[לריכוז המאמרים אודות תופעת ה- MeToo# והשלכותיה, לחצו כאן]
המאמר הזה מוקדש בהערכה רבה לעו"ד פיני פישלר, שברוב טובו תרם את החומרים והציטטות, למרות שדעתו שונה משלי...
״מי שאין ליבו אמיץ לשחות נגד הזרם בגבורתו, ישוט עם הזרם על אפו וחמתו.״
"חצי אמת גרועה משקר מוחלט!"
"רק דג מת שוחה עם הזרם"
אני יודע שהפוסט הזה הולך להכעיס חלק מחברי - ולפי הבחירות האחרונות בארצות הברית, לפחות 50% מחברותי הנשים - ומתנצל מראש, אבל זו דעתי המקצועית...
בשנים האחרונות הפכה סוגיית ההטרדות המיניות לסוג של משחק בכיסאות מוזיקליים: למי שאיננו מכיר, מסדרים בשורה כיסאות שמספרם קטן באחד ממספר המשתתפים. מושמעת מוזיקה, וכל זמן שהיא מושמעת, מסתובבים המשתתפים סביב הכיסאות, אך אסור להם להתיישב עליהם. עם הפסקת המנגינה על כל משתתף לתפוס במהירות כיסא להתיישב עליו. זה שנותר עומד, יוצא מהמשחק (ראו התמונה למעלה).
כך גם בסוגיית ההטרדות המיניות. המשחק מתנהל כרגיל עד שמישהי מציינת את השם המפורש. מאותו הרגע הכל עוצר (כולל השכל הישר) וכולם רצים להתיישב (משמע, ליישר קו). מי שלא מצליח (כולל אלה שרוצים לחשוב לפני שהם מחליטים), מתויגים כאויבי האומה, וסופגים רפש.
האם פרשת רוני ריטמן היא בראש ובראשונה סיפור של הטרדה מינית? ממש לא. היא סיפור של ניסיון להזיז מפקד שהפריע לאחרים לעשות את שאסור לעשותו. בניסיון הזה היו מעורבים גורמים בתוך המשטרה ומחוץ לה, והיה לו אפילו קצת ריח פוליטי. אבל הרי התירוץ להעיף את ריטמן היה הטרדות מיניות, אז עכשיו המוסיקה נפסקה וכולם רצים לתפוס מקום...
אז מה אמור לעשות מפכ"ל, שהגיע לתפקידו אחרי שקליקה אליטיסטית הצליחה - בהתרסה שלא תאומן במדינה דמוקרטית - להיפטר מהמפכ"ל המיועד, גל הירש; ושיודע שיש גורמים שמנסים לעוות את שרשרת מקבלי ההחלטות במשטרה לתועלתם? לאפשר זאת כי מישהו זרק לחלל האוויר את המילה המקודשת 'הטרדה מינית'?
ועוד לא אמרנו מילה על המתלוננת, ההיסטוריה שלה ומניעי תלונתה.
סוגיית המכתבים האנונימיים היא מכה של ממש למנהל שמבקש לנווט את ארגונו באפקטיביות. ארגונים אחרים מבינים את הבעייתיות התקשורתית ומחרישים (לכו ולמדו מה קורה במנהלת בתי המשפט לפני גל מינויי שופטים...).
רוני אלשייך בחר לחשוב, וקיבל החלטה נכונה ניהולית, ובעייתית מבחינה תקשורתית. בעולם הצבוע הזה שלנו, רק מפכ"לית-אשה הייתה יכולה לקבל החלטה רציונלית בתחום זה, כמו שרק מנכ"לית-אישה כמו מריסה מאייר, מנכ"לית יאהו לשעבר, הייתה יכולה לאסור על עובדותיה "עבודה מהבית".
אבל רוני אלשייך איננו אשה. הוא גבר עם כיפה לראשו. טרף קל למשטרת המחשבות המודרנית, שלוקה בעיוורון צבעים, אינה לומדת מקרים לעומק וגורמת כל כך הרבה נזק לאינטרסים של נשים בעולם העבודה בישראל!
ומישהו שואל, למה ההתנפלות המחודשת הזו עכשיו?
שוב מהווה סוגיית ההטרדות אמצעי... הנה לפניכם למטה ידיעות אחרונות מה- 16/11/16, וגם מאמרי פרשנות על הכתבה, כאילו מדובר בסיפור חדש שנולד היום:
[בתמונה: ידיעות אחרונות (16/11/16) בשלו, כאילו הפרשה הזו נולדה היום...]
כך למשל כתבה באותו גיליון סימה קדמון (משמאל):
"נותרנו - ציבור השוטרים והאזרחים גם יחד - עם הידיעה הברורה שיש למשטרת ישראל מפכ"ל, המעדיף את טובת הגברים על פני טובת הנשים"?
למה? מכתבים אנונימיים פוגעים רק במינויים של גברים?
למה אף עיתונאי לא מנסה ללמוד את תופעת המכתבים האנונימיים לעומק? כי חשוב להכות במפכ"ל?
ולמה אף אחד לא שואל, מה פשר ההתנפלות המחודשת הזו עכשיו? אינטרס של מי זה ממלא?
