[התמונה למעלה היא צילום מסך מתוך סרטון ''האמהות הלוחמות'']

[לריכוז המאמרים אודות תופעת ה- MeToo# והשלכותיה, לחצו כאן]

"ילדה שלי קטנה, אני לך מבטיחה, שזו תהיה ההטרדה האחרונה..."כך שרו "האימהות הלוחמות" בפייסבוק (ראו סרטון בסוף הדף). מן הסתם - וכל עוד ימצאו גברים ונשים בכפיפה אחת - הטרדות תמיד תהיינה, אבל הרבה פחות. מדינת ישראל יישרה קו עם העולם המערבי, וביצעה 'קפיצת מדרגה' למציאות חדשה:

האם זו המציאות עליה חלמו ה'אימהות'? לא! האם היא טובה יותר? הכל בעיני המתבונן... דבר אחד בטוח: היא שונה לחלוטין!

ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת (The Paradoxical Logic of A Complex System) מבוסס על העובדה, שהיא מערכת הנשלטת על ידי מאבק דינאמי בין רצונות מנוגדים ועוצמות מנוגדות, בניסיון ליצור איזונים של עוצמה. בגלל הכוחות המנוגדים הפועלים בתוך מערכת מורכבת, ובשל נטייתה הבלתי פוסקת לחתור לשווי משקל (אליו לא תגיע מעולם), מערכת מורכבת מועדת לתהפוכות: התחזקותה של מגמה אחת טומנת בחובה גם את התחזקות ההתנגדות אליה, עד שהפעולה תהפוך להיפוכה. התקדמות יוצרת נסיגה, וחוזר חלילה.

את ההתקדמות אנחנו רואים. איפה הנסיגה? ברוכים הבאים להיגיון הפרדוקסלי של ההטרדות המיניות...

הנסיגה הזו מתחילה לבצבץ באופן שבו מאמצים ארגונים (החלוצים הם הארגונים הבינלאומיים) קוד התנהגות שימנע הטרדות מיניות. בארגונים כמו אינטל למשל, הקוד הזה נהוג שנים. הארגונים האחרים לומדים מהר. העיקרון הוא הגבלת החיכוך בין המינים, בין מנהלים לעובדים, בין עובדים לבין עצמם וגם בין מנהלים לבין עצמם:

• תפקידים המחייבים אינטימיות מסוימת, כמו מנהל-מזכירה, מנהל-רל"ש ומנהל-דובר יאויישו על ידי בני אותו מין.
• מנהל לא יראיין עובדת כשהיא נמצאת עמו לבד בחדר, גם אם אין רצונה שגורם שלישי ישמע את השיחה.
• עובד ועובדת לא יסעו יחד ללא נוכחות עובדים נוספים.
• מנהל/עובד לא יגיע לביתה של מנהלת/עובדת ללא נוכחות של עובדים אחרים.
• פעולות ה- 'outdoor', המחייבות קירבה מסויימת בין עובדים/מנהלים, יוגבלו לבני אותו מין.
• מסיבות גיבוש של עובדות ועובדים עם אלכוהול ומוסיקה וריקודים תיעלמנה מהנוף.

מה השינוי הזה עושה לנו? מדד קטליסט חשף ב- 2014 ירידה בשיעור היו"ריות, המנכ"ליות והמנהלות בחברות במדד ת"א 100, ובדיקת BDI-COFACE מגלה כי שיעור המנכ"ליות ב-500 החברות המובילות במשק הוא 5.4% בלבד (פרנקל, 2014). מאחר והתפקידים האינטימיים שבסביבתו הקרובה של מנכ"ל הם הדרך לבכירות, משום שהעובד מצליח ליצור בהם את קשרי הגומלין ההכרחיים בדרך למעלה, הרי שמנכ"לים גברים יצמיחו מנהלים גברים ומנכ"ליות מנהלות נשים. משמע, נסיגה בדרך לשוויון בין המינים.

השינויים יהיו לא רק בקוד ההתנהגות אלא גם בקוד הלבוש. כיוון שלבוש ש"איננו צנוע" יכול לגרום לסיבוכים ולגרור הערות שתתפרשנה כהטרדות, מתחילים ארגונים לדרוש מעובדותיהן להגיע לעבודה ב'לבוש מכובד', כשהכבוד הזה הוא שם קוד לריסון.

זה טוב? זה רע? הכל בעיני המתבונן. זו המציאות החדשה בין המינים וכדאי שנתרגל אליה.

אני - זקן שכמותי - שמח שגדלתי ותפקדתי במציאות אחרת. יש לי תחושה, די מבוססת, שרבות מעמיתותי לעבודה, בנות גילי, חושבות בדיוק כמוני...

[לריכוז המאמרים אודות תופעת ה- MeToo# והשלכותיה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת, 10/12/14.
• בילי פרנקל (2014), ירידה במספר הנשים בתפקידי ניהול בכירים, 5/3/14, ynet.
• יאיר רגב (2016), הפרדוקס שמאחורי 'הסכמת המתלוננת', 9/12/16.
• משה ויסטוך (2016), פרופ´ גביזון בעקבות פרשת בוכריס: אולי יש איזה היגיון באיסור הייחוד, כיפה, 15/12/16.