[בתמונה: כשאת אומרת לא... התמונה המקורית: תמונה חופשית שהועלתה על ידי GovernmentZA לאתר flickr]
[לריכוז המאמרים אודות תופעת ה- MeToo# והשלכותיה, לחצו כאן]
עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד.
רגב ניהל מספר רב של חקירות - בישראל ובחו"ל - כנגד ארגוני הפשיעה - הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים.
הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.
* * *
"כשאת אומרת לא..."
אחד הפרדוקסים של מערכת מורכבת הוא שמאזני הכוח שבה נוטים להתהפך. משמע, הטוב מצמיח בתוכו את זרעי הרע ולהיפך. היפוך כזה מתרחש לנגד עינינו בסוגיית הסכמתה של המתלוננת לקיום יחסים, בהבחנה בין אינוס ובין קשר מיני לגיטימי.הנה הפרדוקס: ככל שהסכמת המתלוננת ממלאה תפקיד מרכזי יותר, כך גדלה המוטיבציה השיפוטית לבחון ביסודיות כל תג בהתנהגותה של המתלוננת ובאישיותה.
ככל שפוחת משקלה של האלימות אשר הופעלה על ידי הנאשם – כך פוחת העניין השיפוטי בנאשם, ומפנה מקום לבחינת המתלוננת וחלקה באירוע הנדון.
כל מילה של המתלוננת, כל תנועה, כל פרט לבוש, כל אינטונציה הופכים לגורמים רלבנטיים וחשובים, ומערכת המשפט הופכת והופכת בהם. שיקול דעתה של המתלוננת, תבונתה, צניעותה, כנותה, סבירותה, ההיסטוריה המינית שלה, כולם עומדים לביקורת שיפוטית מדוקדקת. במילים אחרות: המתלוננת היא המוצבת על דוכן הנאשמים במקום הנאשם.
מצב בעייתי זה נוצר כתוצאה ישירה למחיקתם של מרכיבים מסורתיים של עבירת האינוס מהגדרתה המהותית של העבירה (הכוונה לשימוש בכוח על ידי הנאשם והעדר התנגדות של הנאנסת) מטעמי צדק ובירור האמת מרכיבים אילו מוסיפים לשלוט בדיון המשפטי בעבירת האינוס ככלים ראייתיים במסגרת הדיון כאשר נטענת טענת העדר הסכמה.
[בתמונה: מיצג מחאה נגד אינוס. תמונה חופשית שהועלתה על ידי Daniela Brown לאתר flickr]
בהעדר ראיות - אשר יכולות להבהיר מה באמת אירע בין הנאשם למתלוננת - בית המשפט נאלץ לבחון בשבע עיניים את התנהגותה של המתלוננת: האם ניצלה הזדמנויות בריחה מזירת האינוס, והאם ניתקה את הקשר עם הנאשם לאחר האינוס. בית המשפט מאשים ו"מרשיע" את המתלוננת אם לא נהגה באופן שנראה לבית המשפט כסביר ורציונלי בנסיבות העניין. חוסר שביעות רצונו של בית המשפט מהתנהגותה של המתלוננת יכול להוביל לזיכוי הנאשם.
פעמים רבות הדיון המשפטי מתבסס על דעות קדומות ותפיסות מיושנות ביחס להתנהגות "נורמאלית" ו"סבירה" של אישה בנסיבות של לחץ וכפיה, ואינו לוקח בחשבון שהתנהגותן של נשים "נורמאליות" רבות בנסיבות כאלה שונה מאוד מן ההתנהגות ש"השכל הישר" השיפוטי מייחס להן...
יש לחפש פתרונות לבעיה אמיתית זו ולא להתעלם ממנה
Pnina Fss:
עוד באוניברסיטה למדנו [אלה שהיו בשעור וגם הקשיבו] שהמיתוס של הגבר הזר שמתנפל ואונס בכח הזרוע הוא המיעוט של המקרים. זה מתאים כנראה לפנטזיה הגברית, ולכן זוכה להשרדות גם עשרות שנים אחרי שמחקרים הוכיחו שהאסון ממתין בעיקר מכאלה שכבר מוכרים.
אני רוצה להציע קריטריון אחר – ככל שהנתבע הוא בכיר יותר [במשהו – בשלטון בצבא במשטרה, בתפקיד כלכלי בכסף גדול] – כך צפויה המתלוננת לעבור יותר מדורי גיבהנום ולהאנס שוב על ידי החקירה וההליך השיפוטי.
זה קריטריון שיכול להסביר לדעתי גם את הפגיעות המיניות בחברה החרדית שמתבררות מדי פעם בהפתעה, שהיא חברה היררכית שמבוססת על זה שחלק מהאוכלוסיה שווה יותר וחלקם אף עוד יותר ויש להם מילה ששוה יותר, ועדיף לשתוק מלכתחילה.