תקציר: כאשר אנו בוחנים את יצירתו של ר' סעדיה גאון (רס"ג) בשירת הקודש באופן כללי, ניתן להצביע אודות מספר מוטיבים עקרוניים. מבחינת התוכן, רס"ג משקיע בשירתו אלמנטים פילוסופיים חשובים, לעומת צמצום לרמיזות מספרות חז"ל. רמיזות אלו היו לחם חוקם של הפייטנים האחרים שקדמו לו. רס"ג נחשב לפורץ דרך גם בתחום החריזה…

[לאוסף המאמרים על רבי סעדיה גאון (רס"ג), לחצו כאן]

עודכן בתאריך 20 באוקטובר 2022

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

רב סעדיה גאון (882 – 942, מגאוני בבל, ראש ישיבת סורא, להלן רס"ג), ערך את אחד הסידורים הקדומים ביותר, הקרוי על שמו. הסידור נערך במגמה ברורה כנגד כת הקראים, ששילבו בתפילתם רק מבואות מהתורה. בניגוד אליהם רס"ג  צירף לסידורו את הנוסח של ההגדה של פסח, כפי שהיה נהוג בזמנו,וזאת כאמור כנגד טענות כת הקראים.

בעריכת הסידור, ניכרת הנטייה לשיטתיות מדעית, וגם במובן זה רס"ג הינו פורץ דרך חדשה מקודמיו [1]. בהקדמתו לסידורו כותב רס"ג כך :

"... התפילות, כפי שהקדמתי (נחלקות) לשני חלקים, אחד מהם לזמן רגיל והאחר לזמן המיוחד, וכול אחד מהם (מתחלק ל) שני חלקים, אחד מהם תפילת היחיד והאחר תפילת הציבור. ומפני שכול תפילות הציבור, בזמן המיוחד והרגיל, מורכבת מתפילת היחיד בשניהם, אנו צריכים לקבוע תחילה את החלק הפשוט והוא תפילת היחיד; וכמו כן, מפני שתפילת הזמן המיוחד מורכבת מתפילת הזמן הרגיל, אנו צריכים להתחיל בפשוט שבהן והוא תפילת הזמן הרגיל... והתברר מן ההקדמות האלה שצריך להקדים את תפילת היחיד בזמן הרגיל, מפני ששני (התנאים) האלה הם הפשוטים, ונתחיל בה ונאמר- הזמנים שבהם חייבים להתפלל הם בבוקר, בין השמשות ובתחילת הלילה..." [2].

בנוסף, מפרט רס"ג בהקדמה האמורה, את שיטת איסוף ומיון התפילות, שנמסרו במסורת קודם תקופת הגלות ובמהלכה, ואת הצורך של דורו לקבוע נוסח אחיד ומחייב :

"... נחוץ לאסוף את התפילות והתשבחות שהן מן הקנון של זמננו זה, רצה לומר תקופת הגלות,ולקבוע אותן, בפרט משום מה שקורה בזמן הזה משלושה דברים, ההזנחה וההוספה וההשמטה, ואני חושש בגללם מן השכחה ומקביעת השינוי , כי ראיתי בארצות האלה שעברתי בהן, מצב חמור בנוגע לשלושת הדברים האלה, שהניעני וקראני להשתדל להפסיקו... וראיתי לאסוף בספר הזה את התפילות והתשבחות והברכות העיקריות, במתכונתן הקדומה כפי שהיו יסודותיהן לפני הגלות ואחרי כן, ולעשות אותן קנון; ואחר כך אוסיף להן את מה שידוע לי שנוסף בהן או נשמט מהן לפי ראות עיני אחדים העושים על דעת עצמם, אנשי כפר או עיר או פלך או ארץ; ומה שמבטל את הכוונה אסרתי לומר, ומה שאינו מבטל אותה הודעתי עם זאת שאיננו מעיקר המנהג...".

רס"ג גם החשיב מאוד את הפייטנות הדתית. זו התפתחה בעיקר בארץ ישראל, וכעבור מאות שנים התפשטה מחוצה לה. בארץ ישראל, תפסה הפייטנות מקום מרכזי, והיצירה בתחום הייתה רבה וענפה [3]. לעומת הפריחה בארץ ישראל, המרכז היהודי בבבל התייחס בתחילה אל הפייטנות באופן מינורי ומסויג.רס"ג היה הראשון שיצא באופן גלוי וברור בזכות השירה הדתית, ואת ספרו הדקדוקי אגרון, הועיד גם לשמש ככלי עזר גם לפייטנות הדתית של תקופתו [4].

זאת ועוד. רס"ג כתב בעצמו פיוטים רבים, שמיעוטם הוכנס לתוך הסידור שערך.כמודל לחיקוי הסתמך רס"ג דווקא על המשוררים של התקופה הקלאסית של השירה הדתית, ולא על פייטני הדור, כפי שעולה מדבריו בהקדמה הערבית לספר האגרון : "... ומה שראיתי להביא לו ראיות מדברי המשוררים הראשונים, יוסי בן יוסי וינאי ואלעזר ויהושע ופינחס, עשיתי זאת. אולם מדברי המשוררים הקרובים אלינו, לא תמצא אותי מזכיר דבר אלא כדי לשבח את מי שדבריו רצויים..." [5] .

