[מאמר זה הופיע לראשונה באתר ג'וקופוסט. למאמר המקורי לחצו כאן]
זו רק ההתחלה
למי שטרם הבין, דונלד טראמפ הוא רק עוד מרכיב חשוב בשרשרת תהליכים שתצבע את העולם הפוליטי המערבי בצבעים אחרים מאלה שהורגלנו אליהם בעשרות השנים האחרונות.
כל מערכת בחירות במדינה באירופה המערבית תביא בעשור הקרוב להתחזקות הדרגתית של הימין. תוך מספר שנים תיווצר, מן הסתם, מציאות פוליטית שונה במדינות כמו צרפת, הולנד אוסטריה ואחרות. זה איננו הפשיזם של תחילת המאה העשרים - כי ההיסטוריה איננה חוזרת בדיוק לאותו מקום - אבל זה ימין שנחוש להסיר את השיתוק שאחז בממסדים הדמוקרטיים מול הסכנות שמאיימות לכלותם. אם תהיינה מפלגות מהסוג ה'ישן' שתצלחנה להיאחז בשלטון, הן תיאלצנה מן הסתם לאמץ את אותם צעדים בדיוק. 'הרוח שינתה את כיוונה': פחות חירויות והרבה יותר סדר... לשם אנחנו הולכים!
אפקט המטוטלת...
אנשים – בעלי ראיית עולם פשטנית - עלולים לסבור, בטעות, כי מגמתם של תהליכים היסטוריים יכולה להיות חד כיוונית:
- בשלהי המאה ה-19 כתב פרידריך אנגלס כי העתיד שייך לסוציאליזם, אבל גלי המשוב שיצר, נשאו את ההמונים - בחצי הראשון של המאה העשרים - אל הקוטב ההפוך, לזרועות התנועות הפשיסטיות.
- בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים דיבר אדולף היטלר על רייך אלף השנים, אולם עידן הממשלים הפשיסטיים (למעט ספרד) נקבר בחורבות מדינות הציר במלחמת העולם השנייה.
- גם מקימי האיחוד האירופי ראו לנגד עיניהם מודל מושלם של שלום נצחי (everlasting peace), אבל גם הנצח הזה לא יימשך לעד. ההרס חסר התקדים של שתי מלחמות עולם, הביאו לרגיעה יוצאת דופן לאורך יותר מחצי מאה, אבל גם שם, שערי הסכרים חורקים, ולא מהיום...
המערכת הפוליטית מתפתחת - כמו כל מערכת מורכבת גדולה - בדרך של עימות בין ניגודים. כמו מטוטלת במרחב, היא נעה באופן ספירלי, בין קצוות קוטביים (משמע, היא איננה חוזרת לאותו מקום, אבל מתפתחת באותו כיוון). התהליכים הללו יכולים להימשך עשרות שנים ויציבותם הזמנית עלולה להטעות, אבל, לעולם יגיע הרגע שהרוח תשנה את כיוונה.
אפקט המטוטלת הוא דפוס וודאי וקבוע, שתמיד יחזור על עצמו. בה בעת שהמטוטלת נעה בכיוון האחד, הולכים ומתגברים הגורמים המאזנים, המעוניינים להטות את המערכת בכיוון האחר:
- בתקופות של שלום, ביטחון וסדר חיים תקין פורחות התנועות הליברליות המתבססות על השכל ומפיצות רעיונות מפצלים (כמו: זכויות המיעוט, הרב תרבותיות וערכים דומים נוספים). הרעיונות הללו מערערים, עם הזמן, את סדר החיים, ומצמיחים את הנוגדנים ש'יהפכו לבסוף את הקערה על פיה'.
- בתקופות שבהן כש'הכאוס נוקש בדלת' מתחזקות תנועות המתבססות על הרגש והאינסטינקט, המדגישות סדר (כמו: זכויות הרוב, לאומיות כגורם מאחד וערכים מאחדים נוספים). ככל שתעמקנה התנועות הללו את אחיזתם בשלטון ילכו ויגברו הנוגדנים שיבקשו לסכלם...
- וחוזר חלילה!
העיתונאי והסופר, תומס פרידמן, הטיב להגדיר זאת כך: "... החלוקה הגיאו־פוליטית הרלבנטית החדשה בעולם איננה עוד בין מזרח למערב, צפון לדרום, קומוניסטים לקפיטליסטים, אלא בין עולם הסדר (world of order) לבין עולם אי־הסדר (world of disorder). אזורי אי־הסדר משפיעים כעת על כל עולם הסדר (גרינשטיין, 2016), השכל הישר אינו מוצא דרך 'לתקן' את הדרוש תיקון, וההמונים נוהרים אל אלה הפורטים על הרגש, ומבטיחים "לעשות סדר".
אז למה הרעיונות הליברליים עדיין חזקים?
בגלל שתי סיבות עיקריות:
- התהליך רחוק מלהגיע לשיאו. אבל, ככל שהכאוס יגבר, כך יגדל מספר מבקשי ה'סדר'.
- התחושה הזאת של התערערות סדר החיים איננה רק אובייקטיבית, ויש בה צד סובייקטיבי ואינדיבידואלי, הנסמך גם על יכולות כלכליות:
קווי האישיות שלנו שונים. חלקנו נוטים להילחץ מהר מידי; חלקנו ההפך. מכאן שחלקנו ייגרר לכאוס מהר יותר - בעקבות שינויים בסביבה - בעוד שאחרים ירגישו עדיין ביטחון.
גם מצבנו הכלכלי והחברתי משפיע: ככל שאמצעינו מרובים יותר, מגוון הפתרונות שלנו למצבים גדול יותר, ולכן ניטה להילחץ פחות. העובדה שאנשים מבוססים חוששים מהתערערות סדר החיים פחות מלא מבוססים, מסבירה את הימצאות מעוזי הליברליזם דווקא בקרב שכבות המבוססות, בעוד שהפחות מבוססים ייטו לשמרנות ולבריחה מסיכון.
[בתמונה: עצרת הזיכרון והמחאה בכיכר מלכי ישראל ב- 5/11/16. מהו ההרכב הסוציו אקונומי של המשתתפים? למה? צילום: עו"ד שי פינס]
כמה זמן יימשך הגל הנוכחי?
אין מומחים לעתיד. דפוסים חוזרים במערכת מורכבת מאפשרים חיזוי, אבל, אין מספיק דפוסים חוזרים להתבסס עליהם, מאז שינה העולם את פניו במהפכה התעשייתית.
הגל הקודם של 'מפלגות הסדר' החל עוד לפני תום מלחמת העולם הראשונה ולולא קרס בעקבות תוצאות מלחמת העולם השנייה, היה יכול להימשך עוד מספר עשורים... האם זה סימן מעיד לבאות?
בכל מקרה, תקופת הזוהר של הליברליזם המערבי נמצאת, כפי הנראה, כבר מאחורינו...
"הרוח שינתה את כיוונה" מאמר מענין מאוד.
ובדרך אצלנו "עמונה והסכם ההסדרים" הנדע ונבין את מצבנו,
או שנשטף בזרם הימני העכור, לבלי יכולת התבוננות, והתכוננות.
יוסי רן
רק תזכור יוסי יקירי, שבמערכות מורכבות, ש"זרם עכור" מהצד האחד, הוא תולדה של "זרם עכור" מהצד השני…