[ציורי תנ"ך; הנושא: אב המון גויים; ציירה: אהובה קליין. מוצג באישור היוצרת]

 [לקובץ המאמרים אודות אברהם מייסד האומה, לחצו כאן] [למאמר זה יש מאמר המשך. להגעה אליו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הפנים השונות של הגאולה, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 12 בינואר 2022

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

מאמר זה הוא ראשון בסדרה של שניים, אודות "אברהם אבינו מייסד תורת הגאולה:. למאמר האחר לחצו:  

• גרשון הכהן: אברהם אבינו מייסד תורת הגאולה (2).

*  *  *

אברהם מוכר לכל כראשון המאמינים באל אחד. אבל זה לא העיקר. הדבר החשוב יותר  טמון בכך שהיה ראשון המתהלכים בארץ בכוח האמונה.

על שטר הדולר כתוב "In God we Trust".  בכוונה נבחר השימוש במילה "Trust" ולא "believe". בהבחנה זו, הסביר הרבי מלובויטש, מדוע בחר לשלח את חסידיו עם שטר של דולר. כאן טמון ההבדל הגדול בין אמונה כרעיון תאולוגי פילוסופי, לבין בטחון בה'.

כאן מתבטא כוח האמונה: בהכוונת אדם לפעולה בהוויית המעשה, מתוך האמונה והציפייה שה' יצליח את דרכו. זה היה החידוש הגדול באמונתו של אברהם: אמונה ככוח לפעולה וכהגיון המתבטא בחיי המעשה, בהתהלכות לפני ה', מתוך ביטחון בהשגחתו. בכיוון הזה ראוי להבין את המילים "ויאמין בה' ויחשבה לו צדקה" (כך ראוי לפרש גם את הנאמר בפרשת בשלח במלחמת עמלק "ויהיו ידיו אמונה עד בוא השמש". מומלץ עיון שם בתרגום אונקלוס).

[לקובץ המאמרים על 'פרשת בשלח', לחצו כאן]

[בתמונה: אנו שמים מבטחנו באלוהים - כיתוב על שטר הדולר... התמונה המקורית היא נחלת הכלל]

בהיפרדות לוט מאברהם, בחר לוט בכיכר הירדן "כי כולה משקה, לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה, כארץ מצרים בואכה צוער".  האיש שהגיע עם אברהם מעמק חרן מגדת נהר פרת, חזר אל אורח החיים המוכר לו, בקיום בסמוך לנהר. בהצמדות לשפע המים על גדות הנהר, נסמך האדם על איתני הטבע, הנראים בהתמדתם, כמבטיחים את קיומו בתנאיי וודאות ויציבות. אברהם בחר, לעומתו, באלוני ממרא, בקיום הנתון בחוויית הארעיות המתמדת של הצפייה למטר השמיים.

יחזקאל קויפמן בספרו: "תולדות האמונה הישראלית" (ראו תמונת כריכה משמאל), הסביר את מהות האמונה הישראלית כממוקדת, לא רק בהעמדת אל אחד כנגד ריבוי אלים, אלא בעיקר בהעמדת אלוהי ישראל, יוצר בראשית, מעל כוחות הטבע. העולם מתנהל בתפיסת האמונה התנ"כית, לא מתוקף כוחות הטבע לכשעצמם, אלא בהשגחתו וברצונו של הקב"ה, המחדש בטובו וברצונו, בכל יום תמיד מעשה בראשית. במקום הזה, מתגלה גדולת אמונתו של אברהם, ביצירת הזיקה הישירה בין אדם לבין בוראו, בידיעת חובת ההשתדלות של המאמין, מתוך יכולתו להשפיע במעשיו ובהתהלכותו גם על רצון הבורא. מכאן תעוזת אברהם לדון עם בוראו על גורל סדום, מכאן חובתו להכנסת אורחים, כחסד המתממש בהוויית המעשה בארץ, ככתוב: "אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגיבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעושרו. כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי, כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי נאום ה'." (ירמיהו, ט', כ"ב-כ"ג)  (מומלץ עיון בפרק הסיום למורה-נבוכים המצטט פסוק זה.)

