תקציר: החל החל מה-16 בספטמבר 2024, השיקה גרמניה מחדש את ביקורת הגבולות הזמנית בכל גבולותיה היבשתיים, ומדינות אירופיות אחרות הולכות בעקבותיה. לעולם המערבי הסתבר, בדרך הקשה, שבעידן הנוכחי, גבולות פתוחים הופכים מדינות מפותחות לעולם שלישי. העולם השתנה והכיוון ברור: אמנת שנגן גוועת. מה הלקח?

עודכן ב- 4 באוקטובר 2024

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. 

בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

[המאמר מבוסס על מאמר ישן, שראה אור בכתב העת ליברל. הוא מועלה לכאן באישורו ובאישור המחבר]

* * *

אמנת שֶנְגֶן (Schengen Agreement) לגבולות פתוחים בין מדינות האיחוד האירופי, שנכנסה לתוקף ב-1995, הייתה אחת מההישגים החשובים ביותר בתהליך האינטגרציה האירופית, שסימלה את יצירתו של מרחב ללא גבולות פנימיים בין מדינות החברות בהסכם. מטרת האמנה הייתה לאפשר תנועה חופשית של אנשים בין מדינות אירופה החברות, תוך ביטול בדיקות הגבול בין המדינות. עם השנים, האמנה הפכה לסמל של האיחוד האירופי עצמו ושל המחויבות שלו לאינטגרציה ולסולידריות.

(על הרקע ההיסטורי של האמנה והמדינות המקיימות אותה ראו בנספח בסוף).

אמנת שנגן גוועת

החל מה-16 בספטמבר 2024, השיקה גרמניה מחדש את ביקורת הגבולות הזמנית בכל גבולותיה היבשתיים, כולל אלה עם צרפת, לוקסמבורג, הולנד, בלגיה, דנמרק, אוסטריה, פולין, שוויץ וצ'כיה. הסגירה היא לכאורה, למשך שישה חודשים. צעדים אלה נועדו לבלום הגירה בלתי סדירה ולהגביר את הביטחון בעקבות עלייה משמעותית במספר פליטים ומבקשי מקלט, במיוחד מאוקראינה, וחששות מפשיעה וטרור חוצי גבולות. הבדיקות הוגדרו כזמניות, אולם הכיוון ברור והמציאות חזקה יותר מכל אידאל.

החל מאוקטובר 2024, כמה מדינות אירופיות נוספות הלכו בעקבות גרמניה וסגרו את גבולן. אחרות כמו איטליה וספרד מחילות בדיקות מסוימות, במיוחד במקרה של התראות ביטחוניות מוגברות או מצבים ספציפיים. יש לציין כי הסכם שנגן מתיר בדיקות גבולות זמניות בתנאים מסוימים, אבל העולם השתנה, וגבולות פתוחים - שגרמו בעבר לשגשוג רבתי, הופכים היום מדינות מפותחות למדינות עולם שלישי. אמנת שנגן גוועת.

בתמונה למטה: כרזה מדף הטוויטר של Johnny Midnight: גבולות פתוחים הופכים מדינות מפותחות לעולם שלישי: נכון בישראל, נכון במערב כולו!

הלחצים על אמנת שנגן

במהלך השנים האחרונות, הועמד האיחוד האירופי מול אתגרים משמעותיים שהעלו ספקות לגבי עתידה של אמנת שנגן. בין האתגרים הללו ניתן לציין:

1. משבר ההגירה: משבר ההגירה של 2015 הציב את מרחב שנגן במבחן חסר תקדים. המוני מהגרים, בעיקר מסוריה וממדינות אחרות במזרח התיכון, ניסו להיכנס לאיחוד האירופי דרך גבולות הדרום והדרום-מזרחיים. מדינות רבות, בעיקר בבלקן ובמזרח אירופה, חשו שאין להן כלים להתמודד עם כמויות כה גדולות של מהגרים, והחלו להחזיר את הבדיקות בגבולותיהן הפנימיים.
2. איומים ביטחוניים: העלייה במתקפות טרור בשנים האחרונות, במיוחד מאז מתקפת הטרור בפריז ב-2015, עוררה דיונים נרחבים על כך שמרחב שנגן עלול להקל על מעברם של טרוריסטים בין מדינות, מה שמוביל להחמרה בבקרות בגבולות הפנימיים כדי להבטיח את הביטחון.
3. התפרצות הקורונה: מגפת הקורונה בשנת 2020 הייתה מבחן נוסף לאמנת שנגן. כדי לבלום את התפשטות המגפה, מדינות רבות סגרו את גבולותיהן הפנימיים באופן זמני, פעולה שסימלה נסיגה מהעקרונות הבסיסיים של האמנה, אפילו אם נבעה מצורך בריאותי מיידי.

