תקציר: עבוּר מקיאוולי, אין למדוד שלטון על פי זיקתו להגות ולתיאוריה השלטונית, אלא על פי הצלחתו בלבד. האם יעקב פעל להישרדותו באמת ובתמים בדרך דומה לדרך שהתווה מקיוואלי? קשה לומר היגד חיובי על כך. אולם הציטוטים מתוך ספרו של מקיוואלי מזכירים במקצת את מעשיו ואת הפרשנות אודות התנהלותו של יעקב למען קיומו הפיזי…

[בתמונה: ציורי תנ"ך/ יעקב ועשיו נפגשים/ ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

עודכן ב- 8 בדצמבר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת וישלח בספר בראשית, עוסקת בעיקר בעימות בין יעקב ועשיו, ומפרטת את ההכנות שעושה יעקב לקראת המפגש עימו. הצעד הראשון שיעקב נוקט הוא שליחת שגרירים לעשיו, שאמורים להעביר לו מסר בדבר הקורות אותו ואודות רכושו הרב. ברם, שליחי יעקב חוזרים אליו עם ידיעה מודיעינית קשה והיא:"בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ"[1].

המסר הראשוני שנשלח בידי שליחי יעקב, לא משיג את מטרתו. זאת ועוד. עשיו מגיע עם ארבע מאות איש כדי ליישר את ההדורים עם יעקב בדרך אלימה.

יעקב מנסה אם כן, להפיס את דעתו האלימה של אחיו באמצעות מתנות בדמות בקר וצאן כדלקמן:" כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי"[2]. האם יעקב חשב שכך הוא ימנע את פרץ האלימות המתרגש ובא? התשובה לכך חיובית, היות ויעקב מכיר את אופיו החומרי של עשיו. כבר בזמן מכירת הבכורה, העדיף עשיו מתנה גשמית על פני מעמדו כבכור. יתכן שגם במקרה דנן מתנה חומרית מסיבית תגרום לו לשינוי דפוס התנהגותו.

האם התנהג יעקב באופן ראוי ונכון? לפי חלק מהפרשנים התנהגות יעקב כלפי האיום שנשקף לו מצד עשיו הייתה התנהגות ראויה ונכונה. כך למשל אומר בעל מדרש לקח טוב, על אתר,  אודות מעשהו של יעקב:" אמר ר' יונתן: כל מי שרוצה לרצות מלך או שלטון ואינו יודע דרכם וטכסיסיהם – יניח פרשה זה לפניו וילמד הימנה טכסיסי פיוסים וריצויים".

לשון אחר, יעקב השתמש בתבונה רבה בשפע החומרי שהיה לו בכדי לרצות את עשיו. המדרש נותן פתח להתנהלות שכזאת, כאשר עם ישראל מצוי בגלות. או אז, עם שוחד או טובות הנאה יכולים להסיר גזירה קשה מעל הציבור הרי שמותר להשתמש בה.

ברם, לפי חלק אחר מדברי הפרשנים, התנהגות יעקב לוקה בחסר, ואינה נכונה כלל ועיקר. יש כאן התרפסות מיותרת, שהיא בעלת השלכות מרחיקות לכת ,בעיקר לצאצאי יעקב בדורות הבאים.

[בתמונה: ציורי תנ"ך/ יעקב מכין מנחה לעשיו/ ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

המדרש אומר כי להתנהלות זו של יעקב היה מחיר מיידי כדלקמן:" באותה שעה שקרא יעקב לעשיו "אדוני" אמר לו הקב"ה: אתה השפלת עצמך וקראת לעשיו "אדוני" שמונה פעמים - חייך אני מעמיד מבניו שמונה מלכים קודם לבניך שנאמר (בראשית ל"ו): "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך בני ישראל"[3]. ללמדנו כי  שלטון בניו של יעקב מתעכב רק בגלל התנהגותו.

רמב"ן[4], אומר  על התנהלות יעקב כי המחיר עליה הגיע בהמשך ההיסטוריה של עם ישראל:" ועל דעתי גם זה ירמוז כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום, כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים , ומהם שבאו ברומא, והיא הייתה סבת נפילתם בידם, וזה מוזכר בדברי רבותינו ומפורסם בספרים".

אם כן כיצד צריך לנהוג במצב שכזה? בתקיפות מופגנת או בטקטיקה של עורמה והתרפסות לכאורה? נראה כי לשתי הגישות יש מקום. ישנם מצבים בהם עם ישראל המצוי בגולה, או שהוא נשלט בארצו על ידי זרים, או אז יש לנהוג אז בטקטיקה של ערמומיות כדי לזכות בהישגים. אולם הדבר  תלוי כמובן גם באישיות ובמנהיגות מולה עומדים.