[בתמונה משמאל: כריכת כרכים ד-ח של הספר: "תולדות האמונה הישראלית" ליחזקאל קויפמן, שראה אור בהוצאת מוסד ביאליק ודביר. אנו סבורים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

כאן מצויה גם משמעות התמסרותו  של אברהם לחפירת בארות בנחל גרר ובנגב. האדם הכפוף לאלילי הטבע, מסתגל באורח חייו לכוחות הטבע. האדם המאמין הפועל  בדרכי אברהם,  מעמיד עצמו כמו במעשה חפירת הבאר, שותף לבורא ביישובו של עולם - בעצם מאמציו וכוח פעולתו כאדם, מעצב את תנאיי הטבע ואת תנאיי קיומו. חפירת הבאר מבטאת בכך הגיון שכולו יוזמה והשתדלות מצד האדם. זו עוצמת ביטויו של הגיון איתערותא דלתתא, (התעוררות מלמטה) בהתהלכותו של אברהם. כנאמר בגמרא, (ברכות ל"א.) "כל ארץ שגזר עליה אדם הראשון ליישוב נתיישבה וכל ארץ שלא גזר עליה אדם הראשון ליישוב לא נתיישבה."  את באר שבע לא רק כבאר, אלא כמקום יישוב, יצר אברהם ביוזמתו ובמאמציו. אולי בשל כך כה חשוב היה לו להדגיש לאבימלך: "את שבע הכבשות תיקח מידי, בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזו."

[בתמונה: באר המים בתנ"ך ומשמעותה. ציורי תנ"ך / שירת הבאר / ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

ידוע  המסופר במדרש רבא, כיצד בשעה שהגיע אברהם לסולמה של צור ראה אנשים חורשים בשעת חריש זורעים בשעת זריעה וביקש: "הלואי יהיה חלקי בארץ הזו". אמר לו הקב"ה: "לזרעך אתן את הארץ הזו". שמח אברהם שמחה גדולה, בנה מזבח והקריב ורבן. החת"ם סופר (בספרו: תורת משה) מציע הסתכלות אחרת המדגישה את ייחוד אמונת אברהם. בפירושו,  הדגיש חת"ם סופר, את אכזבתו של אברהם מן ההבטחה לרשת דווקא את הארץ הזו. וכך הסביר: מלכתחילה עם הציווי "לך לך מארצך אל הארץ אשר אראך", חשב אברהם שיוליכנו הקב"ה לאחת מהארצות הרבות שלאחר המבול היו ריקות מאדם, ארץ של הפקר ושם יוכל לחיות את אמונתו ולהורישה לזרעו אחריו בשלווה ונחת. ברוח הרעיון שבוטא בימי ראשית הציונות במילים: "ארץ ללא עם לעם ללא ארץ". כשהגיע לארץ כנען ואמר לו הקב"ה: "לזרעך אתן את הארץ הזו", וראה כי "הכנעני אז בארץ", הבין שלא בדורו יירשנה ולא בשלווה ובנחת אלא מתוך מאבק. על כך התאכזב אברהם אכזבה גדולה, ובכל זאת עמד בניסיון הקריב קרבן והודה לה'.

מכאן ואילך חיי אברהם במתח הבלתי פתור שבין הבטחה גדולה לבין מציאות רצופת מכשולים. במתח הזה מונחת משמעות הציווי: "אני אל שדי, התהלך לפני והיה תמים".  ככתוב בזוהר, אל שדי הוא האל שאמר די לבריאת העולם וצמצם עצמו ומעתה על המאמין  להתהלך לפני ה', לפלס דרכו בסבך המתחים, גם מבלי לדעת את רצונו המפורש של האל. בין ההבטחה הגדולה לירושת הארץ כהבטחה לעתיד, ובין המצב לפי שעה, כשהכנענים יושבים בארץ, יכול היה אברהם, לפטור עצמו מאחריות מעשית, הרי מה יוכל לעשות הוא לבדו. אלא שאברהם מלמד עד כמה גם התהוות גדולה שכולה בידי שמיים, זקוקה  לפעולתו של אדם גם כשהוא פועל לבדו. בהתהלכותו בארץ, בהיענותו לציווי "קום והתהלך בארץ", יצר אברהם את נקודת החיבור שכולה אמונה, בין הכאן ועכשיו הרחוק ממימוש ההבטחה, לבין העתיד המובטח הנראה לפי שעה לגמרי בלתי אפשרי. זו תמצית הגיון ההשתדלות המתבטא בתודעת אמונה אקטיבית.

 בהכרת חובת האדם לשותפות בהשלמת מעשה הבריאה, טען ר' עקיבא בפני טורנוס רופוס, הנציב הרומי, כי נאים מעשיי אדם ממעשי הקב"ה. לתמיהתו של טורנוס רופוס הציג ר' עקיבא את מצוות המילה, "הביא ר' עקיבא שיבולים וגלוסקאות (עוגות) אמר לו: אלה מעשה הקב"ה ואלה מעשה בשר ודם, אין אלו נאים?" (מדרש תנחומה פרשת תזריע). זו נקודת המבט המתחילה במעשיי אברהם ומודגשת בדברי ר' עקיבא: דווקא בהכרת בוראו, נוטל עליו האדם המאמין אחריות אקטיבית לשותפות בשיפור ושכלול מעשה בראשית.  לא במקרה, תמך ר' עקיבא במרד בר כוכבא, מתוך הבנתו זו של חיוניות תפקידו של אדם בהשתתפות מעשית  במאבק הגאולה.

