[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Jerolek לאתר flickr]
רפורמות קרובות צפויות במשטרה, וחרושת השמועות גועשת. ברפורמה הצפויה בחקירות טיפלנו כבר במאמר נפרד (יחזקאלי, 2016). על פי 'ניצב-משנה שמועתי', רפורמה חשובה לא פחות עתידה להתרחש בסיור, שם ייפרד סוף סוף הסיור - ביחד עם המשמר האזרחי הגוסס מאגף המבצעים, ויהפוך לאגף משלו (למה המשא"ז גוסס? כי משטרת ישראל לא אוהבת מתנדבים, אבל זה כבר נושא למאמר אחר...).
אל תזלזלו בעוצמת השינוי הזה, שאם יבוצע, יבצע המפכ"ל אלשייך צעד גדול לקראת הבראת המשטרה.
בארגון בריא, מי שמחזיק את מירב העוצמה בארגון היא אותה קבוצה, שתרומתה הישירה להשגת החזון והמטרות מירבית (נכנה אותה לצורך ענייננו, 'קבוצת הליבה', כי היא שעוסקת בליבת הפעילות הארגונית). כדרכם של בעלי עוצמה, קבוצה זו שולטת על תהליכי קבלת ההחלטות, משתלטת על מירב התקציבים, ובכך דואגת שישרתו בעיקר את הפעולות הישירות להשגת מטרות הליבה. כמו בעלי עוצמה אחרים היא בראש ובראשונה דואגת לעצמה: מקדמת את אנשיה לעמדות מפתח כדי לשמר את עוצמתה. גם מזה נשכר הארגון, כיוון שבכך, היא דואגת לשמר את המצב הארגוני האופטימלי הזה לאורך זמן.
[להרחבה בסוגיה זו קראו את המאמר: איזה אגף צריך להיות הדומיננטי ביותר במשטרה?]
ברפורמה של אלשייך, הסיור והמשמר האזרחי הם השחקן המרכזי (איך זה מסתדר עם העובדה שהמשטרה לא אוהבת מתנדבים - גם זה נושא למאמר נפרד...). על כן, אגף הסיור והמשא"ז חייב להיות האגף החשוב במשטרה, הגדול ועתיר התקציבים מכולם. הוא אמור לעשות בדק בית יסודי. לשנות את כוח האדם, שרבים בו פשוט אינם מתאימים לתפקידם, ולהפוך אותו לגוף הדינמי והחשוב במשטרה, כפי שהוא צריך להיות.
זו הסיבה, אגב, שמעולם לא היה במשטרה אגף סיור (אגף המבצעים איננו אגף סיור). אם היה כזה, הוא היה משתלט על העוצמה הארגונית ומפריע לבעלי העוצמה הנוכחית (החקירות והמודיעין) להשיג את רצונם.
העבודה של ניצב משנה ישראל טל
ביוני 2010 הגיש ניצב משנה ישראל טל את עבודת הגמר שלו במכללה לביטחון לאומי. היו אלה ימים אופטימיים ונדמה היה שאו-טו-טו ייפרד מערך הסיור מאגף המבצעים, יתאחד עם המשמר האזרחי ויהפוך לאגף משלו.
מטרת העבודה הייתה לבחון את האפקטיביות של ההצעה להקמת "אגף השיטור" באמצעות שילוב מערכי הסיור והקהילה, בדגש על ההקשר של הביטחון הלאומי במדינת ישראל, לקראת היום שבו תונח הסוגיה שוב על שולחנם של מקבלי ההחלטות.
טל הציג את שני המערכים הללו - מערך הסיור ומערך הקהילה במשטרה - בחן את תפקידיהם ביחס לאמור בספרות בקשר ליעודה של משטרה בחברה דמוקרטית; ובפועל, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במדדי מערכת המנה"ל, ששיקפה אז את ההדגשים של עבודת המשטרה בישראל.