היצירה הגדולה ביותר של רס"ג,בתחום הפיוט, קשורה לחג השבועות [6], ואף משוקעת בסידורו. רוב הפיוט הוא פירוט של תרי"ג מצוות, המכונה בשם "אזהרות",והוא כתוב בעברית גבוהה הקשה להבנה.להלן קטע קצר ממנו : "...לא תשא את גאון השם הנכבד והנורא על כול אלוהים, בל תחללו ותקבנו אכן תחלל לבלהים, בבטאך לעשות ושלא לעשות אל תניא אומר כמלהים, אני פי שמור ועל דברת שבועת אלוהים..." [7].

רס"ג כתב פיוטים למועדים נוספים,ובראשם - יום כיפור. אחד הפיוטים המפורסמים שלו,ליום קדוש זה, מבוסס על המילים הראשונות של מזמור ק"ד בתהילים (ברכי נפשי את ה').

"... ברכי אברת ואמצת ושימי כבוד והללי לעד,את אביר ואמיץ רם ונשא שוכן עד.ברכי ברואה, וקץ לימיך ועתים מזומנים, את בורא הכול ויוצרו, ואין לו תכלית ולא מספר שנים.ברכי גברת ומושלת בכול הגוף ובך לא ימשול ויקשור, את גיבור ומושל אין עמו אם יחליף ויסגיר ויקהיל ויחשור..." [8].

פיוט מסוג אחר,שבו רס"ג הכניס מהפכה רבתי - בכך שוויתר על החריזה הקלאסית - שייך לשירה הבאה להדגיש את אפסותו של האדם מול בוראו, ואת התלות המוחלטת של האדם באלוהיו, כפי שמתבקש מאווירת יום הכיפורים. להלן קטע קצר ממנו"

" ... תושבים אנחנו לפניך כמעט ימינו עלי ארץ, בקשנו סליחה והואלנו אולי נמצע חן בעיניך,תעש עמנו לשמך כי ידענו כי אין מעש, תיטיב אחריתנו ברצונך ותקוותנו לא תכרת, תאריך אפך עמנו ותהילתך תחטם לנו, תתנהג במידת חנותך מודעת זאת מני עד, תעניתנו תהא כפרנו ותשנוק נפשנו למחלה לה, תרצה תשובתנו לחיים ומבני העולם הבא תשימנו..." [9].

עיקר יצירתו של רס"ג בתחום הפיוט, שייכת לשירה הנקראת "יוצרות" לשבתות, והיא מבוססת על מנהג יהודי בבל של קריאת התורה במחזור שנתי, בניגוד למנהג ארץ ישראל, בו סיימו את הקריאה בתורה בשבתות כל שלוש שנים ומחצה.

להן טעימה קצרה מסוג זה של פיוטים : "...ה' מלכנו שפטנו עד עת יולדה מקדשי היות ברוח, לבעבור כי עמל ולדת און בחובי מרוח, משלו בנו וחישלו ורישלו כוח ארבעת מינים בעול סרוח, הרה כמו תקריב ללדת וליבה בחבלי ציריה טרוח, צרינו אף הרינו חלנו כמו ילדנו רוח..." [10].

אחרית דבר

כאשר אנו בוחנים את יצירתו של רס"ג בשירת הקודש באופן כללי [11],ניתן להצביע אודות מספר מוטיבים עקרוניים. מבחינת התוכן, רס"ג משקיע בשירתו אלמנטים פילוסופיים חשובים, לעומת צמצום לרמיזות מספרות חז"ל. רמיזות אלו היו לחם חוקם של הפייטנים האחרים שקדמו לו.

רס"ג נחשב לפורץ דרך בתחום החריזה, בהיותו חורז בדרך שונה מהמקובל. עד זמנו חיברו הפייטנים שירים ליטורגיים  בצורת  חריזה המכונה, חד-חרוזית [12]. גם חידושיו הלשוניים לא נעדרו מיצירתו הפייטנית, ואנו מוצאים בשירתו לא מעט חידושים לשוניים מרעננים. בנוסף, רס"ג חיבר פיוטים הנחשבים לשירת חול, אשר חלקם קשה מאוד להבנה.

[לאוסף המאמרים על רבי סעדיה גאון (רס"ג), לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

מקורות

[1] אסף, ש. דודזון י. יואל, י. סדור רס"ג, ירושלים, תש"א

שביד, עמוד 20

[2] ברודי, י. רב סעדיה גאון, מרכז זלמן שזר, 2006, עמוד 146(להלן ברודי).הערה זו מתייחסת גם למקור הנוסף הבא אחריו.

[3] ברודי, עמוד 119

[4] שם,שם

פליישר, ע. מקומו של רס"ג בתולדות השירה העברית, פעמים, 54, תשנ"ג, עמודים- 4-17

[5] ברודי, עמוד 120

[6] טובי,י. שבעתא שנייה לשבועות לרס"ג, תרביץ, נ"ג, תשמ"ד, עמודים- 221-253

[7] ברודי, עמוד 121

[8] ברודי, עמוד 122

[9] ברודי, עמוד 123

[10] פליישר, ע. היוצרות בהתהוותם והתפתחותם, ירושלים, תשמ"ד

טובי, י. פיוטי רס"ג; מהדורה מדעית (של יוצרות) ומבוא כללי על יצירתו,עבודת דוקטורט, ירושלים,    תש"מ

ברודי, עמוד 124

[11] פליישר, ע. האסכולה הפייטנית של רס"ג, תרביץ, ל"ד, תשכ"ה, עמודים- 382- 397

[12] ברודי, עמוד 125