כך מתחילות מהפכות. כפי שאמר מאו צה טונג, גם מסע של אלף מיל מתחיל בצעד אחד קטן. המהפכה מתחילה במקום בו אדם מעז להכיר בעומק תודעתו את הפער שבין המצב המצוי לבין המצב הרצוי ומבקש שינוי. אלא שהתהוות השינוי כרוכה לא רק בתודעה ובציפייה לישועה, אלא קודם כל בחובת המעשה, בהיחלצות הממשית לפעולה. אם אדם מקבל את הנסיבות כמצב קבוע שאין בידיו לשנותו, המצב הנתון אכן מקבע גם את תודעתו המאבדת תקווה. אך אם אדם בוחן ללא הרף כיצד יש בידיו לשנות את הנסיבות, כאן טמון המפתח לשינוי. כאן מפתן הגאולה.

כלומר, החזון והאמונה מציגים  כיוון שגם אם הוא רחוק מכל סיכוי למימוש בתנאיי כאן ועכשיו, הוא מחייב יום יום בממד המעשי. במילים פשוטות: לא להיות כיהודי בברוקלין האומר מידי שנה: "בשנה הבאה בירושלים הבנויה" ונשאר שנה אחר שנה בברוקלין. משה דיין כשר ביטחון אמר פעם למטה הכללי: "חברים תבינו, הטווח הארוך מתחיל כאן ועכשיו". זה אומר שלא ניתן להפריד בין טווחי הזמן. לא ניתן לעסוק היום רק במה שנכון לצרכיי כאן ועכשיו ולדחות למחר את צרכי הטווח הארוך. באותה מידה זה אומר גם, עד כמה בדרך אל הטווח הארוך, לא ניתן להתעלם מאילוצי המציאות הנוכחים על דרכינו כאן ועכשיו ולעתים דווקא בהם מצויה ההזדמנות לשינוי.

בהכרת אילוצי המציאות תלויה גם תבונת העיתוי וההזדמנות. בזוהר מסופר כיצד ומדוע השתוקק אברהם לקניית מערת המכפלה. על הפסוק "ואל הבקר רץ אברהם", דרשו שעם הגעת המלאכים, רץ אברהם אחר עגל שברח ונכנס למערה. נכנס אברהם למערה בעקבות העגל, הריח בה ריח גן עדן והשתוקק לקנותה. אולם אברהם שהכיר את הוויית החיים ואת מגבלותיו, הבין שאם יפגין תשוקתו לקנות ככה פתאום דווקא מערה זו, יבינו שיש בה משהו, יסרבו למכור לו, או שיבקשו מחיר מופקע. לפיכך המתין לעיתוי מתאים שנוצר בשעה שמתה שרה כשלא ביקש אלא לקבור את אשתו. המדרש מלמדנו כאן, עד כמה  דווקא בעל התשוקה המייחל להבטחה גדולה, הוא זה הנדרש להתחשבות שקולה בתנאיי המציאות,  דווקא הוא הנדרש לכוח הריסון  בהמתנה לשעה הנכונה.

[ציורי תנ"ך; הנושא: אברהם קונה את מערת המכפלה; ציירה: אהובה קליין. מוצג באישור היוצרת]

לגישה זו המחויבת ומייחלת לגאולה וישועה מתוך עומק מצוקת ההווה, קוראים בפשטות : משיחיות. אברהם בכל דרכיו  כמאמין הראשון, היה למעשה האדם הראשון לאחר הגירוש מגן עדן, שהציב לאנושות אידאל לתיקון עולם. זאת, לקראת גאולה התלויה במעשיי האדם בעולם הזה, בהתהלכותו לפני ה' בארצות החיים. בהיבט זה, במעשיי אברהם, טמונים לדורות, כל רזי תורת הגאולה.

[למאמר זה יש מאמר המשך. להגעה אליו, לחצו כאן]  [לקובץ המאמרים אודות אברהם מייסד האומה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הפנים השונות של הגאולה, לחצו כאן]

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על הפנים השונות של הגאולה.

מקורות והעשרה

• גרשון הכהן (2016), אברהם אבינו מייסד תורת הגאולה (2), ייצור ידע, 22/11/16.
• פנחס יחזקאלי (2023), הפנים השונות של הגאולה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 6/4/23.