[בתמונה: ניצב משנה גמלאי ישראל טל. התצלום: אתר המשטרה]
החומרים שהובאו בעבודה הצביעו - לטעמו של טל - באופן מובהק, על הצורך בהקמת "אגף הסיור", מנימוקים מגוונים:
ההיבט התורתי-ארגוני
טל השווה את המלל במשטרה על 'חשיבות הסיור' לבין למידת חשיבותו בסדר העדיפות המשטרתי, כפי שהו מתבטא במערכת המנה"ל, ששיקפה אז את מערכת הקדימויות המשטרתית.
קיים פער עצום בין התפקיד שאותו אמור מערך הסיור למלא על פי התאוריה, . אם נבחן את ייצוגו של מערך הסיור במטה ואת מעמדו בפועל – כמו גם את מעמדו של אגף הקהילה כשהיה עדיין קיים – נמצא התאמה מלאה ביניהם: מערכי הסיור והקהילה אינם חשובים להשגת היעדים שלפני עידן אלשייך, ומעמדם בהתאם; או להיפך: העוצמה הארגונית מצויה בידי המודיעין והחקירות. הם מכתיבים את סדר היום המשטרתי, ומתוך כך נגזר מעמדם של מערכי הסיור והקהילה בארגון.
התובנות הללו מתאימות לקביעות בספרות המקצועית. יחזקאלי טוען כי בעשורים האחרונים, הגישה (הרחוקה מלהיות מוכחת), הגורסת שבידי המשטרה היכולת להוריד פשיעה, הביאה לכך, שמערכי המודיעין והחקירות צברו עוצמה והצליחו להשתלט על מרב המשאבים ומיטב כוח האדם במשטרה. התוצאה המתבקשת הייתה ניוונם של מערכים המתחרים על העוצמה הארגונית, כדוגמת מערך הסיור ומערך הקהילה.
[להתעמקות בסוגיה, האם המשטרה יכולה להוריד פשיעה, לחץ כאן]
לכן, יש לראות את "אגף השיטור" כ"ברית של מקופחים". שני חלקיו הבכירים – מערך הסיור ומערך המתנדבים הינן שתי החוליות החלשות במשטרה, הן בתחום תורות ההפעלה וניצול חידושים הקיימים בתחומים הללו מזה עשרים שנה בעולם המערבי; הן בהשקעת משאבים; והן במעמד התוך ארגוני.
ההיבט האסטרטגי – הצורך בעבודה על פי אסטרטגיית עבודה אחת ולא על פי אסטרטגיות סותרות המנטרלות זו את זו
הניסיונות החוזרים ונשנים לבצע "מהפיכה קהילתית" במשטרה, מאז שנות השמונים של המאה הקודמת, הביאו לבלבול תורתי במשטרה, המתבטא בכך, שאסטרטגיות קהילתיות ו"אכיפתיות", תגובתיות ו"יוזמות" משחקות בה בערבוביה, כשהן גורמות לבזבוז משאבים, ולהשקעה במערכים שלמים על פי דוקטרינה אחת, שמנוטרלים בשל הדומיננטיות של הדוקטרינה האחרת.
הדוגמה הקלאסית לכך הינה המש"קים, שהושקע בהקמתם כסף רב, אבל הם סגורים רוב הזמן ואנשיהם מסופחים דרך קבע ל"סתימת חורים" במערך התגובתי של הסיור.
אחת התרומות החשובות של האגף החדש, אם יוקם, תהיה לבנות, סוף סוף, תורת הפעלה אחודה לאגף, שתכלול את כלל המערכים שלו, ושיפסק המצב שבו מערך אחד מנטרל את המערך האחר.
ההיבט המעשי – אגף המבצעים לא יכול לתת למערך הסיור את תשומת הלב הראויה
כאשר עולה הפשיעה, גם אם עליה זו גוררת ביקורת קשה על המשטרה ועל העומד בראשה, לא ישפיע הדבר, בדרך-כלל, על מעמד המפקד המשטרתי. אולם, בכישלון בתחום הסדר הציבורי ישלם, בדרך-כלל המפקד מחיר אישי וציבורי.
