[בתמונה: מתי האזרח מוגן על ידי החוק? מתי לא? תמונה חופשית שהועלתה על ידי Hartwig HKD לאתר flickr]
[לקובץ המאמרים בנושא אזורי סְפַר, לחצו כאן]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
האמנה שבין המשטרה לאזרחים ומשמעותה
המקרים החוזרים של חקלאים - שמשתמשים בנשקם כדי להגן על עצמם - מחייב אותנו לחשוב על הקביעה הברורה מאליה לכאורה, ששלטון החוק במדינה דמוקרטית משמעו - לכאורה - שכולם כפופים לאותו חוק, והחוק שווה לכולם.
יש הרבה 'לכאורה' בקביעה הזו בהרבה תחומים, אבל דומה שרבים מתעקשים על נכונותה דווקא ביחסי עיר ופריפריה. האם יכול, באמת, להיות חוק אחד לעיר ולפריפריה?
.
.
[בתמונה: כתבת ישראל היום מה- 27/11/16, ע' 21]
כדי להבין את הסוגיה הזו לעומק, נכון לחזור לאמנה שבין המשטרה לאזרחים בחברה דמוקרטית: על פיה, אזרחים וויתרו על חלק מחירויותיהם, אותם העניקו למשטרה כ"הלוואה מתמדת" ("Perpetual Loan"). בתמורה הם אמורים לקבל סדר ובטחון. עסקה כזו כדאית לאזרחים, מטבע הדברים, כל עוד גודל ההלוואה קטן מגודל ההחזר. אחרת, מה הטעם להלוות? בישראל, זה המצב, בדרך כלל, בעיר. האזרח מקבל מעטפת הגנה שבמקרים רבים עולה על ההגנה שהוא יכול לספק לעצמו. אבל, מחוץ לעיר זהו סיפור אחר לגמרי...אך מה קורה כאשר ההלוואה גדולה מההחזר?
מחוץ לעיר, פריסת השטח אינה מאפשרת את אותה מעטפת הגנה. לכן, מהירות התגובה של המשטרה ירודה והיא כמעט בלתי מורגשת. זהו מצב טבעי בכל מקום בכל מדינה! המציאות הזו הולכת ומקצינה כשמגיעים לאיזורי הסְפַר או מרחב סְפַר (Frontier) זהו מונח פוליטי וגאוגרפי, המציין אזורים מחוץ לערים הגדולות - בדרך כלל, בסמוך לגבול ואף מעבר לו - שהם 'מחוץ לתחום' לרשויות השלטון. רמת השליטה או ההשפעה התרבותית, החברתית והפוליטית בהם, שונה מאשר באזורים אחרים, ומתפתחות בהם חברות בעלות מאפיינים אחרים (הקרויות 'חברות ספר'). אזורים אלה נשלטים על ידי גורמים חוץ שלטוניים, לעתים קרובות, חמושים.
[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Ryan Godfrey לאתר flickr]
ומה קורה כשמקבל ההלוואה אינו מחזיר?
כאשר השלטון (באמצעות המשטרה) אינו פורע את ההלוואה, אין מנוס מנקיטת אמצעים. במקרה הזה, נטילת החוק לידיים. זו אינה הפקרות. זו פשוט חזרה למצב ששרר לפני האמנה, כיוון שאחד מהצדדים הפר אותה.
על כן, טוב יעשה שלטון חכם אם יכיר שחוסר התוחלת של דין אחד לעיר ולפריפריה, ויסדיר מערכת שונה של חוקים, לפיהם חירויות האזרח בפריפריה וזכויותיו להגן על עצמו, גמישות ומשמעותיות הרבה יותר!
פריצה לתחום הפרט הינו מעשה מתוכנן, הוא איננו מקרי וגם לא נעשה בשוגג. המשמעות והמסקנה היחידים במקרה שכזה היא לשדר לעבריין, שהוא מסכן את חייו, אם על ידי ירי ואם בנשק קר. החוק חייב לתת לאזרח את הסמכות להגן על חייו ורכושו בכל אמצעי שלאל ידו. לא כל האזרחים אמיצים או בבריאות טובה, והחוק לא צריך לחייב את הקורבן לשקול כשפורץ או שניים חדרו לביתו באישון לילה, מה סביר בעיני החוק ומה לא סביר. כאן החוק צריך לתת את מלוא הסמכות לקורבן הפריצה להחליט באילו אמצעים ינקוט כדי להגן על עצמו… נכון שחוק שכזה עלול לגרום לכך שהפורצים יצטיידו בנשק בבואם לפרוץ לבתים. וכאן שיקול הדעת מה עדיף על מה, לגבי דידי והרי יבוא הפורץ עם או בלי נשק הקורבן תמיד יהיה בסכנה ולכן אני דוגל בסמכות מלאה להגנה עצמית…