תקציר: תורת ההכרה של רבי סעדיה גאון (רס"ג) כוללת שלושה מקורות ידע: החושים, השכל וההכרה; כמו גם מרכיב רביעי ומפתיע: המסורת האמתית, המבוססת על תורת משה. היא מבוססת על אירועים היסטוריים, שאינם מוטלים בספק, וגם על דעתן של שאר הדתות המונותיאיסטיות, שקיבלו את כתבי הקודש, של תורת משה ואת הנאמר בהם…

[לאוסף המאמרים על רבי סעדיה גאון (רס"ג), לחצו כאן]

עודכן בתאריך 20 באוקטובר 2022

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

שלושת מקורות הידע, אותם נפרט להלן, קשורים קשר ישיר לתורת ההכרה של רס"ג [1]:

"...ראוי שנזכיר המובילים אל האמת ... אשר הם מקור לכל מדע... ונאמר שהם שלושה מובילים, האחד – ידיעת הנראה, והשני – ידיעת השכל, והשלישי – ידיעת דבר שההכרח מחייב אותו...ונאמר כי ידיעת הנראה הוא מה שהשיג האדם באחד מחמשת החושים, אבל ידיעת השכל הוא מה שמתחייב בשכל האדם בלבד, כגון חשיבות האמת וגנות הכזב... וידיעת ההכרח הוא דבר אשר אם לא יאמת אותו האדם יתחייב לבטל מושכל או מוחש, וכיוון שאין דרך לביטולו, הרי מחייבו הדבר לאמת אותו העניין, כמו שאנו נאלצים לומר שיש לאדם נפש אף על פי שאין אנו רואים אותה..."[2].

המוביל הראשון של תורת ההכרה: החושים

המוביל הראשון של תורת ההכרה הם כאמור החושים. לדעת רס"ג תפיסת המציאות של העצמים, אינה קשורה רק על הצורה החיצונית אלא כוללת גם את המהות העצמית של הדברים. התפיסה האנושית מוגבלת לעצמים חומריים, ואין החושים מסוגלים לתפוס ישויות נטולות חומר. למרות שיש מקום לתפיסה מגמתית ומוטעית, ובכך ליצור ספקות לגבי ההשגה הבאה באמצעות חמשת החושים ,הרי האדם יכול לזהות טעויות אלו ואף לתקנם.

המוביל השני של תורת ההכרה: השכל

המוביל השני הוא מדע השכל. הכוונה להבחנה הבסיסית בין טוב לרע , ועקרונות מובנים מאליהם שאינם צריכים הוכחה (אקסימה). לכאורה,המוביל השני, עומד בפני עצמו, אולם ככלל, אין אלה פני הדברים. לדעת רס"ג, ההשגה החושית משולבת במדע השכלי,היות והנתונים של השגת החושים עוברים ביקורת על ידי השכל האנושי. לשון אחר – המידע הקיים בשכל, פרט למושכלות ראשוניים כדוגמת חשיבות האמת כנגד השקר,מגיע באמצעות חמשת החושים,והשכל בוחן את המידע ומבצע הערכת מצב, מה לקבל בהיותו נכון, ומה לדחות בהיותו לא מדויק או משובש.

המוביל השלישי של תורת ההכרה: ההכרח

המוביל השלישי הינה ההכרח. מקור זה הינו שילוב בין המידע שנאסף על ידי חמשת החושים תוך הבחינה השכלית/לוגית של מידע זה. מקור מידע זה,משלב את שני מובילי הידע הקודמים, אולם אליה וקוץ בה. ההכרה המדעית הנובעת מהשילוב האמור יכולה להוביל לתובנות לא מדויקות ואף מוטעות. ברם, לדעת רס"ג, כאשר האדם מפעיל ביקורת חמורה ושיטתית,ביכולתו לאתר ידיעות משובשות ולתקנן.

הפועל היוצא מדברים אלה הוא-אם האדם יקפיד לברור את המידע המגיע אליו ממובילי הידע שלו, באופן חמור ומוקפד, הרי ביכולתו להגיע לאמת מבוססת שניתן לסמוך עליה, ולפתור ספקות העולים בגין השגה לא נכונה.

אולם , למרות הביקורת שעל האדם להפעיל אודות המידע של מובילי הידע שלו,עדיין יש אפשרות, כי המסקנות שיגיע אליהן יהיו מוטעות. גם אם הגיע לעובדה מבוססת, ראוי לו לאדם לדעת ולהודות,כי יתכן וטעות בידו[3]. זאת נקודה מכרעת בתורת ההכרה של רס"ג. אין הוא חותר להשגה שכלית כשלעצמה. התכלית לטעמו הם החיים לפי תורת משה.

בנוסף, רס"ג אינו מכיר במציאות על חושנית. בדוגמה שהוא מביא, אודות הנפש בגוף האדם, הרי גם אז המדובר בעצם במציאות חושית ממשית.

באותה נשימה יש להוסיף כי יש גבול אותו מובילי הידע לא יכולים לעבור. אין הם יכולים להשיג את עצמותו של האל, בהיותו ישות לא חומרית. אנו יכולים לזהות את פעילותו של האל בעולם, אולם לא את מהותו.

רס"ג אם כן, מודה כי אין בידי האדם יכולת לפרוץ את גבולות השגת החושים והניסיון השכלי. מה שאפשרי לדעתו, שמובילי הידע יעידו על ישות לא חומרית, כדוגמת האל, שאודותיו אין לומר כל היגד.