זו אחת הסיבות, שבגינן מתמקד אגף המבצעים בתחומי התכנון והארגון ובהקמת יחידות ייעודיות לסדר ציבורי, ומשקיע הרבה פחות במגזר הסיור.
הבעיה היא, שבסופו של יום, ממלא מערך הסיור חלק נכבד בשמירת הסדר הציבורי, שהרי הסיור מצוי ברחובות 24 שעות ביממה, הוא הראשון להגיע לאירועים, ולא תמיד תהיה בהישג יד יחידה ייעודית לטיפול באירוע, בדקות הקריטיות שלו. מכאן, שאפילו בתחום קריטי זה לפיקוד המשטרתי, מהווה מערך הסיור חוליה חלשה בשרשרת, שלהזנחתה מחיר לא מבוטל.
ההיבט המקצועי
תפקיד שוטר הסיור מכיל בתוכו שיקול דעת יוצא דופן: השוטר מוצא עצמו במצב שבו הוא המאתר את העבירה, הוא המוצא את החשוד ובידיו הבחירה לנהוג עמו לחומרה או לקולה.
אולם, כגודל שיקול הדעת שיש לשוטר, כך החשיבות שצריכה להינתן לאיכותו ולמקצועיותו. מחיר החריגות בתפקודו משליכות על אמון הציבור במשטרה ובמערכת אכיפת החוק כולה; ולהפך. התמקדות בתחומי עיסוק אחרים והצבת אנשים מתאימים פחות בתפקידים אלה גורמת נזק משמעותי למערכת האכיפה בכלל ולמשטרה בפרט. לכאורה, די בסיבה הזו על מנת להציב את שוטרי הסיור במרכז תשומת הלב הארגונית. אולם, לא כך הדבר, והמחירים בהתאמה.
[בסרטון: פני שוטר הסיור הם פניה של משטרת ישראל...]
האיום האסטרטגי של משטרת ישראל - המשטרות העירוניות
והעיקר: משטרת ישראל ניצבת בפני איום אסטרטגי: הוואקום שיצרה בשיטור בערים יצר לה תחליפים, בדמות המשטרות העירוניות, שהולכות ומתמקצעות, ומגבשות תורות הפעלה מתקדמות משל המשטרה. זהו איום ממשי על שלמותה של משטרת ישראל, ועל מעמדה כמשטרה לאומית, הנובע מחולשת המערך הקהילתי. ככל שיעבור הזמן וחולשה זו תימשך, תיווצרנה עובדות בשטח שתהפוכנה את השיטור העירוני לאלטרנטיבה עדיפה למערך השטח של משטרת ישראל.
רק אגף סיור וקהילה (ומשמר-אזרחי)- שיהיה הדובדבן בקצפת המשטרתית, שאליו יוזרמו עיקר התקציבים, שתיבנה לו תורת הפעלה עדכנית וששוטריו יראו כמו שמשטרת ישראל רוצה להיראות - יוכל להתמודד עם האתגר הזה!
[להעמקה בסוגיית השיטור העירוני כאלטרנטיבה למשטרת ישראל, לחץ כאן]
עובדה זו הופכת את הקמת האגף החדש קריטית ליכולתה של משטרת ישראל להסתגל למציאות הדינאמית, המשתנה במהירות.
הקמת האגף החדש וחלוקה מאוזנת יותר של העוצמה הארגונית – זהו לטעמי, האתגר המשמעותי ביותר העומד בפני הנהגת המשטרה והשר הממונה בזמן הקרוב.
פנחס שלום רב.
שאלת תם: האם לשוטר עירוני יש אותן סמכויות כמו לשוטר סיור?
אם כן, האם תוכל להסביר איך אתה רואה את מערך השיטור הקהילתי משתלב בהרמוניה עם מערך הסיור?
להבנתי אגף סיור חזק מבטל את הצורך במשטרות עירוניות.
הכל בתיאוריה.
למעשה, הסיור משועבד למדדי שווא לא רלוונטים,
ומשאיר את 'העבודה השחורה' (שחשובה לאזרחים) לשוטרים ה'נחותים'…