַגָּלִילָה, כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי; וַיַּגְלֵם, אַשּׁוּרָה"[1]. המחקר ההיסטורי מגשש באפלה מאז הכיבוש האשורי ועד מרד החשמונאים, אודות ההרכב הדמוגרפי היהודי בגליל, תקופה של למעלה מחמש מאות שנה[2].

[בתמונה: תל מגידו. התמונה נוצרה והועלה לויקיפדיה על ידי AVRAM GRAICER . קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

בתנ"ך ישנה פנייה של מלכי יהודה – חזקיהו ויאשיהו, כלפי היישוב היהודי בגליל, אולם אין בכך לשפוך אור על היקפה של האוכלוסייה היהודית שם, מושבה ומצבה, כדלקמן: "א וַיִּשְׁלַח יְחִזְקִיָּהוּ עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, וְגַם-אִגְּרוֹת כָּתַב עַל-אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, לָבוֹא לְבֵית-יְהוָה, בִּירוּשָׁלִָם--לַעֲשׂוֹת פֶּסַח, לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.  ב וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו וְכָל-הַקָּהָל, בִּירוּשָׁלִָם, לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי.  ג כִּי לֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂתוֹ, בָּעֵת הַהִיא:  כִּי הַכֹּהֲנִים לֹא-הִתְקַדְּשׁוּ לְמַדַּי, וְהָעָם לֹא-נֶאֶסְפוּ לִירוּשָׁלִָם.  ד וַיִּישַׁר הַדָּבָר, בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וּבְעֵינֵי, כָּל-הַקָּהָל.  ה וַיַּעֲמִידוּ דָבָר, לְהַעֲבִיר קוֹל בְּכָל-יִשְׂרָאֵל מִבְּאֵר-שֶׁבַע וְעַד-דָּן--לָבוֹא לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל, בִּירוּשָׁלִָם:  כִּי לֹא לָרֹב עָשׂוּ, כַּכָּתוּב.  ו וַיֵּלְכוּ הָרָצִים בָּאִגְּרוֹת מִיַּד הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו, בְּכָל-יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, וּכְמִצְוַת הַמֶּלֶךְ, לֵאמֹר:  בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שׁוּבוּ אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, וְיָשֹׁב אֶל-הַפְּלֵיטָה, הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִכַּף מַלְכֵי אַשּׁוּר.  ז וְאַל-תִּהְיוּ, כַּאֲבוֹתֵיכֶם וְכַאֲחֵיכֶם, אֲשֶׁר מָעֲלוּ, בַּיהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם; וַיִּתְּנֵם לְשַׁמָּה, כַּאֲשֶׁר אַתֶּם רֹאִים.  ח עַתָּה, אַל-תַּקְשׁוּ עָרְפְּכֶם כַּאֲבוֹתֵיכֶם:  תְּנוּ-יָד לַיהוָה, וּבֹאוּ לְמִקְדָּשׁוֹ אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ לְעוֹלָם, וְעִבְדוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְיָשֹׁב מִכֶּם חֲרוֹן אַפּוֹ"[3].

וכן: "א בֶּן-שְׁמוֹנֶה שָׁנִים, יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ; וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם.  ב וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיֵּלֶךְ, בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו, וְלֹא-סָר, יָמִין וּשְׂמֹאול.  ג וּבִשְׁמוֹנֶה שָׁנִים לְמָלְכוֹ, וְהוּא עוֹדֶנּוּ נַעַר, הֵחֵל, לִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵי דָּוִיד אָבִיו; וּבִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, הֵחֵל לְטַהֵר אֶת-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם, מִן-הַבָּמוֹת וְהָאֲשֵׁרִים, וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת.  ד וַיְנַתְּצוּ לְפָנָיו, אֵת מִזְבְּחוֹת הַבְּעָלִים, וְהַחַמָּנִים אֲשֶׁר-לְמַעְלָה מֵעֲלֵיהֶם, גִּדֵּעַ; וְהָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת, שִׁבַּר וְהֵדַק, וַיִּזְרֹק עַל-פְּנֵי הַקְּבָרִים, הַזֹּבְחִים לָהֶם.  ה וְעַצְמוֹת, כֹּהֲנִים, שָׂרַף, עַל-מזבחותים (מִזְבְּחוֹתָם); וַיְטַהֵר אֶת-יְהוּדָה, וְאֶת-יְרוּשָׁלִָם.  ו וּבְעָרֵי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וְשִׁמְעוֹן, וְעַד-נַפְתָּלִי, בחר בתיהם (בְּחַרְבֹתֵיהֶם), סָבִיב.  ז וַיְנַתֵּץ אֶת-הַמִּזְבְּחוֹת, וְאֶת-הָאֲשֵׁרִים וְהַפְּסִלִים כִּתַּת לְהֵדַק, וְכָל-הַחַמָּנִים גִּדַּע, בְּכָל-אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; וַיָּשָׁב, לִירוּשָׁלִָם "[4].

