תקציר: הקשת היא תופעת הטבע קבועה המסמלת קביעות ויציבות, והיא המתאימה ביותר לציון אות הברית בין האל לאדם. זאת בהיותה מורכבת מצבע יחיד - המכיל פוטונים זהים ובלתי משתנים - בניגוד לאור השמש, או לגורם חומרי כלשהו. עתה ניתן להבין את דברי המקרא הרואים בקשת אות וסימן נצחיים וקבועים כמשל להבטחה שמבול נוסף לא יתרחש בעתיד…

עודכן ב- 31 באוקטובר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

אחד הסמלים הידועים ביותר בפרשת נח היא הקשת, כדברי הפסוקים בפרשה:" יא וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְלֹא-יִכָּרֵת כָּל-בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, לְשַׁחֵת הָאָרֶץ.  יב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, אֲשֶׁר אִתְּכֶם--לְדֹרֹת, עוֹלָם.  יג אֶת-קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ.  יד וְהָיָה, בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ, וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן.  טו וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי, אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, בְּכָל-בָּשָׂר; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל, לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר.  טז וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן; וּרְאִיתִיהָ, לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם, בֵּין אֱלֹהִים, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ" [1].

אמנם אין הקשת דבר ממשי אלא השתקפות של אור השמש דרך טיפות הגשם, ולכן האם תופעה טבעית זו היא המתאימה או החסם בפני מבול נוסף? כך הם דבריו של דון יצחק אברבנאל (דור גירוש ספרד) על דברי הפרשה [2]: "אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן" - בענין אות הקשת שנתן הקב"ה לנח ולבניו להבטיחם שלא יבוא עוד מבול והוא, כי הקשת הוא דבר טבעי יתילד מהכאת נצוצי השמש בדבר הלח, יתהוה על כלי המים, שיתרשם שם השמש בעיגולו ובמראיו, והוא ענין הקשת. ועליו אמר הנביא כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם"... ומה אם כן אותה הברית הזה שנעשה לנח להבטחה"?

על כך עונה לו רמב"ן [3] (ראו תמונה משמאל), על אתר, כי אין המדובר בתופעה חדשה. הקשת הייתה קיימת כבר כתופעת טבע בתחילת בריאת העולם. ברם לאחר המבול נתנה לקשת משמעות עקרונית שיותר מבול לא יהיה עוד על פני האדמה כדלקמן: "ד"ה זאת אות הברית אשר אני נותן: המשמע מן האות הזה שלא היה קשת בענן ממעשה בראשית, ועתה ברא ה' חדשה לעשות קשת בשמים ביום ענן. ואמרו בטעם האות הזה, כי הקשת לא עשאו שיהיו רגליו למעלה שיראה כאילו מן השמים מורים בו, וישלח חציו ויפיצם בארץ (תהלים י"ח ט"ו), אבל עשאו בהפך מזה להראות שלא יורו בו מן השמים, וכן דרך הנלחמים להפוך אותו בידם ככה כאשר יקראו לשלום למי שכנגדם. ועוד שאין לקשת יתר לכונן חצים עליו.

ואנחנו על כורחנו נאמין לדברי היונים שמלהט השמש באויר הלח יהיה הקשת בתולדה, כי בכלי מים לפני השמש יראה כמראה הקשת. וכאשר נסתכל עוד בלשון הכתוב נבין כן, כי אמר את קשתי נתתי בענן, ולא אמר אני נותן בענן, כאשר אמר זאת אות הברית אשר אני נותן. ומילת "קשתי" מורה שהייתה לו הקשת תחילה. ולכן נפרש הכתוב, הקשת אשר נתתי בענן מיום הבריאה תהיה מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם, שכל זמן שאראנה אזכיר כי ברית שלום ביני וביניכם".

לאחר שהוסבר כי הקשת אינה תופעת טבע חדשה, אלא תופעה קיימת שניתנה לה פרשנות תאולוגית, ניתן לשאול מדוע נבחרה דווקא היא כסימן של אות הברית בין האל לאדם שלא יתרחש מבול נוסף? התשובה המידית הינה פשוטה לכאורה. היות והקשת קשורה לירידת משקעים בצורת הגשם, הרי שבעת גשם שוטף ועז, כאשר תופיע הקשת האדם יזכור כי אין המדובר במבול נוסף אלא בירידת משקעים רגילה. ברם, למרות קשר ישיר זה, היה ניתן לבחור סימן לקביעותו של העולם בדמותו של הר גבוה, או בשמש עצמה שתמיד זורחת במזרח ושוקעת במערב. אם בכל זאת נבחרה הקשת, שהיא תופעת טבע חולפת כסימן יתכן שיש כאן כוונה מעמיקה יותר מאשר נראה במבט שטחי.