האופוזיציה המשטרתית המקושרת דורשת את שלה... שהרי הכל שקט מידי. המפכ"ל לא עשה לצערנו טעויות חדשות וכולם עוסקים בדברים אחרים.
אז איך מטלטלים שוב את הספינה? ממחזרים!
ומה התחום הנוח ביותר למחזור? ההטרדות המיניות כמובן! ושוב נעצרה המוסיקה (והחשיבה), ושוב ממהרים כל 'האנשים הטובים' ממהרים ליישר קו!
אבל לא כל האנשים טפשים! בעקבות הבחירות בארצות הברית, התבשרנו ש- 69% מהאמריקנים סבורים שהדיווח התקשורתי אינו אמין.
כמה לדעתכם חושבים כך אצלנו?
גילת סוסנה:
אני דווקא תוהה מדוע המשטרה מרתיעה מתלוננות עד שהן נאלצות לפנות במכתבים אנונימיים…
מדוע מי שמתלוננת במשטרה מדווחת על חוויה של אונס נוסף וכי היא זו שנאשמת ולא תחושת של הושטת יד…
מדוע המשטרה איננה אפקטיבית ביצירת תחושת מוגנות לנשים ובהרתעה של תוקפי נשים, על כל הטווח (החל מהטרדה ועד אונס)…
ומדוע השתרשה במשטרה במשך שנים תרבות של זילות הנושא, שאפשרה תקיפה של נשים ושוטרות בריש גלי על ידי קולגות ומפקדים.
במקום זאת, אתה שואל למה לא חוקרים את עניין המכתבים האנונימיים. אולי זה משקף את התפיסה שהפגיעה בנשים איננה חשובה ואולי אף אינה ממש קיימת – מה שחשוב הוא אינטרס של מפקד פלוני ורצונו לגרום למפלת מפקד אלמוני .
המכתב האנונימי מוצג כאן כמניפולציה פוליטית גרידא וכלי להתנגחות פנים ארגונית. אינני טוענת כי התופעות שציינת אינן קיימות לחלוטין, אולם השאלה איפה שמים את הזרקור, ולהבנתי, הוא קודם כל צריך להיות ערכי (מוגנות נשים והרתעת תוקפים) ורק אחר כך פוליטי (מי מרוויח מזה) אחרת התופעות נותנות אישור לתוקפים לפעול והן יחזרו על עצמן. מי שצריך לעשות את ההפרדה בין המקרים ולחקור זו המשטרה.
אם ההנחה היא שמלכתחילה הכל רק פוליטי – אז לא צריך שהמשטרה תחקור כלום כלל. ואנקדוטה קטנה, למי שמתרשם מריבוי תלונות השווא, ממליצה לקפוץ ולבקר באחד ממרכזי הסיוע האנונימיים (לשם לא פונים מסיבות פוליטיות אלא ממצוקה אמיתית) ולהקשיב לכמות המפחידה של סיפורי ההטרדה והתקיפה המזעזעים מ"יד ראשונה".
הבנת ממדי התופעה האימתניים והאכזריות האנושית של התוקפים המתגלה בסיפורים הם מטלטלים ברמה קיומית, כמעט. אחרי זה, המיקוד על הפוליטיקה הפנים משטרתית בענייני פגיעות מיניות נשמעת כמו תמימות במקרה הטוב והעלמת עין מכוונת במקרה הפחות טוב.
Pnina Fss: כי "המשטרה" זה לא האירגון אלא העומדים בראשו, והם לא רוצים שהתיבת פנדורה הזאת תיפתח [ויותר סביר תיבות פנדורה ברבים] – כי כנראה יש רבים שיש להם מה להסתיר. אל תשכחי לרגע קט שהמטרידים/ תוקפים הם מאותו מיגדר של אלה שמנסים לבלום את החקירות או למסמס אותן ו/או להרתיע את המתלוננות. לכי בעקבות האינטרס האישי והמיגדרי קבוצתי של נושאי בכח והשלטון – והכל יתבהר לך. [באוניברסיטת ת"א היה פעם קורס על זכויות היתר של הפאטריארכיה; זה באותו עניין. מנסים לקחת מהם פריבלגיה של הטרדה/ תקיפה מינית שניתן להשקיט, והם נלחמים חזרה. והכח הוא יותר אצלם].
Pnina Fss:
כמו שאמרתי כבר- לפנינו בעיה מגדרית שבה הגברים רוצים לטעון שההטרדות לא קיימות, גם כשמדובר באירגון שהן כנראה עיקר תפארתו.
המשטרה היא אירגון שאמור לחקור ,ולא רק לשבת על התחת או לגרבץ או להטריד פקודות. שיחקרו ויהפכו את התלונות ללא אנונימיות; ובערת את הרע מקרבך.
עד עכשיו הבנתי שזה משחק שנועד לטעת כבר בילדים הרכים את הדרישות של האכזריות הקפיטליסטיות – להבדיל מחינוך לשיתוף פעולה ועז\רה לחלש.
עכישו לגרור אות וגם לחקירות של הטרדה מינית – זה כמו לטעון שאיפה שתזרוק אבן באירגון – תפגע בהטרדה מינית, ושהחשיפה מקרית..