[בתמונה משמאל: אין בידי האדם יכולת לפרוץ את גבולות השגת החושים והניסיון השכלי... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי mohamed_hassan לאתר Pixabay]

רס"ג, בניגוד לפילוסופים אחרים, פוסל מראש כל מאמץ אינטלקטואלי לדעת על מהותו של האל. המדובר בגבול שאין אפשרות לעוברו. מה שמעסיק אותו היא הוודאות הדתית של תורת משה,כנגד המתקיפים אותה : "...דע אתה המעיין בספר זה כי מה שאנחנו חוקרים ומעיינים בענייני אמונתנו הוא לשני עניינים- האחד כדי שיתאמת לנו בפועל מה שידענו מפי נביאי האל בידיעה, והשני כדי שנשיב לכל מי שיטען עלינו בענייני אמונתנו..."[4].

הנה כי כן יש לרס"ג תפיסה רציונליסטית מוגבלת בהיקפה, בניגוד לרציונליזם הרגיל.

מוביל רביעי על פי רס"ג: המסורת המבוססת על תורת משה

לשלושת מובילי הידע האמורים מוסיף רס"ג מוביל ידע רביעי ומפתיע. המדובר על המסורת האמתית המבוססת על תורת משה " ...אנחנו קהל המייחדים אנו מאמתים שלשת המובילים הללו אשר למדע, ומוסיפים עליהם עוד מוביל רביעי והוא אשר למדנו באותן השלושה ונעשה לנו יסוד, והוא נכונות המסורת האמתית..."[5].

אולם, בניגוד לשלושת מובילי הידע הקודמים, שהינם אוניברסליים, המוביל הרביעי נתפס לכאורה,כמקור מצומצם לקבוצת אנשים מוגדרת. למרות זאת, רס"ג מציע למוביל זה ביסוס אוניברסלי. לדעתו המסורת נשענת על הניסיון החושי בעת ההתגלות. מאורע זה של ההתגלות, אינו מקרה רגיל אלא מאורע חריג, שבמהלכו התגלתה האמת לעם שלם. מרגע ההתגלות, החלה העברתה מדור לדור,תוך ביסוסה, כאמור על מאורע היסטורי. דעה זו של רס"ג, מעמידה אם כן את המסורת בשווה עם שאר מובילי הידע,שעה שביסוסה תלוי בהם[6].

ההבדל היחיד בין המוביל הרביעי לשלושת קודמיו נעוץ בהיבט אחר. שלושת מובילי הידע , לדעת רס"ג, אמורים לעמוד לבחינה שכלית. גם המוביל הרביעי - המסורת, אמור לעבור בחינה שכזאת. אולם,בניגוד למצופה, מה שעומד לביקורת אינו תוכנו של המידע של המסורת. הביקורת מתייחסת ומתמקדת במוסרי הנתונים שלה. כאן בעצם ממזג רס"ג בין ההתגלות לשכל, היות יש לטעמו התאמה ברורה בין השניים. לא יתכן לדעתו מצב לוגי, שבו נביא יאמר את דברו, ואלה יעמדו בסתירה לשכל. אם אכן כך קרה, הרי יש להבין את דברי הנביא לא כפשוטם.

אחרית דבר

המסורת האמתית, שהיא המקור הרביעי בתורת ההכרה של רס"ג, מבוססת על אירועים היסטוריים שאינם מוטלים בספק, גם על דעתן של שאר הדתות המונותיאיסטיות, שקיבלו את כתבי הקודש, של תורת משה ואת הנאמר בהם[7] .

אצל רס"ג, לא קיימת הבעיה של עימות עקרוני בין השכל להתגלות. עימות שכזה קיים במשנתו של הרמב"ם; שלפיו, השכל האנושי הוא אוטונומי לחלוטין, ויכול לחשוף בעצמו עניינים ואמיתות של עולם המטאפיזיקה, שמהווים תחליף להתגלות.

אם זו דעתו של רס"ג, הרי לכאורה, מדוע אנו זקוקים לפרמטר השכלי בתחום הדת? התשובה לכך נעוצה בעובדה, שתמיד יכול להישאר ספק בנושא אמונה ודת. לכן, ברגע שיש התאמה מוחלטת ומלאה בין ההתגלות לשכל, אנו בטוחים שמצויה בידינו אמת בלתי ניתנת לערעור.

[לאוסף המאמרים על רבי סעדיה גאון (רס"ג), לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

העשרה

• אבי הראל (2016) פיוט ותפילה במשנתו של ר' סעדיה גאון, 28/11/16.

הערות

[1] ראה-גוטמן, י. הפילוסופיה של היהדות, מוסד ביאליק, 1983, עמודים- 63-64.(להלן גוטמן).

•     סיראט, ק. הגות פילוסופית בימי הביניים, כתר, 1975,עמודים 26-28.(להלן סיראט).
•     שבייד, א. הפילוסופים הגדולים שלנו, ידיעות אחרונות, 1999,עמודים 22-25.(להלן שבייד).
•     שמאי, ב.ח., עשרת עיקרי האמונה של רב סעדיה גאון, דעת,37, בר אילן,תשנ"ו,עמודים-26-11
• I.Efros, 'Saadya's Theory Of Knowledge, JQR,XXXIII(1942-1943),pp.133-170.
• A.Marmorstein, The Doctrine Of Redemption in Saadya's Theological System, Saadya Studies,1943,pp.4-25.

[2]  רב סעדיה גאון, הנבחר באמונות ודעות, תרגום יוסף קאפח, 1970,עמוד י"ד.(להלן ת' קאפח).

[3] שבייד, עמוד 24

[4] ת' קאפח,עמוד כ"ד

[5] ת' קאפח, עמוד ט"ו

[6] ראה- שבייד, עמוד 26

[7] סיראט, עמוד- 27