מימי יון העתיקה, וביתר שאת בעת החדשה, היה ידוע שהחומר מורכב מגרעין שלא ניתן לחלוקה – אטום. ככול שמדע הפיזיקה התקדם למדנו כי האטום ניתן לחלוקה נוספת - לאלקטרון, לפרוטון ולנויטרון. שני אלה האחרונים מתחלקים אף הם לקווארקים. בניגוד לחלקיקים אלה, קיימים חלקיקים אלמנטאריים שלא ניתנים לחלוקה, ובהם – האלקטרון, הקווארק, הפוטון, הגלואון, הנויטרינו והגרוויטון. שישה חלקיקים אלה הינם יציבים ואינם ניתנים לחלוקה. פרט לחלקיק הפוטון, שאר חמשת החלקיקים אינם ניתנים לצפייה בעין רגילה ומחייבים מכשור מדעי יעודי לשם כך [4].

לכן, אם רוצים לבחור באלמנט קבוע שלא ניתן לחלוקה, וניתן לראייה ללא מכשור כלשהו, הרי שהפוטון הינו ראוי לכך מכל שאר החלקיקים שנמנו קודם לכן. על פי קביעתו של מקס פלאנק, האור אינו תופעה גלית, אלא מורכב מחלקיקי פוטונים. קביעתו זו הוכחה ואומתה על ידי אלברט אינשטיין בשנת 1905[5], והיוותה את תחילתו של עידן הקוונטים בפיזיקה המודרנית.

אם כך מדוע אור השמש לא נבחר כאות הברית שלא יהיה מבול, הרי האור - קרי הפוטונים - שהיא מפיקה עונים לכאורה על כל הקריטריונים? אולם אין אלה פני הדברים. אור השמש הוא תערובת של צבעים שונים הנעים בספקטרום של בין אדום לכחול. צבע אור השמש ישתנה ברגע שיוסרו ממנו. כך קורה לדוגמה, כאשר השמש שוקעת. או אז שהשמש קרובה לאופק, הפוטונים הכחולים מתפזרים ואז היא מקבלת גוון אדום/כתום. לשון אחר השמש למרות הפוטונים שלה, אינה יכולה לשמש כאות ברית היות ובגלל הרכב הפוטונים שלה היא משנה את צבעה כלפי הצופה בה מכדור הארץ.

בקשת לעומת זאת, כאשר מי הגשם משתקפים במים, הרי היא מורכבת מצבע יחיד שאינו משתנה כלל ועיקר. כל אחד מהצבעים שמרכיבים את הקשת הינו צבע יחיד שהפוטונים שלו אינם משתנים אף פעם.

אחרית דבר

הקשת היא תופעת הטבע קבועה המסמלת קביעות ויציבות, והיא המתאימה ביותר לציון אות הברית בין האל לאדם. זאת בהיותה מורכבת מצבע יחיד המכיל פוטונים זהים ובלתי משתנים, בניגוד לאור השמש, או לגורם חומרי כל שהוא. עתה ניתן להבין את דברי המקרא הרואים בקשת אות וסימן נצחיים וקבועים כמשל להבטחה שמבול נוסף לא יתרחש בעתיד.

[לאוסף המאמרים על פרשת נח, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת נח;

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), 'פרשת נח' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 10/10/18.

[1] בראשית, פרק ט', פסוקים י"א – ט"ז.

[2] פירוש אברבנאל על התורה, ספר בראשית, פרשת נח, פרק ט' פסוק י"ג, וורשה, 1862

[3] פירוש משה בן נחמן (=רמב"ן) על התורה (המאה ה – 13), בראשית, פרק ט', פסוק י"ג, מהדורת מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ז.

[4] קירש, י. היקום על פי הפיסיקה המודרנית, עם עובד, 2006, עמודים 15 – 36; 155 – 177.

[5] שם, עמודים 104 – 145; 155 – 164; 191 – 243.