קו פרשת המים בהבנה שהמציאות השתנתה היה פיגוע הטרור בשוק חג המולד בברלין ב- 2017. הוא העלה במדינות האיחוד האירופי דיון ביקורתי  במדיניות האמנה. לא רק שתנאי הגבולות הפתוחים אפשרו למבצע הפיגוע לחמוק מגרמניה - ולעבור בין מדינות נוספות, עד שחוסל במילנו לאחר מספר יממות - אלא שתנאים אלה הוצגו על ידי מומחים לטרור, כמקשים על קיומו של מאמץ אפקטיבי למניעת הטרור.

הסמן השני לפער הרלוונטיות הגדל והולך שיצרה אמנת שנגן היה יציאתה של בריטניה מהאיחוד האירופי (ברקזיט) ב-31 בינואר 2020, שסימנה פרישה של אחת המדינות המרכזיות שהיו חלק מהשיח על שנגן, אך לא היו חברות בפועל במרחב זה. אחרי יציאת בריטניה היה ברור, כי המדינות החברות באיחוד תבחרנה בעתיד לנהל מדיניות עצמאית גם בתחום זה, במידה שהלחצים הפנימיים יגדלו.

התומכים בשימור מדיניות הגבולות הפתוחים טוענים כי המערכת עדיין מהווה מרכיב חשוב בכלכלה האירופית ובחיי היומיום של מיליוני אזרחי האיחוד. אולם בשיח התקשורתי הנגדי נטען כלפיהם, כי הם מקדשים אידאולוגיה ומתעלמים מתנאי המציאות שהתהוותה. לפתחם של המנהיגים הונחה תביעה להסתגלות מתאימה למציאות החדשה.

למטה: כרזת מחאה של הימין הבריטי על המצב שלתוכו נקלעה בריטניה בגין מדיניות ההגירה והגבולות הפתוחים:

נפלאותיה של תופעת ההתהוות

הדילמה שיצרה אמנת שנגן היא הזדמנות נפלאה להתבוננות בתופעת ההתהוות. תורת המערכות המורכבות מלמדת אותנו שניתן ליצור פעולות משנות מציאות, אולם לעולם לא נוכל לשלוט על האופן שבו תיראה אותה מציאות חדשה. מדיניות הגבולות הפתוחים אכן הייתה קטליזטור להתהוות מציאות חדשה ובלתי צפויה. התהוות כתופעה היא הרבה מעבר לעצם בעיית ההתנהלות בתנאי אי וודאות, המוכרת לכל תלמיד מתחיל בקורס לקבלת החלטות. בדיבור על התהוות כתופעה, מתכוונים לסביבת פעולה שבה עצם הקשר הסיבתי בין פעולה לתוצאה לא רק שאינו הכרחי, הוא אף בלתי ידוע ונותר פתוח.

זה אומר שבניגוד לתכנון ולניהול פס יצור הנדרש למתאם מוחלט בין תכנון לביצוע באופן שהתוצאה הסופית עומדת במבחן "סוף מעשה במחשבה תחילה", במערכת אנושית מורכבת הנתונה להתהוות, מתהוות לעיתים מגמות חדשות ובלתי צפויות.

הנרי קיסינג'ר נהג לצטט פתגם סיני: "הפתרון לבעייתנו הנוכחית, מעניק לנו כרטיס השולח אותנו בעל כורחנו, אל הבעיה הבאה". בתמצית מונחת כאן השקפת עולם כוללת, על הפער העצום בין תפיסת תהליכי פתרון בעיות הממוקדים במסגרת התייחסות מכנית וסגורה, בה נכון ואפשר להתנהל בהגיון של בקשת פתרון לכל בעיה, לבין סוגיות בהווייה האנושית-חברתית, המתקיימות במערכת מורכבת ודינמית, הפתוחה תמיד להתהוות חדשה אשר לפחות בחלקה, בלתי ניתנת לשליטה ולחיזוי. לנוכח הבנה זו, מתמיה כיצד בסוגיה הישראלית פלסטינית, ממשיכים לבקש פתרון קבע.

מנהיגי עולם, בהם נשיאי ארה"ב נהגו וממשיכים  לדבר על מתכונת הפתרון, בחתירתם להשגת מציאות חדשה המתוארת במילים: שתי מדינות החיות זו לצד זו בשלום בר קיימא. ("everlasting"). האם יש משהו במציאות חייו של בן אנוש היכול להיחשב :"everlasting"?

כאן תמצית הפער התפיסתי בין איש תרבות המערב לבין איש תרבות המזרח:

• בתרבות הנאורות המערב אירופית, היציבות מבוקשת בתור מצב היסוד – כסדר קוסמי אידאלי, בר מימוש בידי אדם תבוני.  אם לרגע אבדה השליטה ונוצרה אי יציבות, הרי שנדרש לטפל בה, כמו בטיפול בתאונה, במאמץ להשיב את הסדר היציב אל מסילתו הקבועה.
• עבור אדם בתרבות המזרח - בכלל זה ביהדות התנ"כית, בתרבות הערבית, בתרבות הסינית  וגם הרוסית - זה ממש להפך: אין  מסילה קוסמית קבועה.  דווקא תודעת אי היציבות היא מצב היסוד. אם לרגע נוצרה יציבות, הרי היא נתפסת כתוצאה של שיווי משקל אקולוגי ארעי, הכול  פתוח, הכול בר חלוף.