גם בזמן שעם ישראל עצמאי בארצו, יש להפעיל שיקול דעת כיצד לנהוג. בתקופה שכזו הצפייה שהנהגת העם אמורה  להביע עמדה נחרצת לגבי אירועים כאלה ואחרים. אבל בדומה למצב של  יעקב ועשו, גם כשמדובר באומה עצמאית, הרי שלא פעם מדובר במצב של מעטים מול רבים, ומכאן צריך להפעיל שיקול דעת מעמיק כיצד לנהוג או  כיצד להגיב. הגאווה הלאומית אינה דבר פסול או שלילי, ויש להביע אותה גם באזני אחרים, אולם לא בכל מצב ולא בכל מחיר.

למרות שמעשיו של יעקב לא היוו מודל או תקדים ישיר למשנתו המדינית של מקיוואלי[5], ניתן להבחין בפרשנות על מעשיו תוך מתן דגש מרכזי על מעשה העורמה של יעקב למען הישרדותו הפיזית, כהד קלוש לדוקטרינה שניסח מקיוואלי בתחום זה. בשנת 1513, כתב מקיאוולי את היצירה שהביאה לו פרסום עולמי - הנסיך. הספר הודפס ופורסם ברבים כשנתיים לאחר מותו וזכה לתהודה רחבה, והשפיע על המחשבה המדינית במשך תקופה ארוכה. בתחילה, הוא היה שנוא נפשם של רבים. פרידריך הגדול כתב נגדו ושיקספיר התייחס אליו באחד ממחזותיו כאל רוצח מועד. רק בתקופות מאוחרות יותר התחילו להתייחס להשקפת עולמו כאל חשיבה לגיטימית, הגם אם ללא לגיטימיות מוסרית לביצוע.

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של מקיאוולי, הנסיך, במהדורה משנת 1550. התמונה היא נחלת הכלל]

בהקדמה לספרו מודה מקיאוולי, שגישתו שונה מכל מה שחשבו וכתבו לפניו. כל ההוגים התעסקו בשאלות ההצדקה המוסרית של המדינה. אֲמָת המידה הייתה תמיד הצדקת המדינה וקיומה. החל מאריסטו שדיבר על שלטון חיובי ועד מרסיליו שדיבר על מדינה שחשיבותה במילוי צרכיו הפיסיים והביולוגיים של האדם. בסיס מחשבתו של מקיאוולי בנסיך הוא, השלטון כתכלית עצמו, והדרך להישרדותו של השליט על כיסאו. יש לשים את כל התיאוריות והפילוסופיות המדיניות בצד, ויש לראות את המציאות נכוחה. עבוּר מקיאוולי, אין למדוד שלטון על פי זיקתו להגות ולתיאוריה השלטונית, אלא על פי הצלחתו בלבד. הדרך לאותה הצלחה לא תמיד הייתה הדרך הישרה והמוסרית, אולם כאמור המטרה של הישרדות השלטון מקדשת את האמצעים.

אחרית דבר

האם יעקב פעל להישרדותו באמת ובתמים בדרך דומה לדרך שהתווה מקיוואלי? קשה לומר היגד חיובי על כך. אולם הציטוטים מתוך ספרו של מקיוואלי מזכירים במקצת את מעשיו ואת הפרשנות אודות התנהלותו של יעקב למען קיומו הפיזי, (כאשר מחליפים את מושג הנסיך בשמו של יעקב), כדלקמן ": בכל זאת, חייב הנסיך להיות כבד ראש באמונתו ובמהלכו, ואל לו לפחוד מהצל של עצמו; עליו לפעול במתינות, בזהירות ובמידת האנושיות, כך שהביטחה המופרזת לא תעשה אותו פזיז, והחששנות המופרזת לא תעשה אותו חסר סבלנות...כי זאת עליכם לדעת, ששתיים הן שיטות הלחימה, בעזרת החוק ובעזרת הכוח. השיטה הראשונה מיוחדת היא לבני האדם, והאחרת לחיות; אלא מאחר שפעמים רבות לא די בשיטה הראשונה, מן ההכרח הוא להסתייע בשנייה. דרוש אפוא לנסיך שידע להפעיל גם את החיה וגם את האדם"[6].

[לאוסף המאמרים על פרשת וישלח, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת וישלח.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת וישלח באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 7/12/19.
• גרשון הכהן (2010), על יצירת מענה רלבנטי לאיום: בין מענה טכני למענה הסתגלותי, עיונים בביטחון לאומי, גיליון מס' 12, נובמבר.

[1] בראשית, פרק ל"ב, פסוק ז'.

[2] שם, פסוק כ"א.

[3] מדרש בראשית רבה, ע"ו.

[4] רבי משה בן נחמן (רמב"ן), מגדולי חכמי ספרד, 1194 -  1270

[5] על מקיוואלי דמותו ומשנתו ראה - אבינרי, ש. רשות הרבים, ספרית פועלים, 1986, עמודים 71 – 79.

[6] מאקיאוולי, נ. הנסיך, זמורה ביתן, תל אביב, עמודים 72, 75 בהתאמה.