הבחירות האחרונות בארצות הברית הציפו שוב את סוגיית שיטת הבחירות האמריקנית, ורבים שאלו את השאלה המתבקשת, מדוע הנשיא וסגן הנשיא אינם נבחרים ישירות על ידי ציבור הבוחרים, אלא על ידי חבר האלקטורים (Electoral College)? לשם מה הם זקוקים להם בכלל? מדוע רוב של אזרחים התומכים במועמד אינו מספיק על מנת להכריע את הבחירות?
פדרציה שומרת על זכויות המדינות המרכיבות אותה
ארה"ב היא פדרציה של 50 מדינות ומחוז קולומביה (וושינגטון די סי). כל מדינה אחראית לניהול אופי המדינה באמצעות חקיקה מקומית בהתאם לכללי החוקה האמריקאית.
המדינות הן בעלות אופי שונה אחת מהשנייה בתחומים מגוונים. לשם המחשה, עד לפסיקת בית המשפט העליון - שהפכה את נישואי הלהט"ב למוגנים על ידי החוקה האמריקאית - נישואי גאים היו אסורים בכ14 מדינות באיחוד.
שיטת האלקטורים מאפשרת למדינות השונות לשמור על אופיין ועל מעמדן בפדרציה, בלי קשר לגודל אוכלוסייתן. היא מונעת מצב, שבו מיעוט המדינות המאוכלסות מאוד יכפה את דעתו על רוב המדינות!
המחשה
בבחירות האחרונות ניצח טראמפ ב 31 מדינות, קלינטון ניצחה ב 19מדינות. אבל המדינות שקלינטון ניצחה בהן הם המדינות המאוכלסות יותר:
- בקליפורניה ניצחה קלינטון בפער של 2,746,562 קולות.
- בניו יורק ניצחה קלינטון בפער של 1,503,304 קולות.
בסה"כ בשקלול הקולות, קיבלה קלינטון כ- 670 אלף קולות (נכון לעכשיו הספירה עוד נמשכת בכמה מקומות) יותר מטראמפ אבל קל לראות מאיזה שתי מדינות מגיע ההפרש הנ"ל.
בגלל שיטת האלקטורים, יכולות גם המדינות הקטנות להשפיע על זהות הנשיא הבא!
[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Mike McCune לאתר flickr]
Yonatan Yehezkeally:
תיאור שטחי מאוד, שמתעלם כאילו במכוון מכך שמלכתחילה חלוקת מספר האלקטורים לכל מדינה מתבצע *בקשר ישיר* לגודל האוכלוסיה שלה, בשינויים קטנים (הנובעים משיטת הייצוג בסנאט, ששונה מהשיטה הפרופורציונאלית בבית הנבחרים).
כן, ישנו מרכיב של המדינות הקטנות באיחוד (אי אז בעבר, בעת ניסוח החוקה) שרצו יותר כח, אבל ישנם מרכיבים רבים נוספים, ובהם הרצון לבחור נשיא 'מוכשר' אפילו אם אינו הכי פופולארי (כך פחות או יותר מילולית בחוקה), והקושי לארגן בכלל בחירות כלליות באיחוד כזה גדול בסוף המאה ה- 18 (איך אפשר היה לצפות מאזרחי לואיזיאנה להכיר בכלל מועמדים ממסצ'וסטס?)