מחר יום חדש וגם הסכמי קבע ברי חלוף. גם הסכמים מכוננים כמו הסכם סייקס פיקו, אינם מובטחים לעד. ראוי להזכיר זאת גם למועמד לנשיאות, דונלד טראמפ, שאמר שאם יבחר, יפעל כאיש עסקים, להביא את הישראלים והפלסטינים לעסקה טובה. אכן, בסביבה עסקית מתוקנת, אין לעסקה שנחתמה מבחן מתחדש ב"יום שאחרי". הסכמים בין מדינות ולאומים, לעומת זאת, תקפים לשעתם בלבד.

לבעיות מכאניות יכול להימצא פתרון. אולם למצוקות רבות בחברה האנושית, כמו לתופעת הפשע, אין פתרון נצחי הגואל את בני אנוש מן הכורח המתמיד להתמודדות דינמית. בסוגיה זו רלבנטית אמירתו של צארלס דרווין, כי השורדים הם לאו דווקא החזקים יותר, אלא אלה המסתגלים מהר יותר לאתגר השינוי. במציאות המתהווה, מרובת אתגרי השינוי, כישורי הסתגלות מהירים נדרשים כנראה יותר מאי פעם, כמבחן השעה למנהיגות ראויה.

למטה: כרזת מחאה של הימין הצרפתי הממחישה את הכאוס שלתוכו נקלעה אירופה בגין מדיניות ההגירה והגבולות הפתוחים שלה...

נספח: הרקע ההיסטורי של אמנת שנגן והמדינות המקיימות אותה

האמנה נחתמה לראשונה ב-1985 בעיירה שנגן שבלוקסמבורג על ידי חמש מדינות: בלגיה, הולנד, לוקסמבורג, גרמניה וצרפת. המהלך היה אמור להוביל בסופו של דבר לביטול מוחלט של הבדיקות בגבולות בין המדינות החתומות, וזאת כדי להקל על המסחר, התיירות והאינטראקציות הכלכליות בין המדינות.

במהלך השנים, התרחב מרחב שנגן למדינות נוספות, כולל מדינות האיחוד האירופי שאינן חברות בגוש האירו (כגון פולין והונגריה), ואף למדינות שאינן חברות באיחוד האירופי כלל (כגון שוויץ ונורבגיה). המרחב יצר שוק פנימי עצום שבו אנשים, סחורות, שירותים והון יכולים לנוע בחופשיות, והפך לסמל של התגברות על גבולות פיזיים בין מדינות אירופה.

מדינות האיחוד האירופי החברות במרחב שנגן:

1. אוסטריה
2. בלגיה
3. צ'כיה
4. דנמרק
5. אסטוניה
6. פינלנד
7. צרפת
8. גרמניה
9. יוון
10. הונגריה
11. איסלנד
12. איטליה
13. לטביה
14. ליטא
15. לוקסמבורג
16. מלטה
17. הולנד
18. נורווגיה
19. פולין
20. פורטוגל
21. סלובקיה
22. סלובניה
23. ספרד
24. שוודיה
25. שווייץ
26. ליכטנשטיין

לאלו יש להוסיף מדינות שמנהלות גבולות פתוחים עם מדינות מרחב שנגן, למרות שאינן חברות באיחוד האירופי:

1. נורווגיה
2. שוויץ
3. ליכטנשטיין
4. איסלנד

לעומתן, שתי מדינות באיחוד האירופי אינן חברות במרחב שנגן:

1. אירלנד – לא חלק ממרחב שנגן, אך מקיימת הסדר מיוחד עם הממלכה המאוחדת (האזור המשותף לנסיעות).
2. בולגריה, רומניה, קרואטיה וקפריסין – חברות באיחוד האירופי אך עדיין לא הצטרפו למרחב שנגן באופן מלא, ולכן עדיין יש בדיקות גבול עימן.

[לאוסף המאמרים על השתלטות האסלאם על אירופה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על השתלטות האסלאם על אירופה.
• אוסף המאמרים על הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האסלאם.
• אוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות.
• הרחבת המושג: 'מטרה של מערכת'.
• הרחבה בנושא 'פער רלוונטיות'.
• הרחבת המושג 'התהוות'.
• אוסף המאמרים על הפנים השונות של ההסתגלות.
• הרחבת המושג 'אפקטיביות'.
• הרחבה על 'תורת המערכות המורכבות'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2022), השתלטות האסלאם על אירופה, ייצור ידע, 6/10/22.
• פנחס יחזקאלי (224), אוסף המאמרים על הפלרטוט הקטלני של בריטניה עם האסלאם, ייצור ידע, 17/8/24.
• פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה של מערכת, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), פער רלוונטיות, ייצור ידע, 21/7/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), התהוות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפנים השונות של ההסתגלות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 25/6/22.
• פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), תורת המערכות המורכבות, ייצור ידע, 12/6/14.