נוכח הדלות במקורות ספרותיים לגוניהם, הציע החוקר ג'ונתן ריד על סמך ממצאים ארכיאולוגים כי הגליל היה שומם מיהודים מאז הכיבוש האשורי ועד תקופת החשמונאים[5], אולם גם מחקר זה אינו פורץ דרך, ולא ניתן לקבוע באופן נחרץ כי אלה הם פני הדברים[6].

רק כשאנו מגיעים למאה השנייה לפני הספירה, יש מידע ספרותי אודות יהודי הגליל, בעיקר מספר מקבים א'. במקור זה מסופר על כך כי המורדים היהודים בחבל ארץ יהודה נחלצו לעזור לאחיהם בגליל, ובגלל סכנה צבאית שנשקפה להם, הם העבירו אותם ליהודה למקלט זמני ובטוח[7]. למרות שקשה מחקרית לקבוע את היקפו של היישוב היהודי בגליל, הרי שברור שמדובר ככול הנראה בקיבוץ יהודי קטן יחסית וחלש בהיבט הצבאי, שהיה צורך לעזור לו במהלך מרד החשמונאים (165 – 160 לפנה"ס). ברם במקור האמור לא נאמר כי כל יהודי הגליל פונו לארץ יהודה, ומן הסתם חלק מהיהודים שם נשארו במקומם. ראייה לכך הוא הקרב של בקכידס שר הצבא הסלווקי ובין צבא מורדים יהודי באזור הארבל[8].

אחרית דבר. כרגע אין בנמצא מקורות ברורים אודות היקפו ועוצמתו של היישוב היהודי בגליל, החל מהכיבוש האשורי ועד למאה השנייה לפני הספירה. הגליל היה בחלק של אותה תקופה אמורה בשליטה של הממלכה היטורית, שמרכז מושבה היה בדרום הרי הלבנון, ולא בגליל עצמו. ברם, לא נמצאו ממצאים ארכיאולוגיים של התיישבות יטורית בגליל, מה שמחזק את הדעה כי היטורים לא נאחזו בחלק ארץ זה כלל.

ככול הנראה, כאשר בית חשמונאי השתלטו על הגליל הם כפו גיור על תושביו, כדרך שנהגו גם בארץ אדום. תושבי הגליל קיבלו עליהם את היהדות והיו נאמנים לה מאז. את הסיפור על גיור חלק מתושבי הגליל בידי החשמונאים מביא יוסף בן מתתיהו, ומה שעולה מדבריו הוא שרבים מיהודי הגליל הם בעצם צאצאים של מתגיירים מסוף המאה השנייה לפני הספירה[9].

במחקר ישנה הסכמה רחבה לגבי הסיפור האמור, אבל אין תמימות דעים לגבי פרטי התהליך, כמה תושבים גוירו, מי בדיוק עבר את תהליך הגיור האמור, או שהמדובר בכלל בתושבים שהושפעו מהיהדות קודם תהליך גיורם. כך או אחרת, כאשר נכבש הגליל באופן סופי על ידי החשמונאים, היהדות של הגליל לא הייתה שונה באופן מהותי מזו שבארץ יהודה, ולא ידוע על צביון כיתתי ייחודי של יהודי הגליל. כאשר הסתיים יהוד הגליל בימיו של אלכסנדר ינאי[10], הגליל היה יהודי בדומה לחבלי ארץ אחרים. אותם יהודים גלילים חלקו עם יתר אחיהם את פולחן בית המקדש בירושלים בעלייה לרגל, ואת שימור הזיכרון ההיסטורי והאמונה המונותיאיסטית שהייתה נבדלת ושונה בתכלית מאמונתם של התושבים הנוכרים שישבו אז בארץ ישראל ומחוצה לה.

[בתמונה: בימיו של אלכסנדר ינאי, היהודים הגלילים חלקו עם יתר אחיהם את פולחן בית המקדש בירושלים בעלייה לרגל. התמונה: ציורי תנ"ך; הנושא: עליה לרגל; ציירה: אהובה קליין. מוצג באישור היוצרת]

[לקובץ המאמרים באתר בנושא חנוכה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על דמוגרפיה, לחצו כאן]

מקורות

[1] מלכים ב', פרק ט"ו, פסוק כ"ט.

[2] רפפורט, א. יוחנן מגוש חלב, מרכז שזר ואוניברסיטת חיפה, תשס"ז, עמוד 20(להלן רפפורט – יוחנן).

[3] דברי הימים ב', פרק ל', פסוקים א' – ח.

[4] דברי הימים ב', פרק ל"ד, פסוקים א' – ז'.

[5] J.L. Reed, Archaeology and the Galilean Jesus, Harrisburg, Pa. 2000

[6] רפפורט – יוחנן, עמודים 21 – 23.

[7] ספר מקבים א', פרק ה', פסוקים 14 – 23.

[8] שם, פרק ט'.

[9] יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, פרק י"ג, 318 – 319.

[10] יהונתן אלכסנדר(ינאי), היה מלך וכהן גדול משושלת החשמונאים בתקופת הבית השני בין השנים 103 לפנה"ס עד מותו בשנת 76 לפנה"ס. הוא עסק רבות במלחמות וכיבושים והרחיב מאוד את שטחה של ממלכת החשמונאים.